היציבות שבחוסר היציבות

דווקא עכשיו, כשהיא משכילה להגיע שוב למשחק מכריע אחרי שני הפסדים רצופים, נדמה שחידת מכבי תל אביב של 2007/8 מתחילה להיפתר. מאז החליף צביקה שרף את עודד קטש, הקבוצה הזאת נראית לפעמים מתואמת, קבוצתית ואינטליגנטית, ולעתים כבויה, מבולבלת ולא חכמה. באירופה היא מנצחת, בליגה היא מתקשה. וכעת ברור שחוסר היציבות כאן כדי להישאר.

מכבי צפויה עד סוף העונה לרגעים של דפיקות לב לצד דקות של התעלות רוח, באירופה ובליגה - אלא אם כן יקרה משהו בלתי צפוי. לא קל לה להתמודד מול הקו הקדמי הפיסי של בני השרון או מול האתלטיות של הפועל חולון, אך מול קבוצות אירופאיות מעוטות אמריקאים היא מרגישה קצת יותר חופשית.

שחקניה הבכירים לא מסוגלים להתעלות בכל משחק. יותם הלפרין, הגארד המוביל שלה, קלע העונה בשישה משחקים למעלה מ-15 נקודות ובתשעה אחרים שש ומטה. השחקן המוכשר ביותר בקבוצה, ניקולה וויצ'יץ', איבד בשני המשחקים מול ברצלונה שבעה כדורים. ועוד לא דיברנו על השניים שלא מופיעים אף פעם, להלן דייויד בלות'נטאל ו-וונטיגו קאמינגס.

במבט לאחור, מתברר שגם המשחק הבלתי נשכח במדריד, שתרם לרושם שמכבי יכולה ללכת עד הסוף, היה יותר מכל פרי התעלות נדירה של שחקנים בודדים. מכבי קלעה במשחק הזה ב-13 מ-22 משלוש (59%), מטח חד פעמי. בשני המשחקים מול ברצלונה היא קולעת ב-30 אחוז מחוץ לקשת, כשטרנס מוריס עומד על 1 מ-9 בסדרה. זו הסיבה לכך שהיא מקרטעת נכון לעכשיו מול קבוצה עמוסה בחסרונות, ולא ההכנה של שרף או ניהול המשחק שלו (גם אם נדמה שבברצלונה הוא הכניס את המחליפים והניף דגל לבן מוקדם מדי). אפילו כששרף לוקח טיים-אאוט כפול על מנת לתכנן מהלך בקפידה, כפי שעשה בסיום המשחק מול בני השרון, השחקנים שלו יכולים לעלות למגרש ולאבד מיד כדור בשלומיאליות.

לכן את המשחק הערב לא תכריע בהכרח העוצמה של יד אליהו או החולשה של ברצלונה בחוץ, וגם לא הוותק של שרף מול חוסר הניסיון של צ'אבי פסקוול. השחקנים של מכבי עשויים לתפוס יום קליעה טוב ולהגיע למדריד, או להיכנע ללחץ ולעוף. גם שרף מתקשה להעריך איך הם יגיבו לגודל המעמד. לכן, מרבית הסגל הנוכחי לא יהיה כאן בעונה הבאה - המועדון הכי הישגי בעולם לא מסוגל לשאת שחקנים בינוניים, גם אם יובילו אותו להישגים מקריים.