ההזדמנות האחרונה של באזילה

פעם סיפר ג'יאנלוקה באזילה שחלומו האמיתי, לכשיפרוש מכדורסל, הוא לארוז את המיטלטלין ולחזור הביתה, לרובו די-פוליה, העיירה הקטנה בדרום איטליה בה נולד וגדל. לקחת את האישה ושלוש בנותיו ולשוב לחיק המשפחה הענפה, המחזיקה שם בחווה ובמטע קטן, ומוצאת את פרנסתה בגידולי הקרקע. זו אהבתו הגדולה של באזילה – האדמה – אותה עיבד וחרש וזרע, עד שעזב את הבית כנער צעיר והצטרף לקבוצת הנוער של רג'יו אמיליה.

הרבה שנים עברו מאז. היום באזילה כבר לא ילד: בחודש ינואר ציין יום הולדת 33. אלא שעוד בטרם ייעלם מן הנוף הספורטיבי, הוא מבקש להגשים חלום נוסף – זכייה באליפות היורוליג. שהרי גם שחקנה של ברצלונה יודע היטב כי המשחק הקרוב מול מכבי תל אביב מהווה עבורו הזדמנות גדולה, אולי האחרונה בקריירה, לעשות משהו מיוחד באמת במסגרת האירופאית. "אני כבר זקן ועייף ומתקשה לחגוג כמו פעם", הודה לאחר שהמטיר 34 נקודות על ראשה של מכבי במפגש הקודם בספרד וכפה משחק שלישי בסדרת רבע הגמר. כעת מקבל אחד הקלעים האיטלקיים הגדולים בכל הזמנים אפשרות בלתי-חוזרת לנקום באותה הקבוצה שהעפילה על חשבונו לפיינל פור בסלוניקי, וארבע שנים לאחר מכן הביכה אותו ואת חבריו בגמר הגדול ההוא בתל אביב. ואת הנקמה, יודע גם באזילה, רצוי להגיש קרה.

בקרב קהיליית הכדורסל ההולכת ומצטמצמת בארץ המגף נחשב באזילה לקונצנזוס. זאת יאמרו גם אוהדי וירטוס בולוניה, יריבתה המושבעת של קבוצתו הקודמת פורטיטודו, במדיה כיכב במשך שבע עונות רצופות (1999-2005). עם פורטיטודו רשם שתי אליפויות איטליה (00', 05'), אך התפרסם בעיקר בשל המחויבות חסרת הפשרות למועדון ולאלפי אוהדיו. בבולוניה שיחק באזילה לצד שורה של שחקנים נפלאים – מרקו יאריץ', קרלטון מאיירס, מרקו בלינלי ואחרים – ואף שמבחינה מקצועית טהורה נחשבו כולם למוכשרים ממנו, לעולם האפיל עליהם וניצח בקרב על לב הקהל.

גם את העיתונאים שבה בקסמיו. "מעולם לא התאהבתי בשחקן כפי שהתאהבתי בבאזילה", מגלה מרקו מרטלי, המכסה את צמד הבולונזיות עבור ה"לה רפובליקה". "הצניעות שלו, על המגרש ומחוצה לו, יחד עם התשוקה האדירה למשחק, פשוט נכנסת עמוק ללב שלך". כמי שהחל את דרכו ברג'יו אמיליה מליגת המשנה והפך ברבות השנים לאייקון כל-איטלקי, לא ניכס לעצמו באזילה מניירות של כוכב. זהו סוד קסמו. "ג'יאנלוקה תמיד היה זמין לכולם, אוהדים כעיתונאים", מוסיף מרטלי. "גם מחוץ למגרש הוא התנהג כמו אדם מן השורה. הוא יכול היה לכבוש בקלות כל דוגמנית, אבל בחר להתחתן עם בחורה שגדל איתה יחד בפוליה. הוא לעולם לא יסרב לעזור לאוהדים. דוגמא ומופת לספורטאי ולאדם".

באזילה עצמו, שהסכים להתראיין לכתבה, מעיד על עצמו כי "אני בסך הכל אדם נורמטיבי. אני לא אוהב את כל ההילה המוגזמת שעוטפת את הספורטאים, את כל היהירות שלהם. אני אוהב להיות קרוב לאוהדים ולאנשים. אני כמעט ולא יוצא, ואת הזמן הפנוי שלי מעדיף לצפות בסרטים, לקרוא ספר או פשוט להיות עם המשפחה שלי".

את דרכו לצמרת פילס באזילה בנחישות רבה. בגיל צעיר הבין שאם ברצונו להתפרנס מכדורסל, עליו לעזוב את מחוז פוליה בן 25,000 התושבים. וכך עשה. באחד הימים התגלגלו לאזור מגוריו נציגים של קבוצת רג'יו אמיליה, המרוחקת 750 קילומטרים מהעיירה, וביקשו לקחת את הבחור הצעיר והמוכשר תחת חסותם. באזילה קיבל את ההצעה ובטרם מלאו לו 16 הצטרף לקבוצת הנוער של המועדון. אף שחי בתנאי פנימייה, התגבר באזילה על הקשיים המנטאליים והגעגועים העזים למשפחה והפך לשחקן הבכיר בקבוצה. שנתיים לאחר מכן כבר זומן לסגל הקבוצה הבוגרת של רג'יו.

בגיל 19 נקרא באזילה לשירות צבאי, אותו ביקש לבצע בשורות המשטרה (קארביניירי). הוא הוצב בפירנצה ועבד במשמרות יומיות של שש שעות – משבע בבוקר ועד אחת בצהריים, או לחילופין משבע בערב ועד אחת בלילה – ובילה מדי יום כארבע שעות נוספות בדרכים. כל זאת, כדי שיוכל במקביל להמשיך ולהתאמן עם הקבוצה. "זו הייתה חוויה שלימדה אותי רבות, בעיקר על עצמי", אומר באזילה.

בקיץ 1995 נקלעה רג'יו אמיליה לבעיות כספיות והורדה לליגת המשנה. באזילה הצעיר נשלח להיבחן במדי וארזה, שבסופו של דבר העדיפה על פניו את ג'יאנמרקו פוזקו. לימים ישתפו השניים פעולה בפורטיטודו. באזילה שב לרג'יו ואמור היה לשמש כקלעי מחליף מהספסל. "רצה הגורל", משחזר מרקו מרטלי, "וכמה ימים לפני פתיחת העונה נפצע אחד הגארדים הבכירים של הקבוצה. באזילה הוקפץ למלא את מקומו במשחק הראשון של העונה, מול קאנטו". באותו ערב היה זה הפרשמן באזילה שסחף את קבוצתו לניצחון, תוך שהוא קולע 14 נקודות. מאז ועד שעבר לבולוניה, שלוש שנים לאחר מכן, שמר על מקומו בחמישייה הפותחת של רג'יו.

הליגה האיטלקית השנייה הייתה צרה על מידותיו של באזילה, שנודע בצעירותו ביכולת החדירה המופלאה והג'אמפרים הקטלניים תוך כדי תנועה. ב-97' סגר מעגל כאשר העלה את רג'יו אמיליה לליגה הראשונה – תוך שבסדרת גמר הפלייאוף קולע 20 נקודות ומחלק שלושה אסיסטים בממוצע. מניותיו נסקו וברג'יו הבינו שמדובר בזמן הנכון להעביר הלאה את ביצת הזהב. שתי הקבוצות הגדולות של בולוניה, וירטוס ופורטיטודו, התחרו ראש בראש על שירותיו; בסופו של דבר הייתה זו האחרונה שזכתה בו, אולם נאלצה להיפרד מקרוב לשלושה מיליון דולר, בנוסף לשני שחקנים. בהתחשב בשכרו, היה מדובר באחת העסקאות הגדולות בתולדות הכדורסל האיטלקי.

כבר במשחקו הראשון בקבוצה ניצח את הדרבי מול וירטוס והפך לאגדה ביציעי הפלאדוצה. אולם רק שלוש שנים לאחר מכן, במהלך רבע גמר הפלייאוף האיטלקי של 02/03, נערך המשחק שהביא לתפנית הגדולה בקריירה שלו. גם הפעם קאנטו הייתה היריבה שמנגד. המשחק נגרר להארכה, בה קלע באזילה מספר שלשות משוגעות, חלקן מתשעה ועשרה מטרים. בסיום אותו משחק מצא באזילה כינוי משעשע לאותן זריקות – "איגנורנט שוט". בתרגום חופשי: זריקות חסרות היגיון לחלוטין. עם הזמן הפכו ה"איגנורט שוטס" לסימן ההיכר של באזילה. במשך העונות הבאות חידד את המומחיות הייחודית שבלעלות לשלשה מהמקום או לאחר חסימה, מכל טווח ומול כל שומר, ולצלוף קליעות מדהימות ששינו מומנטום של משחקים.

בבסיס תורת ה"איגנורט שוט" עומד הרצון "לשחק עם אינסטינקטים, לא לחשוב יותר מדי. זו זריקה שעל פניו נראית מטופשת, מוזרה, בלתי אפשרית כמעט, אבל ג'יאנלוקה עבד עליה כל יום באימונים וזה הפך עבורו לנשק לגיטימי", מספר אנדראה טוזי מה"גאזטה דלו ספורט". מרטלי מוסיף ואומר כי "הקהל השתגע על הקליעות האלה. עד היום, זריקה שנלקחת בלי קשר לקצב המשחק, למרחק מהסל או לדרישת המאמן נקראת כאן 'זריקת באזילה'. זה מה שהפך אותו לאחד השחקנים המפורסמים בהיסטוריה של הכדורסל האיטלקי. הדבר הכי מוזר היה שעד אותו משחק, באזילה היה בעיקר שומר מצוין. בהתקפה הוא תמיד חיפש את הטבעת. מאז, הוא החל לעבוד על הקליעה שלו והפך לסט-שוטר בלתי עציר". הקורבן האחרון של הזריקה הזו היו צביקה שרף ושות'.

בנובמבר 02', כשיסמין רפשה עבר לאמן את פורטיטודו, הוא מצא בבאזילה לא רק חניך, כי אם שותף לדרך. "מערכת היחסים בין רפשה לבאזילה הייתה עמוקה מאוד", אומר פרשן הכדורסל לוקה צ'יאבוטי, "באזילה עשה צעד נוסף מבחינה מקצועית תחתיו וכקפטן הקבוצה, נחשב למודל לחיקוי. משהו כמו דרק שארפ במכבי". רפשה מאשר. "ג'יאנלוקה הוא אחד השחקנים הכי מקצועניים שאימנתי בחיי, ידי הימנית על המגרש", מספר הקרואטי באהבה רבה. "הערצתי את הגישה שלו למשחק, את המנטאליות. הוא שחקן שאוהב ספורט. תמיד היה מגיע מוכן לכל משחק ואימון. מתייצב ראשון ועוזב אחרון. זה שחקן שמקריב את עצמו עבור הקבוצה. הוא קלעי טבעי, אבל בעונת האליפות שלנו הייתי צריך להסיט אותו לעמדת הרכז והוא עשה את המעבר בצורה נהדרת. הוא תמיד בשליטה, גם כשהוא זורק את הזריקות המוזרות כביכול שלו. כמאמן רציתי לתת לו את האפשרות לקבל החלטות. ג'יאנלוקה אף פעם לא לוקח דברים בכוח ולעולם לא אכזב אותי. היה לי הרבה מזל לעבוד עם שחקן כזה".

גם במדי נבחרת איטליה הפך באזילה לאחד השחקנים החשובים בסגל, ולימים מונה לקפטן הלאומי. הוא הגיע לשיאו באולימפיאדת אתונה, כאשר הוליך את הסקוודרה אזורה למדליית הכסף. בדרך מיגרה איטליה את ליטא, כאשר באזילה קולע 31 נקודות ומדיח את אלופת אירופה בחצי הגמר. גם במשחק ידידות מול ארה"ב, שכמעט והסתיים בסנסציה נוספת, קבר באזילה 7 שלשות. למרות כל זאת, מעולם לא חשב באזילה לנסות את מזלו ב-NBA. "הוא פשוט לא עשוי מהחומר הזה", סבור מרטלי. "הוא לא היה מספיק אתלטי. את הקליעה שיפר רק בשנים האחרונות, וקודם לכן נע בין עמדת הרכז לעמדת הסקנד גארד. הוא יותר היה שחקן למשימות הגנתיות מיוחדות, שיכול גם לעשות נקודות בהתקפה. באזילה הוא לא השחקן האיטלקי הגדול בכל הזמנים, אבל מה שייחד אותו היה בכך שתמיד שיחק נהדר את המשחקים שכולם זוכרים". אנדראה טוזי טוען כי "במובן הזה, באזילה מזכיר את דיאן בודירוגה. מדובר בכדורסלן מושלם לכדורסל האירופאי. אין לו את האמביציה לעבור ל-NBA וחוץ מזה, יש לו פוביה מטיסות. הוא לא מסוגל לחיות שנה שלמה באוויר".

באזילה נפרד מפורטיטודו בקיץ 05', לאחר שזכה עם המועדון באליפות נוספת. "פורטיטודו לקחה את אותה אליפות עם הבאזר ובאזילה, שידע שהוא מיצה את עצמו בקבוצה, פשוט ישב בחדר ההלבשה ומירר בבכי", משחזר מרטלי. מי שהעניקה לו חוזה עתק באותו קיץ הייתה ברצלונה של דושקו איבאנוביץ', מאמן נוסף שנפל ברשתו של באזילה לאחר שהפסיד לו עם טאו ויטוריה. באזילה הוחתם על חוזה לשלוש שנים בשכר של למעלה ממיליון יורו לעונה, מה שהפך אותו לאחד השחקנים היקרים ביבשת.

ההתחלה בבארסה הייתה קשה. "צריך להבין שבאזילה היה מאוהב בבולוניה. בעיר, באנשים", מסביר לוקה צ'יאבוטי. "כשהוא עבר לספרד הוא היה קצת בדיכאון והעלה במשקל. ברצלונה היא עיר נהדרת, אבל ג'יאנלוקה התגעגע לחיים באיטליה". כשגם האישה והבנות הגיעו לעיר, מצב רוחו של באזילה השתפר. אט-אט התערה בקבוצה, למד את השפה הספרדית והפך גם שם לאחד מחביבי הקהל. "אפילו שחקנים כמו חואן נבארו, סמלים בלתי מעורערים של הקבוצה, אמרו שבאזילה לימד אותם רבות", מוסיף צ'יאבוטי.

מבחינה קבוצתית, שלוש השנים האחרונות של ברצלונה לא נחשבו להצלחה גדולה. הקבוצה לא הצליחה לזכות באליפות ספרד ולמעשה רשמה תואר אחד בלבד – גביע המלך, בעונה שעברה. זאת בנוסף להעפלה לפיינל פור בפראג, שהסתיימה בהפסד לצסק"א מוסקבה בחצי הגמר. בקיץ הקרוב יסתיים חוזהו של באזילה, ובאיטליה מדווחים כי הוא עשוי לשוב לפורטיטודו. "לא סתם באזילה שיחק רק בשלוש קבוצות לאורך הקריירה. הוא אדם ביתי, אמיתי, לא מזויף, שנקשר למקום ולאנשים", אומר מרקו מרטלי. "בשנים האחרונות הוא עשה מספיק כסף שיאפשר לו לחיות כמו שצריך, אפילו שג'יאנלוקה אף פעם לא היה אדם חומרי".

לג'יאנלוקה באזילה שני חלומות גדולים – לחזור הביתה, לרובו די-פוליה, לאחר הפרישה, ועוד קודם לכן לזכות באליפות היורוליג. את החלום הראשון הוא יוציא לפועל. כדי להשאיר גם את החלום השני בחיים, הוא צריך לנצח בערב חמישי את מכבי תל אביב.

ohadgreenwald@walla.co.il