ברקוביץ'? בניון? פוקס!

עד כה רק אדם אחד בחר בעמנואל שפר למאמן, כשנתבקש להרכיב את רשימת ה-11 שלו ב-60 שנות ספורט, כולל מאמן. היה זה צביקה רוזן, שהסביר: "שפר הגיע וקיבל את הנבחרת כשבקבוצות התאמנו פעמיים בשבוע, ובמכבי תל אביב התאמנו פעם אחת נוספת, וכאן בא בדיוק השינוי שלו. כשהתכוננו למחנה אימון ראשון, עמנואל אמר לנו שיהיו שלושה אימונים. אז שאלו אותו באיזה ימים, והוא השיב שבכל יום: ב-06:30 בבוקר, ב-10:30 וב-16:00. זה היה תקדים חדש בכדורגל הישראלי, וזו גם הסיבה שיכולנו לראות נבחרת מקצוענית. את הקרדיט הזה שומרים עד היום לעמנואל שפר".

למרות שלא היה מאמן ליגה גדול, את הסטנדרטים הנוקשים שלו הצליח שפר להתאים לנבחרת ישראל, אותה הוליך להישגים שכל ילד יודע לדקלם, אבל אף מאמן לא מצליח לשחזר: רבע גמר אולימפיאדת מקסיקו 1968, עלייה למונדיאל 1970. כשביקשנו משפר לבחור את נבחרת 60 שנות מדינה, הרשימה היתה ברורה לו. דיבורו כבר לא שוטף, אבל מוחו חושב כדורגל כל הזמן. למרות ששפר הצליח לפרוש את ההרכב על פני כמה דורות, חשוב לשים לב כי כוכבי העשורים האחרונים, יוסי בניון, איל ברקוביץ', חיים רביבו ואחרים, לא ממש עושים עליו רושם. שפר, שנודע כמאמן הגנתי, בעל גישה גרמנית למשחק, מפתיע ועולה במערך של 4:3:3, כשיצחק שום יעזור בקישור האחורי. להזכירכם, ליד כל שחקן ומאמן מופיע מספר הבחירות שלו עד כה, כששפר הוא הספורטאי ה-12 שנדרש למשימה.

יצחק ויסוקר (2). למעלה מ-12 שנים שיחק ויסוקר בהרכב הראשון של נבחרת ישראל ורשם בה 69 הופעות. השתתף בגביע אסיה (1964), במונדיאל 1970, במשחקי אסיה (1974) ובאולימפיאדת מונטריאול (1976). בארץ הוא כיכב בהפועל פתח תקווה ובמכבי נתניה, איתה זכה בחמישה תארים, 3 אליפויות, גביע המדינה וגביע האינטרטוטו. "ויסוקר היה הכי יציב, שוער לדוגמא, שאחרי הפציעה היה עוד יותר טוב. אין שני לו".

מוצי לאון (מגן שמאלי, 3). שחקן ההגנה המיתולוגי של מכבי יפו ונבחרת ישראל, שפרש בתחילת 1985 בגיל 41. עם מעל ל-600 משחקים ו-50 שערים במכבי יפו, לאון היה אחד משחקני ההגנה הדומיננטיים שידעה מדינה ישראל ונבחרתה, והוא אף כבש שער בגמר גביע אסיה נגד קוריאה. "מוצי לאון היה שחקן מסור בשביל הקבוצה בצורה בלתי רגילה, ובגלל זה בחרתי בו".

אבי כהן התל אביבי (בלם אחורי, 10). זכה עם מכבי תל אביב בדאבל מרשים ב-1976/7 ובאליפות ב-1978/9, ובהמשך היה הנציג הראשון שלנו בליברפול הגדולה, שם היה שותף ל-36 משחקים. כהן, ששיחק בהמשך גם בריינג'רס, סיים את הקריירה במכבי תל אביב בסוף שנות ה-80. "אבי כהן היה השחקן הכי יציב בליגה ושיחק בזמן טוב של הכדורגל האירופאי, מה שאיפשר לו להתקדם".

אלי פוקס (בלם קדמי, 2). אחד השחקנים המובילים של הכדורגל הישראלי בשנות ה-40 וה-50. עם מכבי תל אביב הוא זכה בחמש אליפויות ובחמישה גביעים, ושימש כקפטן הנבחרת החל מסוף שנות ה-40 כשרשם תשע הופעות. בהמשך עבר פוקס לאמן, החל את הקריירה במכבי חיפה, אך לאחר מספר שנים בקבוצות הישראליות הוא עבר לאמן גם בדרום אפריקה ובקפריסין. "בחרתי באלי פוקס כי הוא פשוט היה אלי פוקס. השחקן הכי טוב של נבחרת ישראל".

יצחק שום (מגן ימני/קשר אחורי, 2). שומי היה הכוכב הבלתי מעורער של הפועל כפר סבא, כששיחק בה בין 1959 ל-1983. אחרי שני גביעים, הוא זכה עם כפר סבא באליפות ב-1982. מסוף שנות ה-60 עד תחילת שנות ה-80 הוא כיכב במדים בכחול-לבן ואף הופיע בשתי אולימפיאדות מעבר להשתתפות בגביע העולם ב-1970. "שום מאוד התאים לנבחרת ושיחק בלי לדבר יותר מידי".

גיורא שפיגל (קשר ימני, 4). שפיגל, שנחשב לאינטלקטואל של הענף, שיחק במכבי תל אביב עד 1973 והיה שותף מלא לנבחרת הפלא שהעפילה למכסיקו. הוא חתום על בישול השער היחיד של ישראל במונדיאל ל-ש' השני, שמופיע בהמשך הרשימה. שפיגל שיחק חמש שנים בצרפת, בשטרסבורג וליון, ולאחר מכן שב למכבי תל אביב וזכה איתה באליפות ב-1979. "שפיגל היה שחקן מוכשר מאוד, ובשיתוף פעולה שלו עם שפיגלר נבחרת ישראל רק הרוויחה. אצלי בנבחרת הוא הוריד שבעה ק"ג לפני מכסיקו, ואני לא חושב שהוא שחקן עצלן".

ויקי פרץ (קשר התקפי, הופעת בכורה). פרץ החל את הקריירה במכבי רמת עמידר והגיע למכבי תל אביב ב-1973. בהנהגתו הוא זכה עם הצהובים בדאבל ב-1977 ובאליפות נוספת ב-1979. את פריצת הדרך שלו הוא עשה בצרפת, כשכיכב בשטרסבורג ובראן, אך עם חזרתו הוא שיחק שנתיים נוספות במכבי תל אביב, לפני שסיים את הקריירה בשמשון. בנבחרת הוא ערך 40 הופעות וכבש 14 שערים. "לפרץ היה הכי מתאים לשחק היום, אם הוא היה משחק כיום בליגה הוא היה בוודאי פורח".

מרדכי שפיגלר (קשר שמאלי, 8). גדול שחקני מכבי נתניה בכל הזמנים, שמחזיק גם בשיא הבקעות השערים בנבחרת עם 32 כיבושים ב-83 הופעות. זכה בשלוש אליפויות בנתניה כשחקן (ועוד אחת כמאמן), וכמובן כבש את השער היחיד של ישראל בגביע העולם. שיחק בפאריס סן ז'רמן וניו יורק קוסמוס, אך את הקריירה סיים בבית"ר תל אביב. "שפיגלר היה מנהיג וכמה חבל שאין אחד כזה היום בנבחרת ישראל".

רוני רוזנטל (2). כוכב מכבי חיפה, שהגיע לשחק גם בבלגיה ובאנגליה. היה הבולט באליפויות של הירוקים ב-1984 ו-1985 ועבר לקלאב ברוז' ומשם לסטנדארד ליאז'. באנגליה כיכב בליברפול, שם נחשב לאחד האחראים הבולטים לאליפות האחרונה שלה ב-1990. התחנות הבאות בקריירה האירופאית היו בטוטנהאם ו-ווטפורד. "רוזנטל היה שחקן מסור לנבחרת והתאים לכל תפקיד שהוא קיבל".

נחום סטלמך (הופעת בכורה). נחשב לאחד מגדולי השחקנים של ישראל ולסמל הבולט ביותר של הפועל פתח תקווה. רגע השיא שלו היה ב-1956 מול ברית המועצות במשחקים הקדם אולימפיים כשמול 60 אלף צופים הוא כבש בנגיחה לשערו של לב יאשין. את קבוצתו ממלאבס הוא הוביל להישג חסר תקדים בכדורגל שלנו: חמש אליפויות רצופות. "סטלמך היה שחקן גדול. בגלל זה החלטתי לבחור בו".

אלי אוחנה (7). אחד החלוצים הטובים שידענו. את מרבית הקריירה שלו עשה אוחנה בבית"ר ירושלים, איתה זכה באליפות היסטורית (1986/7) יחד עם מלמיליאן וגם הוסיף שני גביעים. ב-1987 ניסה את מזלו באירופה במכלן, אותה הוביל לזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1988. בהמשך שיחק גם בבראגה, אך את הקריירה שלו סיים בקבוצה אותה כל כך אהב עם שתי אליפויות נוספות (1993, 1997). "אוחנה היה שחקן מצוין, כזה שמתאים לנבחרת והיו לו תכונות טובות של חלוץ גדול".

גיולה מאנדי (הופעת בכורה). מאמן הכדורגל היהודי-הונגרי, עוזר המאמן ב"נבחרת הפלא" ההונגרית, בה שיחק פרנץ פושקאש, בשנות ה-50, כשב-1952 זכה במדלית הזהב באולימפיאדה. ב-1959 נקרא מאנדי לאמן את נבחרת ישראל ועשה זאת עד 1963, אותה הוביל, בין היתר, לניצחון המונומטלי בבלגרד על יוגוסלביה. "מאנדי היה מסור מאוד, ומבין כל המאמנים שהיו פה הוא היה הטוב מכולם".