אי של שפיות, היה ונשאר

שבועות קשים עוברים על הכדורגל הישראלי, נראה כי מעולם ליגת העל לא נראתה שכונתית כל כך. עוד כשהליגה בקושי עברה סיבוב וחצי, הרוחות מתחת לפני השטח סערו. ההנהלות מגששות בכל הכיוונים כדי לסגור עם מאמן לעונה הבאה וכל שם עולה בחשבון, רק תלוי באיזו קבוצה מדובר, מה הקהל רוצה ומה המומנטום התקשורתי של כל מאמן. ניסיון מוכח וצורת עבודה? חפיף, העיקר שיהיה מקובל בחבר'ה.

מי שהצליח לשבור את מעגל הגועל שיצרו הנהלות חובבניות, הוא יעקב שחר, שכבר הספיק בעשור הקודם ללמד אותנו איך אמורה להתנהל קבוצת כדורגל מקצוענית, ועושה זאת שוב עם מינויו של אלישע לוי למאמן מכבי חיפה. אותו יעקב שחר שלימד את כולם שאפשר גם לגדל מאמנים טובים בתוך המועדון (העונה הזו לא תשנה כלום, רוני לוי הוא אחד המאמנים הטובים שמסתובבים בשוק הישראלי), מוכיח שוב שהכל מתחיל ונגמר בקבלת החלטות שפויה.

באמת יכול להיות שרן בן שמעון, ניר קלינגר, וראובן עטר הם מאמנים גדולים בהתהוות, אך זה ששמם עולה מיד כמועמדים לגיטימים לפני אלישע לוי ויוסי מזרחי, קצת מוזר ובעיקר צורם. אולי הוא לא מקושר מספיק, או מחזיק בלוביסטים שיעשו עבורו את העבודה, אך את הקילומטראז' שלו בליגה בפרט ובכדורגל הישראלי בכלל קשה כבר למצוא. את רוב דרכו, עשה אלישע עם תקציבים זניחים, כשניסה לחבר שקל לשקל כדי ליצור מן קבוצות מאולצות שישרדו עוד עונה בליגת העל, בזמן שמאמן כמו גיא לוזון שפך מאות אלפי דולרים על כלום ושום דבר.

הזיכרון הציבורי שנחקק יותר מכל בהקשר של אלישע לוי, היה דרך אותה עונה מופלאה שלו עם הפועל בית שאן, אותה עונה בה הצליח נגד כל הסיכויים להישאר בליגה עם חבורת שחקנים בינוניים, אותה עונה שתועדה בסרט דקומנטרי מופתי של רינו צרור ודורון צברי - "בית שאן - סרט מלחמה". אולי דווקא שם, בראשית הקריירה שלו, נוצרה לו התדמית ממנה כל מאמן רוצה לברוח. אז מה לאותו מוטיבטור, שריגש את שחקניו בנאומי דם לפני כל משחק, לניהול קבוצת צמרת בליגת העל? טענה אותה לא יכול היה מעולם להוכיח.

אולי אלישע לא יקח אליפות או יצליח באירופה (אם כמובן חיפה תגיע לשם), אפילו סביר להניח שעל חיפה תעבור סוג של עונה בינונית, אבל לפחות הצדק הפציע לרגע בליגה הדועכת ואת זה אף אחד לא יוכל לקחת משחר. אולי המינוי לא יעניק לו בשנה הבאה אליפות, אבל בהחלט סוג התנהלות שתשתלם לו כאשר מתקפת האוליגרכים בבית"ר ירושלים ומכבי תל אביב תתמוסס לה כאילו לא היתה כאן מעולם.