טועים, וטועים יותר

דווקא אחרי שניצחה את ברצלונה במשחק קשה וצמוד, מכבי תל אביב צריכה להודות לאל שהיא מתמודדת בדיוק מול היריבה הזאת ברבע גמר היורוליג. כי למרות שהקטאלונים לוחמים ומרביצים, אפשר לסמוך עליהם שישגו פעמיים על כל טעות שלך.

זה לא שברצלונה איבדה הרבה כדורים (9 בלבד), אבל הפעולות שלה בהתקפה גובלות בחוסר היגיון. במקום לנצל את היצירתיות של לאקוביץ', מאמנו שולח אותו לתחרויות ריצה מסביב לחסימות, שמסתיימות בזריקות בלתי אפשריות (1 מ-10 מהשדה). במקום לנסות להשיג סלים קלים, ברצלונה יידתה 31 כדורים מחוץ לקשת, ולמזלה נהנתה מהתפוצצות של איליאסובה ובאזילה, שהחזירו אותה למשחק במחצית השנייה. במקום לעשות סקאוטינג וללמוד את התנועות הגמלוניות של אסטבן באטיסטה, ברצלונה איפשרה לו לטחון את דרכו ל-15 נקודות ב-20 דקות. במקום לתת עוד דקות לאלכס אקר המוכשר, החזיק צ'אבי פסקאל לאורך מרבית הרבע האחרון את גארי ניל התמוה על המגרש, ומכבי ניצחה, בקושי רב, במשחק של חמישה מול ארבעה.

הקושי נבע מכך שעל אף ההצגה במדריד, מכבי עדיין קבוצה מוגבלת, לפחות בעמדות החוץ. הגארדים שלה, פרט לוויל ביינום, סובלים מחוסר אסרטיביות התקפית (יותם הלפרין סיים 35 דקות משחק עם 6 זריקות לסל), ונוטים להתפזר ברגעי ההכרעה, בעוד כל אחד משחקניה בעמדה מספר שלוש סובל מחסרונות שמקשים על שרף להחליט במי מהם לבחור (בלות'נטל רק קולע, גארסיה רק שומר, כספי חסר ניסיון). גם ניהול המשחק לא היה מושלם. מכבי התכוננה יפה כשעברה מאישית לאזורית במהלך חלק מהתרגילים של ברצלונה, אבל נתקעה עם הגימיק הזה - קשה להאמין שהדברים נכתבים על קבוצה של צביקה שרף - ונענשה בשלשות.

שרף בכל זאת חזר למקורות בנושא אחר: קיצור הרוטציה. ההנשמה המלאכותית של וונטיגו קאמינגס הסתיימה, הקו האחורי צומצם להלפרין, ביינום וקצת שארפ, וכשמוריס הסתבך בעבירות צורף בלות'נטאל לבאטיסטה, בעוד אליהו נשאר בצד. אלה ששיחקו דקות רבות צריכים להתאושש במהירות ולתת הכל בעוד יומיים, כדי לסגור את הסדרה בברצלונה. לאור מפלס הלחץ והעצבים אמש, לא בטוח שמשחק שלישי ביד אליהו הרותח הוא רעיון כל כך מוצלח.