"הקומוניסט", התשובה השבועית ל"כלכליסט"

מזרח תיכון חדש

המשוואה המוכרת - נקודות שוות חוזה, מפנה את מקומה. הקומוניסט, התשובה השבועית של רונן גיל לכלכליסט, אופטימי. גם בגלל מכבי

  • רונן גיל
רונן גיל, הקומוניסט

גם קומוניסט יכול להיות לפעמים אופטימיסט. הקבוצה שלו בקנטים, מדממת למוות, אבל הוא, כדרך כל סוציאליסט אמיתי, רואה את התמונה הכללית. שם בצד את האינטרס האישי ודואג למעמד. פועלי ארץ ישראל בראש מעיניו. פועלי הכדורגל, אוהדי המשחק. ימים יפים עוברים עליהם כן, כן.

זה היה השבוע שהיה: אלון חזן מקבל גיבוי ואמון למרות שהקבוצה שלו עדיין עמוק בביבים ומנגד גוטמן מתחיל את דרכו העצובה החוצה כאילו לא גירד את הפועל מהרצפה של הליגה, ועטר מוזז הצידה מנתניה כאילו אין מקום שני בעולם. נו טוב, תגידו אתם, פוליטיקה באשדוד, ניהול כושל בוולפסון, שיגעון גדלות של יאמר, ועוד נימוקים יפים מסוג זה, ואילו הקומוניסט מה יגיד? יגיד שחזן מחויב לכדורגל חי ותוסס. עטר מריץ בקופסא פרויקט משמים ומעייף. הקהל לא בא, העיר לא שמחה. הלך על רובן. סבבה לאלון. סוף סיפור.

ממנצ'סטר המלהיבה, דרך ארסנל המרתקת, באה רוח מערבית ושוטפת את הארץ. מסדרת לנו מזרח תיכון חדש. מנפה את הרעים, מקדמת את הטובים. חזן, בן שמעון, אלישע לוי , אין. גוטמן, אלי כהן, עטר, גיא לוזון, אאוט. מי שלא מקפיץ נשאר בבית, מחכה בדד ומיותר לטלפון מצ'רלטון. המשוואה המוכרת לעייפה - הישגים ונקודות שווים חוזה ארוך טווח, מפנה את מקומה לנוסחה חדשה: כדורגל שווה בידור. בידור שווה קהל. קהל שווה כסף. כסף מצדיק קידום למאמן.

אבל רגע, אתם עוצרים את הסחף הנאיבי ושואלים: ומה עם אליפות? גביע? כרטיס לאופ"א? כל זה לא חשוב יותר? הקומוניסט, אל תראו אותו עב"ם. הוא ער לצורך האנושי להביא מדי פעם גם נקודה או שתיים הביתה. הוא רץ חזרה למחשב, מתקן את הנוסחה וקובע: מאמני העתיד יהיו אלה שיצליחו לאזן בין תארים ואסתטיקה. הסדר החדש ינפה החוצה לא רק את הבונקריסטים, אלא גם את אלה שמשתמשים במושג "כדורגל התקפי" לשווא. כתירוץ להתחמקות מעבודה קשה ומיצירת קבוצה תחרותית. אתם אמרתם אוחנה. אני מדבר פה על העיקרון. אל תכניסו לי שמות לפה.

מחר, גג בעוד שבוע, יקבל עטר חוזה לחמש שנים בנתניה, גוטמן יקבל מינוי לכל החיים בהפועל ואתם תלעגו לקרל מרקס על ששוב הפריח לאוויר תזה אוטופית, שלא עומדת במבחן המציאות. אבל מחר זה רק מחר. אל תקלקלו לקומוניסט את מצב הרוח. פעם אחת הוא כבר קם שמח על הבוקר, ייצור ממורמר שכמותו, תנו לו ליהנות. הוא פתח את החלון התל אביבי שלו, ולא עבודות שיפוץ מאובקות ומכוערות לנגד עיניו, אלא שבעה שחקני התקפה אדומים. שבעה, אולי שמונה, הוא מתקשה לראות במדויק. מחכים בקוצר רוח ברחבת היריב לכדור רוחב. הללויה.

וכעת לפינתנו האהובה

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן שיכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה

אתם שואלים הקומוניסט עונה

רונן שלום, כפי שאתה בוודאי יודע, בימים אלו מתקיימת תחרות ההצלבה בין ברצלונה למכבי תל אביב. אירוע זה אינו חביב עלי כלל ועיקר ובי נשבעתי, שלמען בריאותי הנפשית אתעלם ממנו לחלוטין ואעביר את זמני בין ערוצי נישה חביבים, ואולי אף אתפנה לשחק מעט עם בנותיי.

אך אבוי, אין מפלט מצהובים איומים אלו. מכל חלון הסמוך לדירתי, עולה קולם המבעית. עולה ומשתלט, אינו מרפה, מלווה בוולגאריות כל סל זניח של וויצ'יץ' (שאגב, עשה עבירת תוקף ברורה). אמור לי ידידי האדום, מה עלי לעשות?
שאול, מרכז תל אביב.

שאול שלום. בעיית הרעש והפיח שמייצר ההמון הצהוב וההמון חסר האופי שמצטרף אליו לקראת השלבים המתקדמים, ידועה ומוכרת. מן הראוי שהרשויות, שטרודות כל כך בימים אלו בשיפור איכות הסביבה, ייתנו את הדעת גם לסוגיה ירוקה זו. עם זאת, ארשה לי להתחכם מעט ולהציע גישה אחרת: קבל בברכה את השכן הצהוב. למד לחיות עם הרעש בשביל שתוכל לטעום טעמה של הנאה אמיתית עם בוא השקט. אותה דממה נפלאה שמשתלטת על העיר לאחר הפסד של מכבי. והוא בוא יבוא. מילה של מסינה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully