מוריס נגד ההיסטוריה

זוהי שעתו הגדולה של טרנס מוריס. אם לפני שנתיים עוד התגלגל הפורוורד האמריקאי בתחתית הליגה היוונית, אזי שהיום, רגע לפני שרותם את העגלה הצהובה-הכחולה לגופו הצנום לקראת סדרת רבע גמר היורוליג, מוריס נמצא על הגג של אירופה. בעונה שעברה השתכר בהפועל ירושלים כ-18,000 דולר לחודש, בעונה הבאה הוא דורש קרוב ל-180,000 דולר (לחודש). שדרוג של פי עשרה. ובצדק, מבחינתו: מאמנו צביקה שרף אומר כי "בכל שבוע טרנס מדהים אותי מחדש", רלף קליין טוען שמדובר באחד מחמשת שחקני הפנים הכי טובים ששיחקו אי-פעם במכבי תל אביב; גור שלף משוכנע כי מוריס עוד יהפוך כאן לאגדה. כדי לברר את העניין, ירדנו לעומקם של דברים וסידרנו למוריס קרב אישי מול חמישה משחקני הפנים הטובים ביותר ששיחקו בקבוצה בעשרים השנים האחרונות.

דו-קרב בין שניים משחקני ההגנה המשובחים ביותר שלבשו את המדים הצהובים מאז ומעולם. מוריס חוסם נפלא וריבאונדר מצוין, אבל מתקשה לעיתים לעצור בצבע שחקנים מאסיביים וחזקים ממנו, דוגמת ג'יימי ארנולד בגמר הגביע האחרון. הנפלד, מנגד, נחשב לחוסם ולריבאונדר בינוני, אבל לשומר אישי עצום. "גם הנפלד וגם מוריס דומים באופי שלהם", מאבחן יורם חרוש. "שניהם שקטים, נטולי אגו ושמחים לעשות את העבודה השחורה שאחרים נרתעים ממנה. ובכל זאת – נדב, לטעמי, היה השומר הטוב ביותר בהיסטוריה של הכדורסל האירופאי. בנוסף, התרומה שלו למשחק הייתה ענקית בהיבטים של חוכמה, הגנה, חטיפות, חסימות עבור חבריו ועזרה בהגנה. הגדולה של מוריס היא שאי-אפשר להגיד עליו שהוא האתלט הכי גדול באירופה או הסקורר הכי גדול, אבל הוא עושה את כל הדברים טוב והמגוון שלו גדול ומשמעותי. הוא ייקח את מה שהמשחק ייתן לו ויעשה דברים שלא בהכרח נמצאים בסטטיסטיקה, ישנה זריקות ויוותר על קליעה עבור השחקן החם. כל אלו מעמידים את מוריס ברמות הגבוהות ביותר".

בשורה התחתונה: הנפלד מנצח בצד ההגנתי, אך אין ספק שמוריס שחקן התקפה טוב בהרבה. בעוד שהנפלד היה ניזון בעיקר מנקודות גארבג' והחזיק בקליעה בינונית ומטה מהטווחים הרחוקים (אף שיש הטוענים בתוקף כי הפוטנציאל היה גדול הרבה יותר), מוריס פוגע באחוזים גבוהים מכל בלטה אפשרית וכמובן שהרבה יותר אתלטי (היתרון הפיזי בא לידי ביטוי בכדורים החוזרים בשני צידי המגרש). היד רועדת כשהדברים נכתבים, אבל בסיכומו של עניין, היתרון ההתקפי מנצח עבור מוריס את המאץ'-אפ הזה.

באסטון, אולי בדומה לטל בורשטיין, היה החלק הפחות מוערך בפאזל שהביא למכבי שני גביעי יורוליג וסגנות. ובכל זאת, התרומה העקבית שלו, ההשלמה האבסולוטית את איכויותיו של ניקולה וויצ'יץ' וכן העובדה שלעולם לא אכזב ברגעי האמת, יבטיחו כי לעולם ייזכר כאחד הפורוורדים הטובים בהיסטוריה של מכבי. ובכל זאת, משבוע לשבוע מתברר כי מוריס שחקן טוב ושלם מבאסטון: שניהם חוסמים וריבאונדרים טובים, אולם מוריס שחקן שלם יותר מבחינה התקפית. בעוד שבאסטון, בזכות התנועה הנהדרת ללא כדור והידיים הטובות, היה ניזון בעיקר מהאסיסטים של הטריו שאראס-פארקר-וויצ'יץ', שזימנו לו מפגשים לוהטים עם הטבעות בכל מגרשי היבשת, מוריס מסוגל לייצר נקודות גם באחד על אחד ומחוץ לקשת (אלמנט שבאסטון דווקא שיפר בעונתו האחרונה בקבוצה).

"צריך להתחיל מהשורה התחתונה, והיא שלדעתי מוריס שחקן הרבה יותר טוב מבאסטון", אומר גור שלף, קפטן מכבי ת"א לשעבר. "אין ספק שבאסטון היה מאוד מלהיב. היו לו ידיים טובות והוא סיים את רוב הכדורים שקיבל בדאנקים. למוריס יש יד הרבה יותר טובה מבחוץ, והוא גם שומר וחוסם טוב יותר. באסטון שיחק עם שחקנים טובים יותר, כך שהיה לו הרבה יותר קל. אם לוקחים בחשבון את השחקנים שמוריס משחק איתם, אי אפשר שלא להתפעל מהיכולת והיציבות שהוא מגלה. מוריס שחקן מגוון יותר. בהגנה באסטון אולי היה חוסם פה ושם, אבל בשורה התחתונה מוריס פשוט שומר יותר טוב".

לסיכומו של עניין: ניצחון ברור למוריס.

במובן מסוים, סיפור המסגרת של השניים דומה: אם מוריס הגיע ארצה מאפולון פטראס, האפמן עשה זאת לאחר קדנציה במדי פואנלבראדה הננסית מספרד. בתחילת המילניום הנוכחי הוא פרץ לתודעה של חובבי הכדורסל באירופה, לאחר שלקח קבוצה כושלת והפך אותה, יחד עם אריאל מקדונלד, לסגנית אלופת אירופה. הסנטר הג'ינג'י והגמלוני נחשב למכונת השמדה התקפית, והחזיק בארסנל אופנסיבי גדול במיוחד: הוא שלט ברזי משחק הגב-לסל והפנים-לסל, נחשב לפינישר מצוין, נהנה מקליעה סולידית מכל הטווחים והיה בעל זריקת עונשין קטלנית. איכות החדירה לסל של האפמן הייתה כמעט זהה ליכולת המסירה שלו, והוא נהג להעמיד מספרים סולידיים מידי ערב גם בכל הקשור לריבאונד. ככל הנראה מדובר בשחקן הפנים ההתקפי הטוב ביותר שהיה למכבי מאז קווין מגי. מוריס פחות מוכשר מהאפמן מבחינה התקפית, אם כי אין מה להשוות בין השניים מבחינה הגנתית. מוריס שומר וחוסם טוב מהאפמן.

"מוריס שיחק בצעירותו בתפקידים של שחקן חוץ, מה שהפך אותו לשחקן הרבה יותר מגוון", מנתח אלעד חסין, לשעבר עוזר מאמן מכבי תל אביב ואולימפיאקוס פיראוס. "האפמן כבד יותר ממוריס ולא רץ את המגרש. מה שכן, להאפמן היה משחק גב-לסל, דבר שאין למוריס. בכל מה שנוגע למשחק חוץ – מסירה מההיי-פוסט, קליעה או קריאת מצבים ותנועה ללא כדור, מוריס יותר דומיננטי מהאפמן. מנגד, האפמן היה טוב יותר במשחק הפנים ובסיומת. מוריס בוגר יותר ולא כופה את עצמו על המשחק, מה שלפעמים האפמן כן עשה. ראו אצלו את הסרבול, שאין אצל טרנס. הגנתית, כמובן, מוריס הרבה יותר טוב – הוא ריבאונדר טוב יותר, חוסם, שומר טוב יותר על הפיק אנד רול. בסופו של דבר, האפמן הביא את מכבי למקומות הכי גבוהים, ומוריס עדיין לא".

לסיכום: חייבים לקחת בחשבון את העובדה שהאפמן, שנחשב לפורץ דרך, הניף עם מכבי את גביע אירופה, ובמשך שלוש שנים לא שמט ולו תואר מקומי אחד. מכבי ומוריס, כידוע, כבר הספיקו לאבד את גביע המדינה. כל עוד מוריס לא יביא למכבי הצלחות בזירה האירופאית, היתרון של האפמן.

המצב די ברור: ניצחון למוריס בחלק ההגנתי, ניצחון לוויצ'יץ' בצד ההתקפי. הסנטר הקרואטי הוא החבילה ההתקפית השלמה: הוא יקלע מבפנים ומבחוץ, ייקח אותך לטיול בצבע ויסיים תמיד בשתיים קלות או יחסל אותך בעזרת זריקת החצי הוק-שוט, ששידרג לדרגת אומנות. אם תעז להקריב שומר נוסף כדי לנסות ולעצור אותו, זה בדרך כלל יסתיים בסל קל של השחקן הפנוי. מנגד, כאמור, מחזיק מוריס ביתרון ברור בכל הקשור לריבאונד, חסימה ושמירה אישית. אם ההשוואה הייתה נערכת לפני שנתיים או שלוש, וויצ'יץ', בכל זאת אחד הסנטרים הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל האירופאי, היה לוקח אותה בלי יותר מדי מאמץ; אם כי בהתחשב במצבו הבריאותי של הקרואטי, המצב סבוך הרבה יותר.

גם אנשי מכבי ייתקלו בדילמה הזו במהלך הקיץ הקרוב, כאשר יצטרכו להחליט האם לשמור את וויצ'יץ' בסגל, על שכרו המפלצתי, או שמא להפנות את המשאבים הפיננסיים כדי לרצות את דרישותיו הגבוהות (והמוצדקות) של מוריס (אלא אם כן יגדל התקציב משמעותית, מה שכנראה לא יקרה). ובכל זאת, אם מדובר על ניסיונות בנייה של שושלת חדשה, צריך לדבר בכנות ולהודות שלא כדאי לבנות אותה על כתפיו של וויצ'יץ' השברירי והמתגבר (יחגוג 30 בקרוב).

בשורה התחתונה: עצוב וכואב ככל שזה יישמע – גם אם למוריס אין את הכריזמה והצ'ארם של וויצ'יץ', האמריקאי הוא האיש שמכבי צריכה לבנות עליו בעתיד הקרוב.

במכבי של פעם היו צוחקים ואומרים שמגי, אולי גדול שחקני הפנים של המועדון מאז ומעולם, לא היה מסוגל לשמור על עץ. אולם התרומה ההתקפית של מגי ז"ל פיצתה על החידלון ההגנתי, וסידרה למכבי שלוש הופעות רצופות בגמר גביע אירופה. צביקה שרף, מאמן מכבי אז והיום, היה חתום בזמנו על צירופו של מגי לקבוצה, ואימן אותו במשך ארבע שנים. הגם שמדובר בדמויות שונות לחלוטין, על הפרקט ומחוצה לו, שרף הוא האיש המתאים ביותר לביצוע ההשוואה המעט בעייתית. "קודם כל, קווין היה מדבר בלי סוף, ומוריס שתקן", מספר שרף. "קווין כל הזמן היה מדבר וממלמל מתחת לשפם, והיה הרבה יותר מרוכז בקליעות ובריבאונד מאשר בהגנה, בחסימות ובמשחק הקבוצתי. מגי היה שחקן לא גבוה ששיחק בצעירותו בעמדת הסמול פורוורד, אבל אנחנו הזזנו אותו לעמדת הסנטר. מגי היה גדול במכבי, אבל העובדה היא שהוא לא הצליח ככה לפני שהגיע למכבי וגם לא שיחזר את ההצלחה אחרי שעזב. גם מוריס נותן את העונה הכי טובה שלו מאז שעזב את הקולג'. הוא התאים את עצמו לשינויים בהרכבים שלנו, ידע לשחק ליד פייזר, באטיסטה או וויצ'יץ'. הוא גם שרד את המהפכים בעמדות הגארד, ועדיין השקט הנפשי שלו והרצון לנצח משחקים זה דבר שלא ייאמן".

בשורה התחתונה: מגי אומנם לא זכה בגביע אירופה במדי מכבי, אבל במשך שש עונות העמיד בגביע אירופה ממוצעים מדהימים של 23.1 נקודות למשחק. עם זאת, מדובר בעידן אחר וסביר להניח שאילו מוריס היה נוחת בשנות ה-80', היכולות הפיזיות שלו היו מסדרות גם לו מספרים מפלצתיים מידי ערב. מגי הוביל את מכבי לקו הגמר. מוריס עדיין לא הגיע לשם. כל עוד לא יוכח אחרת, מגי הוא המנצח.

1. ג'רמייה מאסי (פורוורד, אריס סלוניקי, הודחה בשלב הטופ-16). 17 נקודות, 8.4 ריבאונדים, 1.2 חסימות, 21 נקודות מדד, 33 דקות.

2. ניקולה פקוביץ' (סנטר, פרטיזן בלגרד, העפילה לרבע הגמר). 16.9 נק', 7.3 ריב', 20.9 נקודות מדד, 27.5 דקות.

3. טרנס מוריס (פורוורד, מכבי תל אביב, העפילה לרבע הגמר). 12.3 נק', 8.3 ריב', 1.6 אס', 1.8 חס', 18.3 נקודות מדד, 30 דקות.

4. טיאגו ספליטר (סנטר, טאו ויטוריה, העפילה לרבע הגמר). 14.5 נק', 5.3 ריב', 1.1 אס', 16.9 נקודות מדד, 23 דקות.

5. פליפה רייס (סנטר, ריאל מדריד, הודחה בשלב הטופ-16). 12.6 נק', 7.1 ריב', 15.8 נקודות מדד, 24.5 דקות.


6. מריונאס פטראביצ'יוס (סנטר, ריטאס וילנה, הודחה בשלב הטופ-16). 13.5 נק', 5.6 ריב', 15.7 נקודות מדד, 25 דקות.

7. ארזם לורבק (סנטר, לוטומאטיקה רומא, הודחה בשלב הטופ-16). 13.3 נק', 5.6 ריב', 15.4 נקודות מדד, 27 דקות.

8. ניקולה וויצ'יץ' (סנטר, מכבי תל אביב, העפילה לרבע הגמר). 12 נק', 4.1 ריב', 4.1 אס', 15.3 נקודות מדד, 22 דקות.


9. דיוויד אנדרסן (סנטר, צסק"א מוסקבה, העפילה לרבע הגמר). 13 נק', 6.3 ריב', 1.3 אס', 15.1 נקודות מדד, 24.5 דקות.

10. קשישטוף לברינוביץ' (סנטר, מונטפסקי סיינה, העפילה לרבע הגמר). 11.7 נק', 4.1 ריב', 1.2 חס', 14.9 נקודות מדד, 20 דקות.

ohadgreenwald@walla.co.il