אחד וחצי - אפס גדול

אין מה לדבר, המבנה הקלאסי של שבעה בלמים הוכיח את עצמו גם השבת. הפועל תל אביב עמדה בגבורה מול המתקפה של הרצליה הגדולה וניצחה, כמו שניצחה בטעות בדרבי השני ובעוד כמה זוועתונים העונה. אבל בואו לא נטעה, לא ההצלחה היא זו שמצילה את המאמן הוותיק ממעצר בעוון פשע מתמשך כנגד אוהדי הכדורגל, זו המסורת. מה שנקרא אחד אפס קטן. "הפועל זה קודם כל הגנה", כך כתוב בספרי הקודש של הכדורגל הישראלי, וגוטמן מבחינתו הוא בסה"כ שומר מסורת, מחויב לרוח המועדון. אבל רגע, האומנם מסורת או שמא מיתוס שקרי?

אין צורך לרוץ חברים ולבקש מלוזון את המפתחות לארכיון, בשביל זה אני כאן, עבדכם הנאמן. והרי הממצאים: בעונות 81' ו-86' הפועל זוכה באליפות כשהיא מובילה גם את טבלת המבקיעות ומתקרבת לממוצע מדהים של שני שערים למשחק! כך גם בזכייה של שנת 2000, ומאז ועד היום, לאורך העשור הנוכחי, האדומים שומרים על ממוצע שערים מצוין, נמוך בסיכום רב שנתי רק מזה של חיפה. למעשה, למעט שני מקרים, אליפות 88' ועונת השרוכים של 98', השנים הגדולות של הפועל התאפיינו תמיד בכיבוש נאה של שערים. והרי על שנים אלה צריך לבחון את מיתוס האחד אפס קטן. והרי על בסיסן נעוצה הטענה לפיה הפועל משתמשת בטקטיקה הגנתית מובהקת על מנת לזכות בתארים, ולא כך הוא הדבר.

האם יש בנתונים מדהימים אלו להעיד על הפועל כעל קבוצה התקפית סוחפת, סמל לכדורגל מרהיב? ודאי שלא. החיזור אחר שער זכות היה מאז ומתמיד מלאכה קשה עבור בחורינו המצוינים והגולים תמיד נולדו בייסורים קשים. בניגוד לנתניה בשעתה, או חיפה בעונותיה הגדולות, אנחנו מעולם לא קרענו את היריבות. אבל "אחד-אפס קטן"? הפועל? ההיסטוריה הסטטיסטית, כפי שפרשתי כאן על קצה המזלג, מחייבת כתיבה של גרסה מעודכנת לפתגם זה. "אחד וחצי - אפס גדול" יהיה קרוב הרבה יותר למציאות.

אז איך, תשאלו ודאי, איך זה שעוד לא נתלה שלט מחאה ענק בשער חמש ועליו כתוב " גוטמן, בשנת 2000 כבשנו 76 שערים, אולי תתחיל לשחק כדורגל?"

נודה ולא נבוש. אנחנו, אוהדי הקבוצה, מאוהבים קמעה במיתוס ההגנתי. הומור עצמי הוא הרי מרכיב מרכזי בזהותנו והומור שכזה דורש פגמים, חולשות, שניתן לתרגמם לבדיחות על חשבוננו. הנחלת תבוסה של 0:3 נעימה לכל אוהד, גם לנו, אבל ניצחון דחוק מכדור הרחקה תועה שפגע בקוון וחדר לשער, רצוי מנבדל, שולח אותנו הביתה עם חיוך רחב השמור לאנשים הנהנים ממשהו שייחודי רק להם.

ואף על פי כן, בכל אוהד הפועל, ודאי זה שמטריח עצמו ואת ארנקו לבלומפילד, מסתתר אדם רגיש שיודע ליהנות ממהלכי כדורגל ראויים לשמם. היו ימים, לא רחוקים כל כך, שגם זכינו לראות מהלכים שכאלה באופן תדיר. ולכן, לכשתינצל הפועל רשמית, והמאמן המיוסר יודה לאלוהים, לאשתו ולכל אותם שחקנים נפלאים ששמרו על המשמעת הטקטית, אנחנו מצדנו נשא אותו על כתפינו, אבל כבר למחרת היחס ישתנה. כי לא לעולם חוסן. לא לעולם אחד אפס קטן. בבוא השעה נדרוש בתוקף להחזיר לנו את האחד וחצי. כל דבר פחות מזה, נשרוף את המועדון.