הרמז של אוחנה ובן שמעון

קנאים רבים תהו העונה מה בעצם עושה גיורא שפיגל בבית"ר ירושלים. בשבועות האחרונים הם קיבלו תשובה, כשבית"ר החלה לבנות את העונות הבאות שלה כבר עכשיו. מי שמכיר את ההיסטוריה של בית"ר, יודע כי תכנון לטווח ארוך וייסוד סגל לשנים רבות אינם בדיוק הלחם והחמאה שלה. בית"ר נהגה לגרור את הבחירות שלה עד לרגע האחרון, ולהסתבך יתר על המידה עם סגל השחקנים.

שפיגל סימן את העוגנים שלו בקבוצה ושלח את אלי ארזי, שלא בא בדיוק מהכדורגל, לסגור איתם חוזים. בכך בית"ר גם משנה דפוסי חשיבה ומשמרת את הכוחות שהביאו אותה עד הלום. נכון, לא צריך להיות גאון גדול כדי להמר על יואב זיו, אבל לבית"ר לא היה עד היום עוגן מקצועי שיחשוב על כל הדברים האלה. אם גם התפקיד של שפיגל יהפוך מארעי לקבוע, ההישג שלו יהיה בלי ניתן לביטול.

העונה המקרטעת של הפועל כפר סבא לא התחילה עם החורים בהגנה או בחוסר היכולת לקחת נקודות בבית. הסגל המפוצץ בכישרון של הקבוצה התגבר כבר בעבר על הבעיות האלו, כשהיה לו את הערך המוסף לכך. מסע ההישרדות הבלתי נשכח מלפני שנתיים הצית בקבוצה איזושהי תקווה לדרך חדשה, כפר סבא של אוחנה תייגה את עצמה בתור שגרירת הכדורגל החיובי, היא מצאה מישהו ומשהו להיאחז בו. ללכת אחריו. אוחנה וכפר סבא באו אחד לקראת השנייה. הוא ירד מחלום אימון קבוצת צמרת ולמד להתחבר להווי של קבוצה שרק רוצה להתקיים בכבוד, דבר שגם מאוד התאים לו אחרי הגירושים מבית"ר. היא מצאה בו פיגורה שיפיח בה רוח חיים, למרות שלא מדובר בשחקן עבר שגדל במועדון. הטיימינג של המפגש היה מושלם, הפשרה ההדדית היתה הכרחית ואמיתית. עד כפר סבא, אוחנה היה עדיין מאמן שמחפש את עצמו. בכפר סבא הוא סוף סוף מצא הגדרה של מאמן כדורגל אטקרטיבי, היפוכה של תדמית המאמן המפוזר והלא אחראי שהוא סחב עימו עד אותו רגע. כפר סבא נשבתה בקונספציה, ומערב הרב של השחקנים נוצר משהו קצת שונה ממה שהיו רגילים אליו עד כה בקבוצה.

השנה החלום הזה הסתיים, ככל שהתברר כי הסגל הזה לא יתרומם גבוה יותר. עייפות החומר זיהתה את משבר האמון הקטן ולא אחרה לבוא, ההשפעה של אוחנה הלכה ופחתה, הפקפוק והשובע החלו לכרסם בקונספציה. אין שאיפות, אין התקדמות, יש ריקבון. מצד אחד, השאיפה הצנועה להישאר בליגה הושגה, לפחות בלב, עוד לפני תחילת העונה. מצד שני, השאיפה הכמוסה להגיע להישגים דומים לאלו של מכבי נתניה, נתקלה במחסומים מנטליים וטקטיים מייאשים. כפר סבא התיישבה על הגדר ונרדמה עליו. אלא שככל שהפרדוקס הזה התחדד התחדדה גם התחושה שאוחנה מיצה את עצמו בכפר סבא, וכפר סבא מיצתה את עצמה בקריירה של אוחנה. שני הצדדים צריכים קודם כל להישאר בליגה, אבל במקביל לקרוא את הכתובת על הקיר: זה הזמן לקום מהגדר ולהתקדם הלאה, לשלב הבא. זה הזמן להתעורר מהחלום. כפר סבא זקוקה כוחות חדשים שינערו אותה, מאמן שיבנה משהו קצת שונה על בסיס מה שכבר קיים. הפשרה הזאת עדיין נוחה לשני הצדדים, אבל אוחנה וכפר סבא חייבים לשאול את עצמם האם יש עוד משהו שהם יכולים להציע אחד לשנייה, לפני שהם הופכים לגרסה הקטנה יותר של רוני לוי ומכבי חיפה.

עכשיו מכבי תל אביב יכולה סופסוף להתפנות לבניית העונה הבאה. הלחץ התקשורתי המטורף שנחת ערב המשחק מול אשדוד על רן שמעון ומנהליה החדשים של מכבי תל אביב, היה רק רמז למה שמחכה לקבוצה בעונה הבאה. הדבר הכי מעניין בכל הסיפור הזה היה כיצד הצליחה התקשורת לחשוף את האמת שכולם השתדלו להסתיר, ולהכניס את כל הגורמים לפינה ממה הקבוצה והמאמן לא הצליחו לצאת. המאסה של העיתונות מרובת הזרועות שוב ניצחה בקרב הורדת הידיים, ובן שמעון ומכבי נאלצו ללכת עם הזרם ולא לשחק יותר מדי משחקים.

האינטראקציה הזאת צריכה ללמד את מכבי תל אביב ובן שמעון, מה הדבר הראשון שעליהם לעשות כדי שהשידוך הזה יצליח: להוריד ציפיות, ומהר. בכירי המועדון מספרים בחדרי חדרים שאלכס שניידר מעדיף לבנות משהו לטווח ארוך ולא להתנפל על אליפות מהירה, זה גם מה שהוא רמז במסיבת העיתונאים היחידה שלו בישראל. אם שניידר צודק רק הזמן וגאידמק יוכיחו, אבל בכל מקרה הבקשה של הבוס החדש ממש לא חלחלה באופן רציני לאחרוני האוהדים. המסר לפיו בונים קבוצה לטווח ארוך ולא חושבים על אליפות בעונה הבאה, לא עבר באופן מספק לאוהדים ולתקשורת.

כדי שבן שמעון יוכל בכלל להתקרב למהפכה שגרנט חולל במכבי תל אביב 1991 - ההשוואה הפופולארית על כולם מאז שנודע מי יאמן את הקבוצה בעונה הבאה - צריך להיות הרבה יותר ברורים כלפי האוהדים, שצפויים לקנות גם בעונה הבאה אלפי מנויים. לבן שמעון אין נמני, זוהר וקלינגר כמו שהיו בזמנו לגרנט, וכדי שהוא יגדל תחליפים לדור הנפילים האחרון (או ימצא אותם בחו"ל) הוא חייב את השקט ואת הזמן. ראשי הקבוצה צריכים לטפטף כמה שיותר כי המטרה היא לא העונה הבאה אלא העונות הבאות, ולתאם ציפיות בינם לבין הקהל ובין המאמן החדש. אחרת הלחץ החיצוני עשוי לגרור אותם לפינות לא נעימות כמו בשבוע שעבר, פינות מהן מכבי יצאה רק בזכות הנחמדות הלוזרית של אשדוד ואסף קינן.

ככל שהיא רק גדלה ומתפתלת, תקשורת הספורט רק מורידה מדי שנה את הסטנדרטים שלה, וצוללת לתהומות שלפעמים קיימים רק אצלה. החשדנות הפכה מאמצעי למטרה, האמון הפך מיתרון לחיסרון. מה שפעם נראה לנו הגיוני, הוא היום תחת סימן שאלה. שום דבר בעצם לא השתנה, חוץ מצורת ההתבוננות על האירועים. דוגמה מכוערת לכך הגיעה עם ההתנפלות התקשורתית על עירוני קרית שמונה, עם התבססותן של השמועות על מעברו של מאמנה, רן בן שמעון, למכבי תל אביב. לחלקים במדיה זה הדליק נורת אזהרה, כאילו קרית שמונה תוותר על הנקודות במשחק מול מכבי תל אביב. איך בן שמעון בדיוק ייתן את ההוראה הזאת לשחקנים? לא ממש חשוב. האם השחקנים יוותרו על פרמיות ובן שמעון יתרום על מענקיו על עלייה לגביע אופ"א? את מי זה מעניין. בישראל 2008 אתה בגדר חשוד עוד לפני שבכלל עשית משהו.

בדיוק לפני 9 שנים התרחש דבר דומה, כאשר דרור קשטן עבד בבית"ר ירושלים, בידיעה שהוא יאמן את הפועל תל אביב, יריבתו על כרטיס לגביע אופ"א, בעונה הבאה. קשטן, כידוע, פגש את הפועל תל אביב באותה עונה גם בגמר הגביע, במשחק האחרון של העונה, אחרי ששתי הקבוצות איבדו את האפשרות להגיע לאירופה דרך הליגה. קשטן הפסיד את אותו גמר בפנדלים, וסידר לו ולקבוצתו החדשה ביקור בגביע אופ"א. כמעט אף אחד לא פקפק אז בספורטיביות של קשטן. לכולם זה היה ברור שמאמנים ושחקנים סוגרים לרוב את החוזים שלהם כבר בחודשים מרץ אפריל, ואין בכך שום סתירה עם רצונם הבסיסי לנצח עם קבוצתם הישנה. היום אפילו דבר בסיסי שכזה מוטל בספק.

"גוטמן סובל מסטיגמה של מאמן הגנתי"

כבר עתה ברור כי לא מומלץ לסכנין להגיע לאירופה בעונה הבאה. בניגוד גמור למכבי חיפה, סכנין היא עדיין קבוצה לא מאורגנת, שחושבת באופן ארעי, חיה מהיד לפה, וגם בעונה הבאה תיאבק על כל פירור כישרון שמסתובב בליגת העל. בוזגלו וקולמה יעזבו, אולי גם אלישע לוי, התקציב צריך לגדול אבל עדיין לא ברור מאיפה - בקיצור סכנין נכנסת לסחרור הרגיל שלה לקראת הקיץ, והיא תסיים אותו סמוך לסגירת משרדי בקרת התקציבים בתחילת העונה הבאה. בפעם הקודמת שסכנין הלא מאורגנת היתה צריכה להתאים את עצמה ללוח הזמנים הצפוף של אופ"א ולא זה הגמיש של ההתאחדות לכדורגל, היא כמעט ירדה ליגה, ובעונה שלאחר מכן כבר התקשתה לשרוד. שום דבר לא השתנה מאז, וניצחון על מכבי חיפה בשבת צפוי להציב את סכנין בעמדה הבעייתית המוכרת.