צודק בסדום

ביקורות רבות נשמעו לאחר המשחק בו ניצחה הפועל ת"א 1:2 את מכבי הרצליה. חלק גדול מהן הופנה כלפי אלי גוטמן, שבמצב של 1:2 לטובת הפועל, הכניס את הבלם רמי דואני על חשבונו של הקשר וכובש שער הניצחון באותו משחק, ביבראס נאתכו. "הגרמני שוב חזר לבונקר שלו", היתה הרוח שעלתה מרוב הדברים שנכתבו ונאמרו בעניין זה. הביקורת הזאת, עד כמה שהיא עשויה להיראות נבונה בעיניי אומריה, היא גם קצת פופוליסטית, אבל בעיקר מוטעית.

כל מי שחושב שגוטמן חוטא במשחק הגנתי מדי, אינו לוקח בחשבון שני דברים: חומר השחקנים שעומד לרשותו של המאמן האדום והמצב הטראומתי שבו הוא קיבל את הקבוצה. נתחיל מהבעיה הראשונה – הפועל ת"א של היום היא קבוצה שהסגל שלה כולל בדיוק שלושה שחקנים יוצרים: עומרי קנדה, דימיטאר טלקייסקי וברוך דגו – ולא שכחתי אף אחד. ביבראס נאתכו, בעונתו הראשונה כשחקן משמעותי, בנוי עדיין על הבלחות של יצירה, שי אבוטבול טוב בעיקר לכדורים נייחים וגג מסירה ארוכה אחת טובה במשחק, עידן סרור וראובן עובד הם שני פרחחים שמאכילים את כולם 5 ק"ג חצץ על כל פאס טוב שהם נותנים ועל אנסומבו/באדיר/טל חן/אנטבי באמת שאין טעם להרחיב בהקשר הזה.

כך שבסיכומו של דבר, כאשר גוטמן מסתכל על התוצרת ההתקפית שלו ומאין היא תבוא, הוא נמצא בבעיה גדולה. לכן עיקר השערים של הפועל מגיעים מטעויות קשות של היריב וממצבים נייחים ומשקלו הסגולי של כל שער כזה הוא גדול מאוד וראוי להגן עליו גם במחיר של הכנסת בלם נוסף. כל הפואנטה הזו מקבלת משנה תוקף כאשר ניגשים אל הבעיה השנייה שניצבה ועדיין ניצבת בפני גוטמן והיא סף השבירה המנטאלי הנמוך כל כך של הקבוצה הזאת. הפועל ת"א של העונה היא קבוצה שלא מסוגלת להחזיק ביתרון.

הנתון המדהים הוא שהפועל הובילה העונה בלא פחות מ-15 משחקים, אבל ניצחה רק ב-8 מהם. אם הפועל היתה מנצחת רק את המשחקים שבהם היא הובילה, היא היתה ניצבת היום במקום השני. מנגד, הפועל ספגה ראשונה ב-11 משחקים ו-9 מתוכם היא הפסידה.

כך שמצד אחד יש כאן קבוצה שלא מסוגלת לחזור מפיגור ומצד שני, עד שהיא כבר ביתרון, היא לא מסוגלת לשמור עליו. תוסיפו את זה לחוסר היצירתיות בהתקפה ותקבלו קבוצה שכל ניצחון שלה העונה הזאת הוא בחזקת נס, לא פחות מכך. אלי גוטמן הבין יפה מאוד עם מי יש לו עסק והגיע למסקנה הנכונה שאת הניצחונות שלו הוא ייקח רק בשיניים, ואם המשמעות של זה היא להכניס עוד בלם כדי לשמור על היתרון, אז זה מה שהוא יעשה – ואין שום סיבה בעולם לבקר אותו על כך. בעולם אוטופי שבו יישפטו מאמנים על פי דרך ולא על פי תוצאות, יהיה על מה לדבר. עד אז, מומלץ להניח לו לנפשו, יש לו קבוצה להשאיר בליגה.