פול פאוור

בעוד שלושה שבועות תסתיים העונה הרגילה של 2007/08, אחת מהעונות הרגילות המעניינות שידענו, מה שאומר שצריך להתחיל לחשוב על סיכומים, ובעיקר לבחור MVP. מי שחושב שהשנה מדובר בדו קרב של שני ענקים בעונות גדולות - קובי בריאנט ולברון ג'יימס, כמובן, טועה. ישנה צלע שלישית ומפתיעה במירוץ הזה, מועמד שצובר תאוצה ויכול לזכות בתואר מתחת לאף של צמד הפנומנים - כריס פול. ברשימות שלי הקרב המשולש הזה הולך לפוטו פיניש ועד לפני דקה וחצי CP3 (נכון לכתיבת שורות אלה) אפילו הוביל בו.

צריך לחדד את הנקודה הזאת - בעונה גדולה של שני השחקנים המוכשרים והמדוברים ביותר בעולם, בעונה שבה קווין גארנט ממציא מחדש את הסלטיקס, תואר ה-MVP יכול ללכת לפוינט גארד בגובה 1.83 (עם נעליים) בן פחות מ-23, בעונתו השלישית בלבד בליגה. צריך להיות שחקן יוצא דופן, סופרסטאר בכל קנה מידה בעונה מצוינת, כדי להגיע למעמד הזה. על כל אחד אחר זה היה גדול. לא על פול.

אלה הנתונים: פול מוביל את הניו אורלינס הורנטס לצמרת הגבוהה של המערב הקשה עם מאזן של 46 נצחונות ו-21 הפסדים. הצרעות מובילות את הבית הדרום מערבי, זה שכולל את שלוש הטקסניות (!), ובסך הכל הן שניות רק ללייקרס במערב כולו. פול עושה את זה בעזרת 21.6 נקודות ב-49.7 אחוזים מהשדה, 37.1 מהשלוש ו-86 מהעונשין, 11.3 אסיסטים על 2.6 איבודים ו-2.7 חטיפות. הוא מוביל את הליגה בחטיפות ותיכף עובר את סטיב נאש גם בראש טבלת המוסרים. לא רע בכלל.

מעט מאוד שחקנים רשמו ברזומה שלהם עונה של 20 נקודות ו-10 אסיסטים, עוד פחות סיפקו 21 ו-11. אם פול היה שומר על קצב של 3 חטיפות למשחק כפי שהיה בחודשים הראשונים הוא היה הראשון בהיסטוריה שנותן עונה של 20, 10 ו-3, אבל גם כך מדובר באחת העונות המרשימות ביותר של פוינט גארד. לאחרונה הוא הצליח להיות אפילו טוב יותר מהרגיל, עם דאבל דאבל בשמונת האחרונים, וממוצעים של 26.3 נקודות ב-59 אחוזים מהשדה ו-14.5 אסיסטים. לא רע בכלל.

פול נולד ב-6 במאי 1985 בווינסטון-סאלם שבצפון קרוליינה. אין לו ביוגרפיה מסובכת כמו לרבים מכוכבי ה-NBA, פשוט ילד מוכשר שעבר את כל התחנות הרגילות של כוכב בהתהוות. למרות זאת, הוא הצליח ליצור לעצמו תדמית מעט בעייתית בשנתיים בהן שיחק בקולג' של ווינסטון-סאלם, וויק פורסט (הקולג' שגילה לעולם גם את טים דאנקן. הספק מכובד), גם בגלל חבטה לאיזור הרגיש של ג'וליוס הודג' שעלתה לו בהשעייה ממשחק חשוב.

התדמית הזאת, ביחד עם מימדיו הצנועים שלא גובו באתלטיות יוצאת דופן, גרמו לכך שפול נבחר רק במקום הרביעי בדראפט של 2005 על ידי ההורנטס, כאשר לפניו נבחר רכז אחר, דרון וויליאמס. בעונת הרוקי שלו הוכיח פול שהוא השחקן המוכן ביותר לליגה של הגדולים במחזור שלו, הפך למנהיג הבלתי מעורער של ההורנטס וכמעט הוביל אותם לפלייאוף, כנגד כל הסיכויים. העונה השנייה שלו הייתה סולידית, אבל לא מדהימה, וכללה גם מספר פציעות שהגבילו אותו, במקביל, השתפר וויליאמס בכל דקה, ועם פלייאוף ענק פתח את הקרב בין השניים מחדש, והפך אותו לאחד המדוברים בליגה. והעונה? דרון המסכן עושה כל מה שבן אנוש יכול לעשות כדי לשמר את הגחלת של היריבות, כולל קפיצת מדרגה במקביל לנסיקה האחרונה של CP3, אבל פול בליגה משלו. בליגה של מועמדים ל-MVP.

מהו סוד ההצלחה של פול? המונח המדויק באנגלית הוא basketball IQ. הוא מבין את המשחק, רואה את המגרש וקורא את היריבים טוב יותר מכל שחקן בליגה כרגע, כולל סטיב נאש שבנה קמפיינים של MVP על התכונות האלה. הוא מנצל את היכולת הזו כדי להגיע לטבעת או לסדר זריקות נוחות לחבריו לקבוצה ביעילות מפחידה, כמעט בלי לעשות טעויות ותוך קבלת ההחלטה הנכונה ביותר שוב ושוב.

בעוד נאש וג'ייסון קיד נחשבים לאשפי משחק הריצה, פול הוא הפוינט גארד האולטימטיבי למשחק עומד. באופן די מפתיע, ניו אורלינס משחקת בקצב הרביעי הכי איטי בליגה (מה שהופך את המספרים של פול לעוד יותר מרשימים). הסיבה העיקרית לכך היא שהם לא צריכים לרוץ כדי להגיע לזריקות נוחות. לפול יש קצב משלו שגורם לכך שההתקפות של ההורנטס מתנהלות כמעט בהליכה, במין נונשלנטיות משונה, וכמעט תמיד כוללות פיק אנד רול. בקצב הזה קריאת המגרש המדהימה שלו בולטת במיוחד, כמו גם שינויי המהירות בהן ניחן. CP3 נראה כמו רובוט מסרטי אייטיז שמעבד את כל הנתונים, מגיע להחלטה ופתאום מבצע אותה במהירות מפתיעה ובאופן מושלם.

פול הוקף בדיוק בשחקנים הנכונים עבורו - דייויד ווסט הוא מספר 2 קלאסי, פאוור פורוורד יעיל מאוד שיודע לקלוע מחצי מרחק, וגם לקבל כדור עם הגב לסל; טייסון צ'נדלר נהנה מאלי אופים, שזאת בערך המומחיות ההתקפית היחידה שלו; ופז'ה סטויאקוביץ' הוא הקלע הקלאסי לשחקן יחד עם פול. הצלע החמישית עדיין חסרה לצרעות, ואולי בונזי וולס ייקח על עצמו את התפקיד.

פול יופיע העונה לראשונה בפלייאוף,ונותן סיבות טובות להיות אופטימיים לגבי הופעותיו העתידיות. היכולת שלו ליצור לעצמו ולחבריו מצבי קליעה במשחק עומד תהפוך למשמעותית במיוחד בפוסט סיזן, כאשר אין כמעט אפשרות לרוץ בכל מקרה. הפיק אנד רול של ניו אורלינס נראה כרגע בלתי עציר והם תלויים בעיקר ביום הקליעה שהם תופסים. פול גם סיפק בכמה וכמה מקרים הצגות גדולות במאני טיים, כולל נגד רכזים גדולים, ועושה רושם שזמן האמת רק מאתגר אותו יותר. בקרבות הראש בראש עם נאש, למשל, הוכה הקנדי שוק על ירך ארבע פעמים, והפסיד בכולן.

בהגנה, פרט להיותו חוטף מדהים, הוא פיזי מספיק כדי שהגובה שלו לא יהפוך לנטל. הוא לא עשה לעצמו שם של שומר אישי גדול על פוינט גארדים יריבים, אבל אין סיבה לחשוב שזה לא יקרה עם השנים.

הסיפור של פול ושל ההורנטס נחשב לאחד הסיפורים החשובים העונה ב-NBA בעיקר בגלל החשיבות שלו לניו אורלינס המשתקמת. בשנתיים הקודמות, בעקבות ההוריקן קתרינה שפגע בעיר, רוב משחקי הבית של הצרעות היו באוקלהומה סיטי, והחזרה לעיר השוקולד לוותה בחשש מחוסר עניין בקבוצה בעיר שגם לפני האסון לא התחברה אליה, וכיום מתקשה להשתקם. אבל ההצלחה החזירה את הקהל, ולאחרונה משחקי הבית של ההורנטס נערכים לעיני אולם מלא וחדור אמונה מחודשת. ה-NBA מקבל קרדיט רציני על תהליך שיקומה של העיר, לפחות בכל הקשור לשיקום התדמיתי, הרבה בגלל סוף שבוע האולסטאר, שנחשב למוצלח, אבל בעיקר תודות לקבוצה הנהדרת ולכוכב שהפך ליקיר העיר. העיר שוב הפכה להיות רלבנטית בנושא לא טרגי בעליל, וקשה שלא לשמוח בשמחתם.

פול מבצע את חלקו על הצד הטוב ביותר. תדמית השחקן הבעייתי נשארה בהערות השוליים של הסקאוטים, היום כבר מדובר בנער הפוסטר האולטימטיבי של דייויד שטרן. הוא השתקע בניו אורלינס, מרבה לדבר על אהבתו לעיר ולא מפסיק לתרום מזמנו ומכספו לילדי העיר המשתקמת. הקשר בין כוכב הכדורסל לקהילה מעולם לא נראה מוצלח וחשוב יותר, ופול הוא מקור הגאווה והמודל לחיקוי של עיר שלמה הזקוקה כל כך למודל כזה, ועושה את העבודה באופן מושלם גם על המגרש וגם מחוצה לו. תפקיד זה מודגש גם בקמפיין ה-MVP שלו, שקיבל דחיפה בזכות חוברות שהכינו ילדים בכל רחבי העיר הקוראות לבחירתו. הם קוראים לו Most Valuable Person, ומאמינים שתרומתו מחוץ למגרש וחשיבותו לעיר צריכות להילקח גם הן בחשבון בתהליך הבחירה.

האם סיפור הסינדרלה של העיר, הקבוצה והכוכב יכול להימשך גם בפלייאוף? קשה להאמין שזה יתסיים בטבעת כבר השנה. ניו אורלינס יכולה לעבור סיבוב ותקשה את החיים על כל יריבה, אבל אין לה את הנסיון שיש כמעט לכל שאר קבוצות הפלייאוף במערב. את הנסיון הזה היא תצבור, ואין ספק שמדובר בקבוצה שתדבר חזק מאוד בליגה בשנים הקרובות. ואם פול ימשיך להצדיק את הסופרלטיבים להם הוא זוכה, אולי בשנים הקרובות האגדה הזאת תקבל את הסוף המושלם שמגיע לה. לא רע, לא רע בכלל.