סיבה למסיבה

"אנחנו בסך הכל מעבירים פה את הזמן בהמתנה לעולם הבא", כך אמר לי, בין שלל הפתגמים, חוזר בתשובה תמהוני שניסה לפתח עימי שיחה קצרה על ההוא מלמעלה בעודי מטייל בין שבילי קיבוץ כפר גלעדי בדרכי לבר המקומי (פאב כלשון חברי הקיבוץ). “אני מסכים איתך במאה אחוז", תפסתי טרמפ על משפטו האחרון בכדי לסיים את ההרצאה, “אבל אם להעביר זמן, אז לפחות בוא נעשה חיים בדרך. אתה בא לפאב להוריד איזו כוסית ולצפות בבנות הקיבוץ המקומיות מפזזות לצלילי חלילו של DJ יוני, האלוהים המקומי?”.

כי מה אנחנו בעצם רוצים מהחיים האלה, שהפילה עלינו רחמה של אמנו היקרה, אם לא ליהנות מהם. ואם כבר ליהנות, אז בינינו, לא הרבה הנאה מקבל אוהד הפועל תל אביב הממוצע במעגל החיים הנוכחי. בכדורגל, בלי לנחס (כאילו שאפשר), אין הרבה תלונות, בגדול החיים לא קלים אבל זכינו לחגוג אליפויות, גביעים, אירופה ואפילו דאבל. בכדורסל - סטירות מצלצלות. היום אין כלום, אבק, מה שגורם לנו להסתכל אחורה בערגה ולחפש רגעי אושר היסטוריים מהפועל הגדולה של שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, שהנפיקה לנו בסך הכל שני גביעים בודדים.

פעם היא הייתה הלוזרית הגדולה, היום היא הגיבורה, מי היה מאמין. 1993, לפני 15 שנה, הייתה הפעם האחרונה בה היה לאוהד הפועל תל אביב בכדורסל תואר לחגוג עליו, ובבקשה שאף אחד לא יתבלבל ויחשוב שארועים שקרו אחרי, כגון אליפות הליגה השניה או חגיגות "האליפות האלטרנטיבית" היוו סיבה למסיבה כלשהיא. מזכיר לי חתונה של אחד שהתחתן עם מיס "פולניה”. “הייתה מסיבה אש! והחתן נראה מאושר", מתקשר אליי חבר יום לאחר מסיבת החתונה. “אני שמח בשבילו", עניתי, “עם הפולניה הזאת זה כנראה גם היום המאושר האחרון בחייו”.

אחטא לאמת אם לא אזכיר את שנות גוסינסקי המופלאות, אבל הם היו אשליה, פאטה מורגנה באמצע המדבר. מצטער לשבור מיתוס, אבל דרבי ה-25 הפרש היה חלום, הזיה ויותר מכך: לקחת קהל מתוסכל ושבור, להפיח בו רוח חיים, להראות לו מה היה יכול להיות ולזרוק אותו שוב זו התעללות, לא סיבה למסיבה.

בשנת 97' הפועל תל אביב ירדה בפעם הראשונה ולגמרי לא האחרונה בתולדותיה לליגה השניה ואני הייתי שחקן בקבוצה, נו טוב... עם שחקנים כאלה פלא שירדנו? (ולכל האוהדים ששואלים אותי אחרי כל משחק של הפועל אוסישקין למה אני לא משחק אני אשיב כעת: צפו בקלטות עונת 97'). מבחינתי, עונת 97' והירידה שבסופה היו הסוף של הפועל תל אביב. אחרי זה בא עשור שחור, משולש ברמודה שבלע הכל והשאיר שממה, ומאז זה רק הפועל אוסישקין.

בשבוע הבא חוזרים לחגוג, כי במחזור הליגה הקרוב תשלים הפועל אוסישקין את הצעד הראשון והמשמעותי שלה בדרך הארוכה לצמרת הכדורסל הישראלי, כי ביום רביעי הקרוב עולים לליגה א ' ומבטיחים את אליפות ליגה ב', היא הליגה החמישית בטיבה בישראל. יש שיגחכו, ישאלו עד לאן הידרדרנו? ויגידו שגם זו אינה סיבה למסיבה, ואני אסיים בדיוק איך שהתחלתי ואגיד שאנחנו בסך הכל רוצים לחגוג קצת וגם לנו מגיע: יש לנו קבוצה חדשה שצלחה את משימתה הראשונה ושלא כמו ההוא שהתחתן עם הפולניה, העתיד שלנו נראה ורוד.

יום רביעי 21:00 אולם הספורט בהדר יוסף – משחק העליה של הפועל אוסישקין