אמצע פברואר 2007, ארסנל מסיימת בתיקו 0:0 ביתי מול בלקבורן בגביע האנגלי ופותחת בסדרת משחקים נוראית. בשבועות הבאים היא מודחת על ידי הרוברס במשחק החוזר, מפסידה לצ'לסי בגביע הליגה ומושלכת על ידי פ.ס.וו איינדהובן מליגת האלופות. עד סוף מרץ היא גם מובסת 4:1 על ידי ליברפול ורושמת שני הפסדי ליגה נוספים, לאברטון ולווסטהאם.
אמצע פברואר 2008, מנצ'סטר יונייטד מביסה את ארסנל 0:4 בגביע ושולחת אותה הביתה בבושת פנים. התותחנים אמנם מדיחים את מילאן מליגת האלופות ועולים לרבע הגמר, אבל מאבדים את המקום הראשון בליגה אחרי ארבע תוצאות תיקו, כשרק שערים מאוחרים ודרמטיים מול אסטון וילה ומידלסברו, מחלצים את החבורה של ארסן ונגר מהפסדי בית.
לפני שלושה וחצי חודשים הוליכה ארסנל את הטבלה האנגלית ביתרון של שלוש נקודות וכשבאמתחתה משחק חסר. למרות זאת, אלכס פרגוסון, שאז ניצב במקום השני, ביטא היטב את תחושותיהם ונבואותיהם שלו ושל הרבה פרשנים: "ארסנל משחקת טוב, אבל העונה עוד ארוכה וגם הם יודעים את זה. אין ספק שהם עוד יאבדו נקודות".
הזמן עבר וארסנל המשיכה להרשים, הפרשנים חיכו וחיכו והתותחנים עדיין לא נפלו. עד החודש האחרון. ביום ראשון יעשו שחקני ואוהדי ארסנל את הדרך הקצרה לסטמפורד ברידג', לדרבי הצמרת המסקרן מול צ'לסי. הקבוצה של אברהם גרנט תעמוד תחת זכוכית מגדלת בנסיונה להימנע מאיבוד של תואר נוסף ותחת השאלה אם היא סופסוף מסוגלת לשחק כדורגל מול קבוצת צמרת, אבל גם לארסנל יהיה זה משחק מכריע. הקבוצה של ארסן ונגר לא איימה על האליפות מאז 2003/4 והפסד שלה במערב לונדון ביום ראשון, כנראה ירחיק אותה מהתואר הזה פעם נוספת.
סימן שאתה צעיר
לפני משחק הגומלין של מילאן מול ארסנל, נשמע קשר הרוסונרי, אמרסון, בטוח בעליית קבוצתו לרבע גמר ליגת האלופות: "ארסנל היא קבוצה טובה עם הרבה שחקנים צעירים, אבל לנו יש נשק שלהם אין - ניסיון". הקשר הברזילאי הודח על ידי הקבוצה האנגלית בסן סירו, אבל "צעירים" ו-"חוסר ניסיון", הם ביטויים שחוזרים על עצמם שוב ושוב בניתוחים התקשורתיים של ארסנל. אלו שדיברו על הנפילה שבוא תבוא ועל תקופה רעה ואיבוד נקודות, כיוונו לשני האלמנטים הללו, שהולכים יד ביד.
חוסר ניסיון של כדורגלנים לא נמדד רק ביכולת למשוך עונה שלמה באותה רמה, אלא ביכולת להתאושש מהמשברים שעוברת כל קבוצה במהלך העונה. אם קיים סדק בעונה הנפלאה של ארסנל, הוא התחיל להיפער בחצי גמר גביע הליגה מול טוטנהאם, לקראת סוף ינואר. אל מול עשרות אלפי צופים בוויט הארט ליין, השיגו התרנגולים ניצחון ראשון על יריבתם השנואה מאז 1999 ואיזה ניצחון זה היה, 1:5 ענק בדרך לזכייה בתואר מספר שבועות מאוחר יותר.
בדקה ה-65, כשארסנל כבר מפגרת 4:0, החליף עמנואל אדבאיור את תאו וולקוט ואף כבש את השער המצמק בדקה ה-70. 10 דקות מאוחר יותר התכוננה ארסנל לכדור חופשי כשאדבאיור ניגש לחברו לקבוצה, ניקלאס בנדטנר והטיח בו: "אני משחק רק בגלל שאתה חרא". כאקט סיום הוסיף החלוץ הטוגולזי נגיחונת קטנטנה במצחו של הדני. שחקני הקבוצה הגיעו כדי להרגיע את השניים, בנדטנר צעק על הקפטן וויליאם גאלאס ורק התערבות של השופט הווארד ווב, שמה קץ לתקרית שהתרחשה לעיני עשרות אלפי צופים באצטדיון ועוד מיליונים ברחבי העולם.
אדבאיור התנצל אחרי המשחק ("לשנינו המועדון הזה מאוד חשוב ולפעמים זה יכול להיות מתועל בכיוון הלא נכון. זו הייתה טעות"), הקפטן גאלאס הסביר ("כל השחקנים הצעירים מאוד רצו להגיע לוומבלי והם התקשו להשלים עם התוצאה"), ורק ונגר לא ראה ("אני לא יודע מה קרה. אני חושב שכולם היו מאוכזבים מהתוצאה ושהם היו עצבניים. הם יודעים שהם עשו טעות ואולי הם ידברו עם המאמן שלהם וינסו לברר למה הם עשו את זה").
סימן שאתה מנהיג
אם אלכס פרגוסון הוא גורו בתחום המנהיגות והדוגמה לשחקנים, מאמן שהפך את האלמנט הזה לאמנות ושהעלה אותה לרמה אליה התקרב רק ז'וזה מוריניו בימיו העליזים בפורטו ובצ'לסי, הרי שכאן לא מצויים החלקים החזקים של ארסן ונגר. המאמן הצרפתי נקנס כבר מספר פעמים על ידי ההתאחדות האנגלית בעקבות עבירות משמעת, ניהל קרב דחיפות עם אלן פארדיו והמעורבות של ארסנל בתקרית דוגמת אדבאיור-בנדטנר היא לא חידוש מפתיע.
בספטמבר 2004 הוזעקה המשטרה הנורבגית לאוטובוס של ארסנל אחרי קטטה בין פטריק ויירה ללורן בתום משחק ליגת האלופות מול רוזנבורג. באותה שנה הפסידה הקבוצה למנצ'סטר יונייטד לראשונה אחרי 49 משחקי ליגה ושחקני הקבוצה, כמו גם ונגר, עוררו מהומה במנהרת השחקנים. מקרה זכור נוסף הוא המהומות בגמר גביע הליגה לפני שנה, כששחקנים מצ'לסי ומארסנל התקוטטו על המגרש.
מצד שני, כמו פרגוסון ואפילו בצורה טובה יותר, ונגר הוא גאון בזיהוי כשרונות ובעיצובם. המאמן הסקוטי משתמש בכסף שמקציבה לו הנהלת מנצ'סטר יונייטד לרכש, בצורה מאוד מחושבת ובקיץ האחרון אואן הארגריבס היה השחקן הבוגר היחיד שהגיע לאולד טראפורד בהעברה יקרה. קרלוס טבז, נאני ואנדרסון שימשו בסך הכל כחומר גלם יקר אותו יהפוך פרגוסון בשנים הבאות לזהב טהור.
בתחום הזה ונגר הוא המוביל בעולם ואף ראוי להיקרא פורץ דרך. גאל קלישי ומתיו פלאמיני הפכו העונה לשניים מהשחקנים הבולטים באנגליה אחרי שנים של התבשלות בסגל הרחב, ססק פברגאס ותאו וולקוט הגיעו לקבוצה בגיל 16, וסיריקי אבו דיאבי בגיל 19 ורובין ואן פרסי בגיל 20. המאמן הצרפתי לא רוצה מוצרים מוגמרים, אלא כאלו ברי עיצוב. בשנים האחרונות הוא סבל מתקציבים נמוכים ביחס ליריבותיו לצמרת, כשהכסף הגדול מוזרם לבניית אצטדיון האמירויות, אבל אם יש מאמן שיוציא את המקסימום מתקציב רכש נמוך בצורה יחסית, זהו ארסן ונגר.
עמנואל אדבאיור הגיע כשחקן טוב בליגה הצרפתית, אדוארדו נחת היישר מהליגה הקרואטית ועמנואל אבואה נרכש מבוורן הבלגית. ברשימת המציאות המוקדמת יותר של ונגר ניתן למצוא גם את פיליפ סנדרוס, שהגיע מסרבט ז'נבה ואת קולו טורה, שלפני כן שיחק בליגה בחוף השנהב וכל השחקנים הללו הם רשימה חלקית מאוד.
מבחינה סגנונית, ארסנל ומנצ'סטר יונייטד הן הקבוצות הכי קונסיסטנטיות בכדורגל העולמי. הסיבה היא בכך שאותם אנשים עומדים על הקווים שלהן כבר שנים ארוכות והכדורגל הוא אותו כדורגל. ללמד את קרלוס טבז את הכדורגל של מנצ'סטר יונייטד או את תיירי הנרי את הסגנון של ארסנל, קל בהרבה מאשר להרגיל את אנדריי שבצ'נקו להתרגל לכדורגל האנגלי בכלל ולזה המבוקש בצ'לסי בפרט. ונגר לא היה מביא את החלוץ האוקראיני גם אם הוא היה יכול, אבל כשהשחקנים בעלי הרזומה המרשים ביותר אותם אתה רוכש הם תומאס רוזיצקי ו-וויליאם גאלאס, כדאי שלבוסים שלך תהיה הרבה סבלנות.
סימן שאתה רזה
אפשר למתוח ביקורת על כך שונגר מוציא כשרונות צעירים מהמדינות שלהם ומכניס אותם במהירות למטחנת הכדורגל המשומנת והפלסטית שפושעת בכדורגל האנגלי בשנים האחרונות, אבל מצד שני הסלידה שלו מכל המתרחש בשווקי ההעברות של מציאות הכדורגל העכשווית, ראויה להערצה. כמו כל מאמן אחר, ונגר מוציא כסף, אבל בהשוואה לקבוצות הגדולות האחרות, מדובר בכסף קטן ולא רק בחינת סכומים, אלא מבחינת שמות.
הצד השני של המשוואה הזו היא התחושה הקבועה בשנים האחרונות שארסנל נמצאת "בתהליך בנייה". בעוד שנתיים ססק יהיה אפילו גדול יותר, אדבאיור ישכיח את הנרי ורובין ואן פרסי יהפוך לדניס ברגקאמפ. הדברים האלו נשמעים כבר כמה שנים בסביבתה של ארסנל כשרק השמות מדי פעם משתנים. בשורה התחתונה ארסנל ממשיכה להציג את הכדורגל היפה ביותר בעולם לדעת רבים (ולדעת הכותב) כבר במשך שנים, אבל עם חומר השחקנים שלה כרגע, היא לא רואה תארים. אולי בעוד שנה, אולי בעוד שנתיים.
הדוגמה הבולטת לחוסר העומק של ארסנל הגיעה במשחק הגביע העונה מול מנצ'סטר יונייטד. כשבפתח עומדת הישורת האחרונה בליגה ושמינית גמר ליגת האלופות מול מילאן, שני המאמנים העדיפו לתת למספר שחקני מפתח מנוחה. מבחינת ארסנל התוצאות היו הרות אסון. ז'ילברטו סילבה התקשה למלא את מקומו של מתיו פאמיני הפורח ועיקר חוסר האונים של התותחנים נרשם באגפים, שם לא הצליחו המגינים המחליפים, ג'סטין הויט וארמנד טראורה, להסתדר עם נאני ופארק. הבינוניות המעיקה של ניקלאס בנדנר בחוד בוודאי לא הוסיפה נחת לאוהדי שליוו את הקבוצה מלונדון למנצ'סטר. כריסטיאנו רונאלדו, ריאן גיגס ואואן הארגריבס כלל לא נכללו בסגל של יונייטד, קרלוס טבז ופול סקולס פתחו על הספסל, אבל לשדים האדומים זה לא הפריע להביס את יריבתם 0:4.
העונה הנוכחית היא שיפור ניכר לעומת העונה הקודמת מבחינתה של ארסנל. שחקן העבר של הקבוצה, נייג'ל ווינתרבורן, חזה לפני שנה בדיוק שהקבוצה תאיים על האליפות העונה, כשהשחקנים יהיו בוגרים יותר, אבל המאבק על התואר הוא קשה ביותר ובחודש האחרון נראה שלילדים של ונגר קצת נגמר האוויר. ביום ראשון בערב תהיה להם הזדמנות נוחה לחזור לתמונה, להרחיק את צ'לסי ולהפוך את הקרב לדו ראשי, ביחד עם מנצ'סטר יונייטד.
השאלה היא איך תגיע ארסנל לסטמפורד ברידג'. האם זו תהיה הקבוצה מליל הגבורה במילאנו, או זו שלא הצליחה לנצח בשבועות האחרונים את וויגאן ואת ברמינגהאם ושאיבדתה את גאוותה באולד טראפורד. בכל מקרה, גם אם האליפות תהפוך לבלתי מושגת אחרי המחזור הקרוב, אולי בשנה הבאה התותחנים הצעירים כבר יזכו בה.
