הכי הכי דפוקים שיש

"שמעתי שהוא יודע לחבוט"
בוב גיבסון, בתשובה לשאלה למה הוא פגע עם כדור בג'והן מילנר

בוב גיבסון היה אחד הפיצ'רים הגדולים בהיסטוריה של המשחק וה-ERA של 1.12 (ממוצע ריצות חובה למשחק) שקבע בשנת 68' עומד עד היום כשיא משחק מודרני. את השיא הזה ובכלל את השליטה שלו במשחק, השיג גיבסון באמצעות הפאסט בול הקטלני שלו, אבל לא פחות מכך – באמצעות כוח ההרתעה שלו.

גיבסון פשוט אהב לזרוק "פנימה" על חובטים ולא היתה לו בעיה לפגוע בשחקן אם רק אותו חובט העז לעצבן אותו. מה זה לעצבן אותו, אתם שואלים? ובכן, לחבוט על הגשה של גיבסון היתה דרך אחת. לחבוט הומראן על גיבסון היתה דרך עוד יותר טובה (או גרועה, אתם תבחרו) ואם העזת לחכות שניה לפני שהקפת את הבסיסים ולעקוב אחרי הכדור שרק עכשיו חבטת (כמו שחובטים היום מאוד אוהבים לעשות, מני רמירז, למשל) הרי שהיית כבר יכול להכין את הקרח לצלעות שלך לקראת המפגש הבא שלך עם גיבסון. גם להסתכל לגיבסון בעיניים לא היה רצוי, אם חשקת לשמור את העצמות שלך שלמות. בכלל, הדרך היחידה להימנע ממפגש עם הכדור במקרה של גיבסון היתה פשוט לא לעלות לצלחת.

גם לגיבסון אפשר לומר שיש ממשיך דרך מודרני, הלא הוא פדרו מרטינז. בסוף שנות ה-90, תחילת ה-2000, הושווה פדרו לגיבסון לא פעם ולא רק בזכות הדומיננטיות שלו מול חובטים. מרטינז, כמו גיבסון לפניו, נהנה לתקוע כדור בחובטים אם כדי להרחיק אותם מהצלחת ואם סתם כי התחשק לו. פדרו הסתבך בכמה וכמה תגרות במגרש לאחר שפגע בחובטים (ברובן הוא נמלט מהגבעה כמו בחורה, דרך אגב) ואפילו כשהוא לא התכוון זה התפלק לו, כמו ב-94', אז עוד במדי האקספוז, כשהגיש משחק מושלם (משחק שבו אף שחקן לא עלה לבסיס בשום דרך) עד האינינג השמיני, אז איבד את הפרפקטו, כמה טיפוסי, לאחר שכדור שלו פגע ברג'י סאנדרס (שלא התאפק והתנפל על פדרו, למרות שלמרטינז לא היה שום אינטרס להכות אותו). לזכותו של פדרו ייאמר שפעם אחת הוא לא ברח מתגרה, אלא להיפך – הוא עמד באומץ ואף הפיל לרצפה את דון זימר שתקף אותו לאחר שתקע כדור בקארים גארסיה. חבל רק שזימר היה בן יותר מ-80 באותו זמן.

אבל, בניגוד לגיבסון, שהיה טיפוס מופנם ושקט מחוץ למגרש, הרי שהפה הגדול של פדרו הצליח לסבך אותו גם מחוץ למגרש. שתי ציטטות של פדרו זכורות עד היום, הראשונה ב-2001, לאחר שנשאל בפעם האלף על קללת הבמבינו, אמר – "תעירו את הבייב הארור שיחבוט מולי, אולי אני אתקע לו כדור בתחת, סליחה על המילה" (מעניין לציין שישר אחרי אותה אמירה נפצע פדרו בכתפו פציעה שלאחריה לא חזר לדומיננטיות שלו) והשניה ב-2004, לאחר עוד תבוסה ליאנקיז, אז אמר "אולי אני אקרא ליאנקיז 'אבא שלי'" וזכה לשלל קריאות "מי אבא שלך?!" ביאנקיז סטדיום בשנים הבאות. אבל לשיאו הגיע פדרו בקמפיין המופלא של הרד סוקס ב-2004, אז אימץ לו פדרו לא פחות ולא יותר מאשר גמד בתור קמע – בחור נחמד בשם נלסון דל-רוסה (עליו השלום, נפטר לפני כשנה, המסכן), שישב עם הרד סוקס בחדר ההלבשה ובדאגאאוט לאורך כל הפלייאוף, והתמונה שלו ושל פדרו חוגגים את הזכיה באליפות לא במהרה תימחה מזכרונו של אף אוהד בייסבול.

פדרו הוא לא המגיש הול אוף פיים היחיד של דורנו שנהנה להכות חובטים. רוג'ר קלמנס, אולי המגיש הגדול ביותר ב-30 השנים האחרונות (אם נשאיר את שערוריית הסמים האחרונה בצד) קנה לעצמו פרסום מפוקפק לאחר שבמשחק בשנת 2000 דפק כדור בראש למייק פיאצה, הקאצ'ר של המטס, ואפילו לא הביע חרטה או ניסיון לעזור בזמן שפיאצה שכב ללא ניע על הרצפה. קלמנס עוד הגדיל עשות כאשר במפגש הבא ביניהם, בוורלד סירייס של שנת 2000, השליך על פיאצה חתיכה מהמחבט שלו שנשברה תוך כדי החבטה, בטענה (המפוקפקת) שהוא חשב שזה הכדור.

גם רנדי ג'ונסון, עוד מגיש דגול, נודע בתחילת הקריירה שלו כאחד שלא ממש מצליח לשמור את הכדור שלו במקום, אבל במקרה שלו, זה דווקא לא היה בנאדם שהכדור שלו פגע שעשה כותרות, אלא דווקא ביונה (ולמי שלא מאמין – מוזמן לראות את צירוף המקרים המדהים בלינק שלמטה.

ומכיוון שברנדי ג'ונסון עסקינן, אתם מוזמנים להכיר את הסוג הבא של הטיפוסים - הרדנקים.

"אתה חייב להיות רדנק אם:

אתה חושב שהמילים האחרונות של ההימנון הן "פלייבול!"

אולי זה כי בייסבול לא דורש יכולת אתלטית יוצאת דופן, אולי כי זה הספורט היחיד שמאפשר לך לשתות בירה בחדר ההלבשה ואולי פשוט כי אין קסדה שתפריע לך לגדל שפם מפואר, אבל נדמה שהספורט הזה מושך אליו את טובי בניו של אומת הרדנקים.

רנדי ג'ונסון בו פתחנו, הלא הוא הביג יוניט (כינוי שדבק בו בשל גובהו הרב – כמעט 2.10), התהדר לאורך כמעט כל הקריירה שלו, עד שהגיע ליאנקיז, בשפם מכוער ברמות שקשה לתאר ובתסרוקת שהכינוי "אלי אוחנה" עושה עמה חסד. בשעות הפנאי שלו אוהב ג'ונסון לטייל בטריילר שלו, וקרוב לודאי שאם לא היה פיצ'ר, היה מסיים בתור נהג משאית.

גם רוד בק, שהיה קלוזר במספר קבוצות בליגה והלך לעולמו לפני שנה, אהב לטייל בטריילר שלו. בק, שאף הוא התהדר בשפם מרשים ובתסרוקת שמיקי בוגנים לא היה מתבייש בה, שיחק במיינור ליגס מספר שנים ונהג להגיע למשחקים בטריילר שלו (אתה חייב להיות רדנק אם: בבית שלך יש יותר מיילים מאשר באוטו שלך) ולשבת בו לאחר משחקים ולשתות בירות עם האוהדים.

כמובן, בל נשכח את הרדנק מס' אחד היום בליגה, הקלוזר טוד ג'ונס שאף הוא מטפח שפם שרבים מקנאים בו וצוטט לאחר החתימה שלו על חוזה מיליונים בטייגרס, כשאמר שהוא יכול לקנות בכסף הזה הרבה באד לייט ופתיונות דיג. או את ג'ון רוקר, קלוזר אחר שלא זכור בשל שנותיו באטלנטה ברייבס אלא בשל ההתבטאויות שלו נגד כל מי שהעז להיות שונה, כמו הפעם ההיא בה דיבר רוקר על אטלנטה, בה גר, ש"זאת עיר מורטת עצבים. תאר לך שאתה לוקח רכבת למשחק, נדמה לך שאתה נוסע בביירות ליד איזה ילד עם שיער סגול, איזה הומו עם איידס, בחור שיצא מהכלא בפעם הרביעית ואיזה אמא לארבעה ילדים בת 20". או כמו הפעם שקרא לחבר שחור לקבוצתו "קוף טיפש" טיפוס סימפטי באמת.

עוד אחד שהתפרסם באמירות השערוריתיות שלו הוא חוזה קונסקו, שנודע בשנות השמונים כאחד מצמד ה"באש בראדרס" של האוקלנד אייז (יחד עם מארק מקגווייר), אבל לא פחות בשל השטויות שהפה שלו פלט לאורך השנים, כולל ספרים שפירסם בשנים האחרונות שבהם טען ש-85% מהשחקנים בליגה משתמשים בסמים והצביע על שחקנים ספציפיים (מקגווייר עצמו, ג'ייסון ג'יאמבי, רפאל פאלמיירו ואחרים) ככאלה שלקחו סמים.

מצד שני, קשה לקחת ברצינות את קונסקו, אחרי שב-93' כדור שפגע בראשו עף מחוץ לגדר להומראן ועוד יותר משעשע לטעמי – שלושה ימים אחר כך שיכנע את המאמן שלו שייתן לו לעלות להגיש במשחק גמור באינינג השמיני מול הרד סוקס, ואחרי שתי הגשות פצע את זרועו ונאלץ לעבור ניתוח טומי ג'ון שעלה לו בעונה וחצי מחוץ למגרשים. והנה אנחנו מגיעים לאחד הנושאים החביבים עליי – פציעות טיפשיות של שחקני בייסבול.

"למה אני צריך לעשות מתיחות? צ'יטה עושה מתיחות לפני שהוא רודף אחרי הטרף שלו?"

קן גריפי ג'וניור, אחד שידע ביקור או שניים ברשימת הפצועים.

קצרה היריעה מלעבור על כל הפציעות המוזרות ששחקני בייסבול עברו במהלך ההיסטוריה, אבל כל כך הרבה פציעות טיפשיות עברו על שחקני בייסבול, שאי אפשר בלי רשימה חלקית כזו (ותאמינו לי, מדובר ברשימה חלקית בלבד):

- קלינט בארמס פצע את עצמו לאחר שנפל במדרגות כשהוא סוחב בשר אותו צד יחד עם חברו לקולורדו רוקיז, טוד הלטון (אמרנו רדנקים, או לא אמרנו?)

- המגיש אדם איטון דקר את עצמו בבטן כאשר ניסה לפתוח אריזה של DVD עם סכין.

- ברט ברברי החמיץ משחק כי שיפשף לעצמו את העין עם רוטב צ'ילי.

- לארי אנדרסון נפצע בצלעות כאשר קפץ מהספסל על מנת להשתתף בקטטה.

- הפיצ'ר מארק סמית' נפצע כאשר תקע את היד שלו לתוך מזגן, לבדוק למה הוא לא עובד.

- המגיש רנדי ורס פצע את היד שלו כאשר דפק את אגרופו בקיר חדרו בבית המלון, במטרה להשתיק את האורחים בחדר ליד.

- ריץ' הארדן, מגיש שנמצא קבוע ב-DL, מתח את כתפו כאשר ניסה לכבות את השעון המעורר שלו.

- קרלוס זמבראנו, עוד אחד מאותם פיצ'רים משוגעים, נפצע בשורש כף היד לאחר שבילה יותר מ-5 שעות יומיות באינטרנט (ואתם יכולים לנחש רק מה הוא עשה שם).

- ריקי הנדרסון הפסיד מספר משחקים לאחר שישן עם שקיות קרח על הרגליים, מה שגרם לו לכוויות קור. באוגוסט.

- אחרון אחרון, והחביב עליי מכולם – ג'ון סמולץ הפסיד משחק לאחר שנכווה כאשר גיהץ חולצה. עד כאן לא משהו שלא קרה למרבית אוכלוסיית הגברים בעולם, בשלב זה או אחר. אלא שסמולצי שלנו נכווה כי הוא ניסה לגהץ את החולצה – תוך כדי שהוא לובש אותה..

"ניצחון זה הדבר הכי חשוב בחיים שלי, אחרי נשימה. נשימה ראשונה, ניצחון שני".

ג'ורג' סטיינברנר, הבעלים של הניו יורק יאנקיז

אף טור על טיפוסים בבייסבול לא יהיה שלם בלי שנדבר קצת על אלה שמחוץ לקווים. אוזי גיין, המנג'ר של השיקגו ווייט סוקס, למשל, נודע כטיפוס עצבני במיוחד, שפעם זרק שחקן שלו מהמגרש ושלח אותו בחזרה למיינורס לאחר שאותו מגיש נכשל פעמיים בניסיונו לפגוע בחובט יריב, כנקמה על פגיעה באחד החובטים שלו. לאחר שג'יי מאריוטי, כתב של ה"שיקגו סאן טיימס", ביקר את גיין על ההחלטה הזאת, ענה גיין בתשובה שמאריוטי הוא סתם מתרומם ואחר כך עוד טען להגנתו שהוא לא ידע שלמילה הזאת יש משמעות שלילית בארה"ב. ברור, אנחנו מאמינים לך. גם לו פינלה וטומי לאסורדה עשו לעצמם שם בהתפרצויות שלהם על שופטים במהלך משחקים, אבל אין מישהו שנודע יותר בשגעונות שלו מאשר הבעלים של הניו יורק יאנקיז, הלא הוא ג'ורג' סטיינברנר.

כולנו מכירים את הדמות של ג'ורג' קוסטנזה מ"סיינפלד" שעובד בשביל סטיינברנר בניו יורק יאנקיז, אבל להפתעתי גיליתי לפני מספר שבועות שאנשים שלא מבינים בבייסבול לא האמינו שהדמות של סטיינברנר (אותה מגלם, דרך אגב, לארי דיוויד, היוצר האחר של "סיינפלד" שעליו מבוססת דמותו של ג'ורג') היא דמות אמיתית לכל דבר. אף אחד לא חשב שיצור כזה מוזר קיים במציאות, אבל מסתבר שהאמת עולה על כל דימיון. מה לא עשה סטיינברנר בזמן הבעלות שלו על היאנקיז? 20 מאמנים שונים החליף סטיינברנר ב-23 השנים הראשונות שלו בארגון, כולל 5 פעמים את אותו מאמן (בילי מרטין, טיפוס בפני עצמו), החתמה של עשרות שחקנים חופשיים במחירים מופקעים. השעייה לכל החיים מניהול הקבוצה (שאחר כך קוצצה לשלוש שנים בלבד) לאחר שהזמין מעקב אחרי דייב ווינפילד – אחד מאותם שחקנים חופשיים – וזה רק על קצה המזלג. תגידו מה שתגידו על סטיינברנר, אבל תמיד היה מעניין איתו. מה שטוב לדעת הוא, שלמרות הפרישה שלו, בנו – האנק – ממלא את מקומו בינתיים בצורה משביעת רצון וכבר הספיק לנפק מספר אמירות שערוריתיות כלפי הרד סוקס וטמפה, והיד עוד נטויה.

"יש שלושה דברים חשובים בחיים שלי שאני באמת אוהב – אלוהים, המשפחה שלי ובייסבול. הבעיה היא שברגע שעונת הבייסבול מתחילה, אני משנה קצת את הסדר"

אל גלגר

יותר מ-2,500 מילה נכתבו פה על אותם טיפוסים ועוד לא התקרבנו למצות את הסיפור. לא דיברנו על טיי קוב, שלא ברור מה היה יותר – חובט טוב או בן אדם רע, על יוגי ברה, התופס האלמותי של הניו יורק יאנקיז, שלאמרות השפר שווה להקדיש כתבה שלמה בפני עצמה (שאכן כבר הוקדשה - ראו לינק) ועל עשרות ומאות טיפוסים אחרים שהפכו את הבייסבול למה שהוא. ועכשיו שעונה חדשה מתרגשת ובאה עלינו, אפשר להיות בטוחים, שיחד עם חבטות וסטטיסטיקות, תמיד אפשר יהיה לסמוך על בייסבול שיספק לנו את מנת הטיפוסים הקבועה, שיעשו לנו את החיים מעניינים.