מחפשים היגיון בשיגעון

גם אם מתעלמים לרגע מההילה המסתורית שהופכת את טורניר המכללות לאחד מארועי הספורט הפחות צפויים על הגלובוס בכל שנה מחדש, ברור לכולם שאין ממש טעם לנסות ולחזות את תוצאותיו מראש. שלא כמו בפלייאוף ה-NBA, שם נאבקות הקבוצות בסדרות של שבעה משחקים, כאן מדובר על טורניר שלם של מפגשי נוקאאוט מהירים במגרשים נייטרליים. אין יתרון ביתיות, אין הזדמנות לתקן, הלחץ בשמים, וההפתעות מגיעות בצרורות מדי שנה.

מחר (חמישי) יחלו 64 הקבוצות שהעפילו לריקוד הגדול (אחרי שמאונט סיינט מרי גברה במשחק הפתיחה 60:69 על קופין סטייט וזכתה לכבוד המפוקפק לפגוש את צפון קרוליינה בסיבוב הראשון) בדרכן לפיינל פור שיתקיים הפעם באלמודום של סן אנטוניו ב-5 ב-7 באפריל.

מבחינת שידורים, אין מה לדאוג. גם ESPN וגם METV ילוו את הטורניר לכל אורכו עם ים של שידורים ישירים. לגבי הסיבוב הראשון: ב-ESPN יפתחו עם המשחק בין קסבייר לג'ורג'יה (חמישי, 18:30), ואחריו ישדרו את פרדו נגד ביילור (21:00). למחרת הם יתחילו עם מיאמי נגד סיינט מרי (שישי, 18:30), ויעברו לטקסס נגד אוסטין פי (21:00). ב-METV יראו לנו את מישיגן סטייט נגד טמפל (חמישי, 18:30), ואז את פיטסבורג נגד אוראל רוברטס (21:00), ולמחרת את גונזאגה נגד דייוידסון (שישי, 18:30), ואת UMBC נגד ג'ורג'טאון (21:00). ככל שהטורניר יתקדם נקבל גם יותר שידורים מהמשחקים המאוחרים.

הסבר קצר לפני שיוצאים לדרך על איך כל העסק בנוי: הקבוצות מחולקות לארבעה איזורים, בהן הן מדורגות על פי הישגיהן העונה. בסיבוב הראשון משחקת המדורגת ראשונה מול המדורגת 16, השניה מול המדורגת 15 וכך הלאה. במידה והמדורגות הבכירות מנצחות לאורך כל הדרך, אמורה המדורגת ראשונה לפגוש את המדורגת שמינית בסיבוב השני (בימי שבת וראשון הקרובים) את המדורגת רביעית בשמינית הגמר (הסוויט סיקסטין, בימים חמישי ושישי הבאים), את המדורגת שניה ברבע הגמר (העלית אייט, בימי שבת וראשון הבאים) ואת יתר המדורגות ראשונות בפיינל פור (בסוף השבוע הבא לאחר מכן). כמובן שרובן, אם לא כולן, נופלות בדרך. אז בואו נבדוק איך נראה כל איזור.

צפון קרוליינה (1) - מאונט סט. מרי (16)
אינדיאנה (8) - ארקנסו (9)
וושינגטון סטייט (4) - ווינת'רופ (13)
נוטרדאם (5) - ג'ורג' מייסון (12)
לואיוויל (3) - בויזי סטייט (14)
אוקלהומה (6) - סיינט ג'וזף (11)
באטלר (7) - דרום אלבמה (10)
טנסי (2) - אמריקן (15)

צפון קרוליינה

המדורגת מס' אחת במדינה הציגה גם את שחקן השנה במכללות, טיילר הנסברו, והיא מגיעה לטורניר במטרה להשלים את המלאכה בה נכשלה בשנה שעברה, כשהפסידה לג'ורג'טאון בעילית אייט, במשחק שהיה הטוב באותו טורניר. הנסברו הוא מפלצת דאבל-דאבל שאוהב את המגע ולא מפחד להיכנס לסל על שניים ושלושה שומרים, וגם משלים את העבודה מצוין מקו העונשין. אבל הוא ממש לא לבד - טיי לאוסון, אחד הרכזים הטובים במכללות, מריץ התקפת מעבר מסחררת עם יכולת חדירה מצוינת והצלף ווין אלינגטון תומך בשניים מבחוץ. הטאר הילס של רוי וויליאמס, אחד המאמנים הותיקים והמוערכים בליגה, גם ייהנו מסוג של ביתיות בתחילת הטורניר, כיוון ששני משחקיהם הראשונים ייערכו בראלי, והשניים הבאים בשארלוט - שתיהן בצפון קרוליינה עצמה.

טנסי

הוולנטירס פספסו הזדמנות להיות מדורגים ראשונים כאשר הפסידו בחצי גמר טורניר ה-SEC בשבוע שעבר, אבל עדיין מדובר בקבוצה הטובה בחטיבה שהוציאה מתוכה את האלופה בשנתיים האחרונות. טנסי נהנית משלושה שחקנים שתורמים בצורה שווה – בראש ובראשונה הסניור כריס לופטון ויחד איתו צמד הסמית'ים – ג'וואן וטיילר, כשגם ווין צ'יסם וג'יי פי פרינס יודעים לתת את שלהם כשצריך. אבל היתרון הגדול של המתנדבים הוא דווקא על הקווים. מאמנם, ברוס פרל, הוא אחד השועלים הגדולים בעסק ונותן להם את הערך המוסף שעשוי לעזור לקחת אותם לפיינל פור, אליו לא הגיעו מעולם.

לואיוויל

לאחר פתיחת עונה קשה, שנבעה מפציעות לשחקני מפתח, התאוששו הקארדינלס וסיימו את העונה עם 11 ניצחונות מ-13 המשחקים האחרונים שלהם (אבל גם רשמו הפסד מוקדם ברבע גמר טורניר הביג איסט). ריק פיטינו הצליח לבנות צוות יעיל שמסתמך על הגנה חזקה (שסופגת רק קצת יותר מ-60 נקודות למשחק), סנטר איכותי שיודע לשמור מצוין בדמותו של דייויד פאדג'ט, וגארדים קטנים וזריזים שאוהבים לזרוק מחוץ לקשת כמו טרנס וויליאמס, ג'רי סמית' ואדגר סוסה (שנתן טורניר ענק בשנה שעברה). היו שבחרו בתחילת העונה את הקארדילנס ללכת עד הסוף, אל תתפלאו אם פיטינו עוד ייקח אותם לשם בסופו של דבר.

כל השאר

בסיבוב הראשון צפויות לנו מעט הפתעות, כשסיינט ג'וזף הקטנה והבלתי צפויה עשויה להפתיע את אוקלוהומה שקיבלה דירוג גבוה מדי לטעמי, וגם הקרב בין ארקנסו לאינדיאנה צפוי להיות טוב ופתוח. בסיבוב השני, לעומת זאת, אנו עשויים לקבל מספר מפגשים מרתקים, כשאינדיאנה מסוגלת (אם תעבור את ארקנסו) לתת פייט רציני לצפון קרוליינה, כשדי ג'יי וויט יכול לעשות חיים קשים להנסברו בצבע והפרשמן המצוין אריק גורדון מסוגל לתפוס יום מחוץ לקשת. גם באטלר, אלופת ההוריזון ליג ששהגיעה בשנה שעברה עד לסוויט סיקסטין, מסוגלת לעשות חיים קשים בסיבוב השני לטנסי, ואם נוטרדאם של לוק הארגודי תפגוש את וושינגטון סטייט של דרק לואו גם שם נקבל משחק מרתק ופתוח בין שתי קבוצות מהחטיבות הטובות במדינה.

קנזס (1) - פורטלנד סטייט (16)
יו.אן.אל.וי (8) - קנט סטייט (9)
ואנדרבילט (4) - סיינה (13)
קלמזון (5) - וילאנובה (12)
וויסקונסין (3) - קליפורניה סטייט פולרטון (14)
יו.אס.סי (6) - קנזס סטייט (11)
גונזאגה (7) - דייוידסון (10)
ג'ורג'טאון (2) - יו.אמ.בי.סי (15)

קנזס

הג'ייהוקס פתחו את העונה עם רצף של 20 ניצחונות וסיימו אותה עם אליפות הביג 12 הקשה, וכמעט כמו בכל עונה בשנים האחרונות ביל סלף וחניכיו מועמדים ללכת עד הסוף. לקנזס סגל עמוק בלי אף כוכב אמיתי, אבל כל אחד תורם את שלו – ברנדון ראש, דרל ארתור, מאריו צ'אלמרס ודארנל ג'קסון כולם קולעים בדאבל פיגרס - ומוליכים התקפה שהובילה את הביג 12 בנקודות. גם בהגנה הם לא קטלו קנים והובילו את החטיבה במספר הנקודות שספגו, האחוזים מהשדה של יריבותיהן ובחטיפות. למרות זאת, בשנים האחרונות היתה לקנזס נטיה להתפרק בשלבים המוקדמים של טורניר המכללות, אבל נראה שהם נגמלו ממנה בשנה שעברה, אז הגיעו לעילית אייט, בשאיפה לעשות השנה את הצעד הנוסף.

ג'ורג'טאון

והקבוצה שעשויה לעמוד בדרכם של הג'ייהוקס לסן אנטוניו היא זו שתנסה לשחזר את ההישג שלה משנה שעברה אז העפילה לפיינל פור, לאחר שלקחה גם השנה את אליפות העונה הרגילה בביג איסט. המנהיג של ההויאס הוא הסנטר הענק רוי היברט, ולמרות שהשנה הוא יחסר את ג'ף גרין שעזב ל-NBA, הרי שג'ונתן וואלאס, דוואן סאמרס וג'סי סאפ שהתבגרו בשנה נותנים להתקפת פרינסטון שמריצה הקבוצה של ג'ון תומפסון השלישי אופציות ראויות מבחוץ. ההויאס מסתמכים על הגנה חזקה וקצב משחק איטי, אז אין מה לצפות מהם להתפוצצות התקפית, ולא הייתי מתפלא אם הם יימצאו את עצמם בחוץ אפילו לפני הסוויט סיקסטין.

וויסקונסין

אם בשנה שעברה הבאדג'רס זכו באליפות ביג 10 בזכות הביצועים האישיים של אלאנדו טאקר הנפלא, השנה הם עשו את זה עם פחות כישרון אבל עם יותר משחק קבוצתי והרבה הגנה. בריאן בוץ' ומרכוס לאנדרי מוליכים את קלעי הגיריות, טרבון יוז ומייקל פלאורס עוזרים להם מבחוץ, אבל עיקר ההצלחה של הבאדג'רס נובע מההגנה המצוינת שלהם, שהרשתה הכי מעט נקודות למשחק ביבשת כולה. בשנתיים האחרונות הודחה וויסקונסין עוד לפני הסוויט סיקסטין, וגם השנה הם יתקשו לעבור את השלב השני, לאחר שעשו חיים קלים למדי בביג 10 הנחות ביחס לחטיבות הגדולות האחרות.

כל השאר

הועדה דאגה לנו לקרב המעניין ביותר של השלב הראשון כשהפגישה את שני הפרשמנים הכי מדוברים העונה – מייקל ביזלי מקנזס סטייט ואו ג'יי מאיו מ-USC. אל תתפלאו אם המנצחת של המפגש הזה תמשיך רחוק בטורניר, כי גם וויסקונסין וגם ג'ורג'טאון נראות פגיעות. עוד מפגש מעניין בשלב הזה יהיה בין קלמזון לוילאנובה, שלא רחוקות אחת מהשניה כמו שהדירוג מרמז. אמנם קלמזון הדיחה את דיוק מטורניר ה-ACC לפני פחות משבוע, אבל וילאנובה ששיחקה בביג איסט הקשה מסוגלת לעשות לה הרבה צרות ושתיהן בתורן מסוגלות להדיח את ואנדרבילט, שהיא קבוצה ביתית מובהקת. עוד באיזור הזה נפגוש את גונזאגה, שהשנה היתה מעט מתחת לראדאר, אבל בזמן הטורניר היא תמיד מתעוררת בציפיה לקטול ענקית או שתיים.

ממפיס (1) - טקסס ארלינגטון (16)
מיסיסיפי סטייט (8) - אורגון (9)
פיטסבורג (4) - אוראל רוברטס (13)
מישיגן סטייט (5) - טמפל (12)
סטנפורד (3) - קורנל (14)
מרקט (6) - קנטאקי (11)
מיאמי (7) - סיינט מרי (10)
טקסס (2) - אוסטין פי (15)

ממפיס

בשני הטורנירים האחרונים דורגה ממפיס באחד משני המקומות הראשונים באיזור שלה, ופעמיים נעצרה רק בעלית אייט. השנה היא אמורה להיות אפילו טובה יותר, עם ההתבגרות של הכוכב הגדול שלה, כריס דאגלס רוברטס, שהעונה סוף סוף הפך למנהיג אמיתי ורשם 17.2 נקודות למשחק ב-55 אחוזים מהשדה, וההצטרפות של הפרשמן הנפלא דרק רוז, שנותן לנמרים מה שלא היה להם - רכז טבעי שעושה סדר ושם את הכדור ביד הנכונה. ג'ון קאליפרי בנה קבוצה מאוזנת - ג'ואי דורסי משחקני ההגנה הטובים במכללות, רוברט דוז'ייר ואנטוניו אנדרסון יכולים לקלוע בכל רגע נתון והספסל עמוק ומגוון. ממפיס הפסידה רק משחק אחד (לטנסי) לכל אורך העונה, אבל בטורניר היא עלולה לשלם על החולשה הבולטת שלה, וזו חולשה ענקית, והיא האחוז האיום מקו העונשין עם 59.6% בלבד (מקום 327 מתוך 328 מכללות!).

טקסס

צריך להוריד את הכובע בפני ריק בארנס. אחרי העזיבה של קווין דוראנט כולם ציפו מטקסס שלו לשנת התאוששות רגועה, אבל הלונגהורנס נראים אפילו טוב יותר השנה, בעיקר הודות לדי ג'יי אוגוסטין, הרכז הטוב במכללות (19.8 נקודות ו-5.7 אסיסטים למשחק). טקסס ניצחה כבר את UCLA וטנסי ונראית מצוין לקראת הטורניר, אבל בשביל להגיע רחוק יותר מבשנה שעברה (אז הם הודחו בסיבוב השני) יש שני דברים שחייבים לקרות: שיפור במשחק הפנים - קונר אצ'לי, דמיון ג'יימס וגארי ג'ונסון יצטרכו לעשות משהו בצבע, כי גובה יש להם, אבל המשחק מתרכז סביב הגארדים (בייחוד אוגוסטין ואיי ג'יי אברהמס) והקליעה מרחוק, ושימוש בספסל - שחקני החמישייה רואים יותר מ-27 דקות מגרש, שני מחליפים נוספים פחות מ-17, האחרים כמעט ואינם שותפים. לטורניר ארוך זה לא יספיק.

סטנפורד

סטנפורד היא ההיפך המוחלט של טקסס – משחק פנים חזק וגארדים אנדר אצ'יברים. ככה זה כשהתאומים לופז מככבים אצלך מתחת לסלים. ברוק הוא העוצמה בפנים (19.8 נקודות, 8.2 ריבאונדים), אחיו רובין קולע גם מבחוץ, ולצידם תורם לורנס היל הרבה עבודה שחורה. הקרדינל כמעט ניצחו את UCLA בגמר הפאק 10 וההגנה שלהם מדורגת בין עשרים הטובות באמריקה, שלא לדבר על החסימות והריבאונדים. ומול מי הי תשחק בטורניר? קורנל (קבוצת גארדים), מרקט (גארדים) או קנטאקי (בלי פטריק פטרסון, הגבוה המשמעותי היחידי שלה) ואם יגיעו יותר רחוק – טקסס. מסקנה? הדרך של סטנפורד לפיינל פור סלולה.

כל השאר

פיטסבורג שיחקה ברוב שלבי העונה ללא שני שחקני חמישייה (לבאנס פילדס ומייק קוק), אבל היא מגיעה לטורניר במונטום מצוין אחרי שניצחה את ג'ורג'טאון בגמר טורניר הביג איסט. הקרב הצפוי בינה לבין ממפיס בעלית אייט אמור להיות חוויה גדולה. טמפל מסוגלת לנצח את מישיגן סטייט, שמראה הרבה פוטנציאל אבל גם חוסר יציבות, ואל תהיו מופתעים גם אם סיינט מרי תעבור את מיאמי. ההוריקנים התחילו טוב את העונה אבל נראו פגיעים במשחקי ה-ACC וסיינט מרי כבר ניצחה השנה את אורגון, דרייק, סיטון הול וגונזאגה.

יו.סי.אל.איי (1) - מיסיסיפי ואלי סטייט (16)
בריגהאם יאנג (8) - טקסס איי.&.אם (9)
קונטיקט (4) - סן דייגו (13)
דרייק (5) - ווסטרן קנטאקי (12)
קסבייר (3) - ג'ורג'יה (14)
פרדו (6) - ביילור (11)
ווסט וירג'יניה (7) - אריזונה (10)
דיוק (2) - בלמונט (15)

UCLA

אין העונה קבוצה מושלמת יותר מהברוינס, ואחרי שהודחו בשני הפיינל פורים האחרונים על ידי פלורידה, השנה הם הולכים עד הסוף. הפרשמן קווין לאב, שהפך במהרה לסנטר הטוב במכללות, היה החוליה החסרה בפאזל של בן האולנד, ויחד עם דארן קוליסון וראסל ווסטברוק שמהווים את אחד מהבק-קורטים הטובים ביבשת, וג'וש שיפ ולוק רישארד 'מבה א-מוטה היעילים יש להם חמישייה עמוקה ומאוזנת. רק תסתכלו עליהם יוצאים למתפרצת - פשוט שלמות. האולנד אולי לא מגיע הרבה לכותרות אבל יצר בלוס אנג'לס חתיכת קבוצה שתרוץ בצמרת הרבה שנים.

דיוק

דיוק חזרה לעצמה אחרי משבר השנה שעברה, והפעם אל תבנו יותר מדי על עוד הפסד שלהם בסיבוב הראשון (בסיבוב השני שני אני כבר לא מבטיח). מייק ששבסקי בנה עוד קבוצה בשטאנץ הקבוע שלו, המבוסס על שלושה עקרונות – כשרון, עומק ומשמעת. הרכז גרג פאולוס הוא שחקן של שיטה נטו, וכך גם ג'ון שייר, השחקן השישי הטוב במכללות. פרט אליהם קולעים גם קייל סינגלר וג'ראלד הנדרסון בדאבל פיגרז, ומצטרפים לדמרכוס נלסון, שחקן ההגנה של העונה ב-ACC והמנהיג שלה. הבעיה של דיוק, כמו תמיד, היא ההסתמכות על הקליעה מרחוק ומשחק הגובה הבינוני. דיוק חייבת לקלוע טוב מחוץ לקשת, אחרת היא תיפול כבר מול אריזונה או ווסט וירג'יניה בסיבוב השני, או לכל המאוחר מול קסבייר בסוויט סיקסטין.

קסבייר

בשנתו השלישית של שון מילר על הקווים שברו המוסקיטרים את שיא הניצחונות שלהם עם 26, וההפסד המפתיע בחצי גמר האטלנטיק 10 בהחלט לא ייצג את העונה שלהם. דרו לאבנדר הקטן (1.70 בקושי) מנהיג קבוצה סופר מאוזנת עם שישה שחקנים שקולעים בדאבל פיגרס, וברזומה שלהם כבר יש ניצחונות מרשימים בהפרשים גבוהים על אינדיאנה, קנזס סטייט, וירג'יניה, אובורן וקנט סטייט. המחליף ג'וש דאנקן הוא הקלע המוביל ובדרך כלל הוא גם לוקח את הזריקה האחרונה, סטנלי בורל הוא בולם גארדים מקצועי ודרק בראון, סי ג'יי אנדרסון ובי ג'יי ריימונד משלימים הרכב בו אתה אף פעם לא יודע מי יקלע עליך, אתה רק יודע שזה יקרה. אבל לפני הכל הם צריכים לנצח בסיבוב הראשון את ג'ורג'יה המפתיעה, שלקחה בסערה את טורניר ה-SEC, וזה לא יהיה קל.

כל השאר

זה לא הולך להיות האיזור הכי איכותי בטורניר, אבל בוודאי הכי מותח. המשחק בין דרייק לווסטרן קנטאקי אמור להיות צמוד ביותר – קורטני לי מווסטרן קנטאקי הוא אולי השחקן הכי טוב מבין אלה שלא שמעתם עליהם, אבל דרייק פשוט טובה מדי בשביל להפסיד את המשחק הזה, וגם לאוהדי יוקון שאמורים לפגוש אותם בסיבוב השני יש בהחלט סיבה לחשוש מהם. למשחק בין פרדו וביילור הלא מנוסות יש פוטנציאל להיות מרתק, את התוצאה בקרב בין אריזונה לווסט וירג'יניה רק קוסם יכול לחזות (אריזונה תנצח) ועוד משחק שייגמר בדם מפגיש את טקסס A&M ובריגהאם יאנג, שתי קבוצות שקולות לחלוטין.