לבוא קטנים

מכבי תל אביב כבר יודעת כמה קשה להגיע למשחק מכריע ביורוליג כשהפיינל-פור אמור להיערך בבית שלך. לפני ארבע שנים היא היתה בסיטואציה דומה למדי לזו של ריאל מדריד אתמול, וקרסה. הרגליים של שחקניה היו כבדות, הראש לא עבד, היריבה צברה ביטחון ככל שהדקות נקפו. למעשה, היא כבר הפסידה בבית מול ז'לגיריס קובנה, ואז ניצחה בדרך נס מאותה שלשה של שארפ. הרבה יותר קל להגיע למשחק חוץ, כשעל הכתפיים לא נערם הר של ציפיות.

המצב הנפשי הזה מתאים מאוד, כנראה, ליותם הלפרין. המשחק הגדול האחרון שלו היה באתונה, ומאז נעלמו עקבותיו. אתמול הוא נתן משחק מושלם, מהסוג שיוצא לו לפעמים מהשרוול, בלי הודעה מוקדמת. גם לשרף קל יותר לבוא קטן. בשבוע שעבר מול אולימפיאקוס ביד אליהו הוא שבק חיים ברבע האחרון וקיבל החלטות תמוהות. אתמול הוא עבר באמצע הרבע השלישי להגנת מץ' אפ זון, שמזוהה דווקא עם יריבו הגדול, פיני גרשון, וגרם לריאל לבלבול ולאיבוד ביטחון מוחלט. גם חלוקת הדקות היתה מצוינת הפעם והחילופים מתוזמנים היטב.

במכבי יש גם משתנים שאינם קשורים למשחק בית או חוץ, ללחץ או היעדרו: ניקולה וויצ'יץ' היה ונשאר שחקן נהדר כלוא בגוף שבור, שהפעם לא בגד בו ואיפשר לו להיות הגורם המרכזי לקאמבק; טרנס מוריס הנפלא הוכיח עד כמה הוא קר רוח, כשסיים בהארכה מהלך בו התחנן בפני השופט שייאות לאפשר לו לשרוך את נעליו בשלשה, שאחריה לא איבדה מכבי את היתרון; באטיסטה וגארסיה הלוחמים; ודריק שארפ, שבאורח פלא שוב עשה את הנקודות המכריעות מהקו במשחק מכריע של מכבי.

מפתה לומר שאוהדי מכבי כבר יכולים להזמין חבילות במחיר מופקע למדריד. הקבוצה שלהם טובה יותר מריאל, שסובלת ממאמן חסר ניסיון ומחוסר אינטליגנציה בולט בקו האחורי (פרט לראול לופס), והיא ראויה למקום הראשון. אבל לכו תדעו על איזה צד יקום הלפרין ביום חמישי הבא מול ז'לגיריס, מה יהיה מצב הגב של וויצ'יץ', איפה יהיה הראש של וויל ביינום ועד כמה שרף יהיה מרוכז על הקווים.

את חבורת הסופרמנים של שאראס את פארקר, שכמעט וכשלה במשחק ההוא מול ז'לגיריס, ירשה קבוצה פגיעה ואנושית מאוד, שיכולה לנפק משחקים עלובים לצד בלתי נשכחים, כמו בערב המדהים אתמול במדריד.