הנבחרים

משחקי העונה הרגילה כבר תמו, הטורנירים החטיבתיים נמצאים בשיאם, ורגע לפני שהריקוד הגדול יתחיל ויסחוף את כולנו בטירוף שלו, הגיע הזמן להביט לאחור על העונה שהיתה. כמו תמיד, לא היו חסרות מפתיעות, מאכזבות ומועמדים ראויים בכל הקטגוריות, ופרט לתואר פרשמן השנה, שהיה סגור למעשה כבר לפני שלושה חודשים, יתר הבחירות לא היו פשוטות בכלל.

אריאל גרייזס: טקסס. הרבה קבוצות, כמו תמיד ראויות לתואר הזה. דרייק לקחו את המיזורי ואלי עם מאמן חדש, באטלר וקסבייר עשו עונות לא פחות טובות, פרדו כמעט לקחה את הביג 10 וקונטיקט ונוטרדאם חזרו להיות כח בביג איסט. אם לא הייתי משוחד בעד אריזונה סטייט, הייתי נותן לה את התואר אחרי עונה של תשעה ניצחונות בפאק 10, ואם לא הייתי משוחד נגד דיוק, אולי אפילו להם, בזכות עונת התאוששות מצוינת. אבל מעל כולן עומדת טקסס, שכולם היו בטוחים שהולכת לעונת בניה אחרי העזיבה של קווין דוראנט, אבל היא הצליחה לתת לקנזס פייט על ראשות הביג 12 (וסיימה אותו בשיוויון עם הג'ייהוקס) כשריק בארנס, שזכה בשנה שעברה לקיטונות של רותחין (גם מהמדור הזה) על יכולת האימון שלו, הצליח להוציא את המקסימום מהלונגהורנס הצעירים שלו.

עמר סלע: דרייק. המיזורי ואלי נחשבת לחטיבה החזקה ביותר במיד מייג'ורס, אבל בין כל הקבוצות הגדולות שיצאו משם לאורך השנים הבולדוגס אף פעם לא היו כוכבים גדולים. אבל השנה הם צצו פתאום והפתיעו את כולם, רשמו כניסה ראשונה לדירוג 25 הגדולות מאז 1975, הופעה ראשונה בריקוד הגדול מאז 1971 ומשחק פוסט סיזן (כולל טורניר NIT) ראשון מאז 1986. הכוכבים הגדולים שלהם הם הסופמור ג'וש יאנג והסיניור לאונרד יוסטון, יחד עם הג'וניור ג'ונתן קוקס, אבל מי שהביא את השינוי הגדול בקבוצה הוא הסיניור אדם אמנקר, הלב והנשמה שלה, שעלה מהספסל בשלוש עונותיו הראשונות, והשנה לא ירד מהמגרש. גם פרדו, טקסס, ביילור וטנסי גם הן מועמדות לא רעות לתואר.

אריאל גרייזס: אריזונה. קשה לומר שהיתה קבוצה שלא עמדה בכלל בציפיות ממנה העונה - וילאנובה היתה חלשה מהצפוי וגם סירקיוז איכזבה, אבל שתיהן שיחקו בביג איסט הקשה, אז ניתן להן הנחה. הווילדקאטס, לעומת זאת, מגיעים כבר שלוש שנים עם המון ציפיות לפתיחת העונה, ומתקשים לעמוד בהן. נכון, לוט אולסון לא אימן העונה והכניס את הקבוצה למערבולת, אבל אריזונה קיבלה הרבה מעבר לציפיות מג'רד ביילס ויחד עם צ'ייס באדינגר וג'ורדן היל ניתן היה לצפות מהחתולים להרבה יותר ממאזן שלילי ומקום שביעי בפאק 10, קשה ככל שיהיה.

עמר סלע: צפון קרוליינה סטייט. היתה לי התלבטות בינם לבין וירג'יניה, אבל ההכרעה נפלה על הוולף-פאק, שהיו מועמדים ברורים בתחילת העונה להגיע לריקוד הגדול, ואולי אפילו לאיים על שתי הגדולות של ה-ACC. ג'יי ג'יי היקסון הוא פרשמן עם פוטנציאל ענק שהיה אמור לחזק את החבורה המוכשרת שכוללת את גאבין גראנט, ברנדון קוסטנר, קורטני פלס ובן מקולי. היקסון פתח עם 31 נקודות במשחק הראשון של העונה – הפרשמן הראשון בהיסטוריה הארוכה של החטיבה לקלוע מעל 30 במשחק הראשון שלו, אבל נחלש בהמשך. גראנט עוד הצהיר שהקבוצה לא תסתפק בפחות מאליפות החטיבה, אבל וכשהאבק התפזר העונה הסתיימה בבושה גדולה ומאזן של 15:15, בלי מקום בטורניר ה-NCAA, ואפילו לא בטורניר ה-NIT.

אריאל גרייזס: מאט פיינטר (פרדו). אוי, כמה מועמדים ראויים היו לנו השנה – על הרב סאנדק (אריזונה סטייט), ג'ים קלהון (קונטיקט), קינו דייויס (דרייק), ריק בארנס (טקסס) ומייק ששבסקי (דיוק) כבר דיברנו, גם לביל סלף (קנזס), ברוס פרל (טנסי) וג'ון קליפארי (ממפיס) מגיע כבוד, אבל מה שפיינטר עשה עם פרדו השנה מרשים בכל קנה מידה. כולם דיברו על מישיגן סטייט, וויסקונסין ואינדיאנה להוביל את הביג 10, אבל מפרדו אף אחד לא ציפה אפילו להגיע לטורניר, שלא לדבר על להתחרות על ראשות החטיבה. למרות שבסופו של דבר הקטרים נכנעו לוויסקונסין, אין מזה כדי להוריד מאיכות העבודה שפיינטר עשה השנה, בלי אף סיניור בקבוצה, בלי אף שחקן עם יותר מ-13 נקודות למשחק ועם קבוצה כמעט ללא מסורת. כבוד.

עמר סלע: ברוס פרל (טנסי). הוא דפוק בראש, אבל הוא מאמן ענק. הוולנטירס נתנו תחתיו את העונה הטובה יותר שלהם אי פעם, כולל הופעה היסטורית במקום הראשון בדירוג, גם אם לשבוע אחד בלבד. ברזומה של פרל אין אפילו עונה אחת עם מאזן שלילי והקבוצות שלו, פרט לעונה אומללה אחת, עם וויסקונסין-מילווקי בשנת 2001, לא ירדו את 20 הניצחונות. ועדיין הוא בנה קבוצה גדולה מאחורי כריס לופטון עם שלישית הסמית'ים (טיילר, ג'ואן ורמאר), ויין צ'יזם וג'יי פי פרינס. מועמדים נוספים: קינו דייוויס (דרייק), פרנק היית' (מיאמי, פלורידה), טרנט ג'ונסון (סטאנפורד), מארק פיינטר (פרדו), סקוט דרו (ביילור) ובראד סטיבנס (באטלר).

אריאל גרייזס: מייקל ביזלי (קנזס סטייט). ולחשוב שרק בשנה שעברה חשבנו שקווין דוראנט הוא תופעה חד-פעמית, והנה בא ביזלי ונתן לנו עונה לא פחות טובה, שלושה משחקים של 40 פלוס נקודות, ארבעה משחקים שבהם הוא לא סיים עם דאבל דאבל, ממוצעים של 26.5 נקודות ו-12.5 ריבאונדים, כל זאת כדי להוביל את קנזס סטייט למקום השלישי בביג 12 כמעט לבד. כמה טוב הוא היה מסתבר דרך הקלות שבה הוא לוקח את התואר, למרות שנה עשירה בפרשמנים מעולים כמו ג'רד ביילס, קווין לאב, אריק גורדון, או ג'יי מאיו ועוד רבים וטובים. תהנו ממה שיש, כי בשנה הבאה הוא כבר ישחק בשביל כסף.

עמר סלע: מייקל ביזלי (קנזס סטייט). סוף סוף בחירה קלה. למרות העבר הבעייתי שכלל חוסר משמעת והתנהגות פרועה, ביזלי נתן עונה יוצאת מגדר הרגיל במנהטן. מקום ראשון באמריקה בריבאונדים (12.5), מקום שלישי בנקודות (26.5( ומקום ראשון בדאבל דאבל. הוא אולי לא קווין דוראנט, אבל הוא הפאוור פורוורד והשחקן הכי טוב שהיה השנה על מגרשים בכדורסל המכללות, הוא ייבחר ראשון בדראפט ללא ספק, וזה עדיין לא מספיק כדי להיות שחקן השנה.

אריאל גרייזס: טיילר הנסברו (צפון קרוליינה). אין ספק שמייקל ביזלי נתן עונה גדולה, אבל הוא עשה את זה בקבוצה שבה חוץ ממנו (וקצת ביל ווקר) יש בקושי שואבי עצים וחוטבי מים (לא, זו לא טעות, עד כדי כך הם גרועים). הנסברו, לעומת זאת, היה ראש לאריות, הוביל את הטאר הילס לאליפות ה-ACC, למקום הראשון בדירוג, ולמרות העזרה שקיבל מטיי לאוסון (שהיה פצוע מרבית משחקי ה-ACC), ווין אלינגטון ושאר החברים, הוא היה זה שסחב את הקבוצה על הגב. גם בשתי העונות הקודמות שלו בצ'אפל היל היו לו מספרים מצוינים, אבל השנה הוא התעלה על עצמו עם ממוצע של דאבל דאבל (23 נקודות ו-10.5 ריבאונדים), ואצלו כל נקודה וכל ריבאונד מושג עם הרבה דם, יזע ועוד קצת דם, מה שהופך אותו בספר שלי לשחקן המכללות האולטימטיבי. רק שיחזור לעוד שנה.

עמר סלע: טיילר הנסברו (צפון קרוליינה). אם ביזלי היה משחק בקבוצה טובה עם מאמן טוב אולי העונה שלו היתה נראית אחרת. הנסברו הוא המנהיג הברור של המדורגת ראשונה במכללות. הוא ג'וניור, מה שאצלי נותן תמיד יתרון על פני פרשמן, הוא משתפר כל שנה והשנה הפך פשוט לתותח על. העוצמה, השליטה בריבאונד ובכלל בצבע, היכולת לקלוע מחצי מרחק או בתוך הצבע עם שתיים, שלוש או ארבע ידיים על הפרצוף ויכולת המסירה המגוונת. ככה צריך לשחק שחקן השנה.

פוינט גארד:

אריאל גרייזס: די ג'יי אוגוסטין, טקסס. השחקן הקטן-גדול הזה היה הדינמו העיקרי של הלונגהורנס בריצה שלהם לראשות הביג 12 והיה בלא ספק הפוינט גארד הטוב במכללות.

עמר סלע: די ג'יי אוגוסטין, טקסס. הוא הוכיח שגם בלי השחקן הכי טוב של הקבוצה שלך ואחד הכי טובים בהיסטוריה של המכללות אפשר להצליח. טקסס נראים אפילו יותר טוב השנה וזה הרבה בזכות אוגוסטין.

שוטינג גארד:

אריאל גרייזס: כריס דאגלס רוברטס, ממפיס. העמדה הכי קשה לבחירה העונה - ג'רד ביילס, או ג'יי מאיו, אריק גורדון כולם מועמדים לגיטימיים, אבל לא יכול להיות שבחמישיית העונה לא תהיה נציגות לקבוצה הכי טובה בליגה, שכמעט עשתה עונה מושלמת, ודאגלס רוברטס היה השחקן הטוב בקבוצה המעולה הזאת ולמרות חוסר יציבות מסוים, הוא ראוי בהחלט לבחירה.

עמר סלע: כריס דאגלס רוברטס, ממפיס. כמה שאני שונא להסכים עם אריאל, אני חייב ללכת איתו גם כאן. בעונה האחרונה שלו במכללות הוא קלע יוצא מהכלל והמנהיג של המכללה עם המאזן הטוב ביותר.

סמול פורוורד:

אריאל גרייזס: מייקל ביזלי, קנזס סטייט. אליל.

עמר סלע: מייקל ביזלי, קנזס סטייט. הלאה.

פאוור פורוורד:

אריאל גרייזס: לוק הארנגודי, נוטרדאם: יש כאלה, כמו ביזלי, שמשתמשים בגוף שאלוהים נתן להם כדי לשלוט במגרש, הארנגודי שולט במגרש למרות מה שנתן לו הטבע. 110 קילו של גוף לבנבן ושמנמן בגובה 2 מטר, לא הפריעו להארנגודי להיות השחקן הטוב בביג איסט העונה עם 21 נקודות ויותר מעשרה ריבאונדים בממוצע למשחק, ויותר חשוב מזה – להוביל את האייריש למקום השני והמפתיע בחטיבה.

עמר סלע: ברוק לופז, סטנפורד. האראנגודי היה ענק, אבל אני הולך עם לופז. אחרי שנים של דשדוש הקרדינל חוזרים לצמרת וזה גם בזכות רובין, האח, אבל במיוחד ברוק. עונה גדול, דומיננטיות יוצאת מהכלל בצבע, ביחד עם המון אינטליגנציה. כמעט 19 נקודות ו-8.6 ריבאונדים, ביחד עם יותר משתי חסימות למשחק, היו בדיוק התרופה בשביל סטנפורד.

סנטר:

אריאל גרייזס: טיילר הנסברו, צפון קרוליינה. נאמר כבר הכל.

עמר סלע: למרות האהבה העצומה שלי לקווין לאב ולכל מה שהוא נתן השנה, הנסברו הוא בחירה קלה.