קול חתן וקול קאלה

כשטברטקו קאלה עשה את הטעות הנוראית במשחק של בית"ר ירושלים בקונפהאגן, נראה היה שהעונה שלו בקבוצה החדשה תראה בדיוק באותה צורה. האנטגוניזם שעוררה העזיבה שלו את מכבי תל אביב, והצל של איציק קורנפיין שהופרש להנהלה היו מספיק כבדים עוד לפני המשחק במוקדמות ליגת האלופות. גם תחילת העונה לא נראתה כמו סיפור אהבה, קאלה העדיף להתנזר מראיונות לתקשורת והתרכז במלחמה בסטיגמות שניסו להדביק לו. למען האמת, קאלה התייצב מהר מאוד, ספג הכי מעט שערים בליגה, אבל רק במשחק מול סכנין והניצחון בפנדלים הוא זכה להכרה. גם בישראל, מתברר, אפשר לנצח את הסטיגמות. "המשחק בסכנין בהחלט היה נקודת ציון בבית"ר ירושלים", אומר קאלה. "ידעתי שזה עבורי הרגע הכי חשוב העונה, אם לא הייתי עוצר את הפנדלים הייתי חוזר אחורה, אבל הייתי מספיק חזק והאמנתי בעצמי. בסוף המשחק הכל השתחרר, כשאתה שומע את האוהדים שלך שבאו במיוחד עד סכנין, מעודדים אותך ככה, זה נותן לך את ההרגשה הכי טובה שאתה יכול להרגיש".

קאלה הלך לחגוג את הניצחון הפרטי שלו בסכנין עם הקהל שלא ידע איך לעכל אותו בהתחלה. "שיחקתי בספליט ופגשתי קהלים מאוד חמים. הקהל של בית"ר טוב יותר לפי דעתי", הוא אומר. "בקרואטיה הקהל תומך מאוד בקבוצה אבל גם אלים, בבית"ר הקהל הרבה יותר רגוע. אני מדבר עם אנשים בארה"ב ובקרואטיה ושומע שגם שם יש הרבה אוהדים לבית"ר, זה דבר שלא תראה במקומות אחרים. לבית"ר יש אפילו את הקהל הטוב ביותר באירופה. בישראל יש מליון אוהדים של בית"ר וזאת כמות אדירה ביחס לתושבים שחיים בארץ. כל הזמן אומרים שהקהל הטורקי הוא הקהל הכי טוב באירופה, אבל שם בניגוד לישראל המדינה הרבה יותר גדולה. לכן ביחס לגודל המדינה, לבית"ר יש קהל יוצא מן הכלל".

קאלה (33) יודע כי הגביע הוא הלחם והחמאה של השוערים. אגדות נבנות במשחקי הנוק אאוט האלה, סמלים נולדים בעצירות הגורליות, בפנדלים. שביט אלימלך החל את המסע שלו למיתולוגיה של הפועל תל אביב, הרבה לפני ההצגות שלו באירופה, בשני גמרים רצופים בהם ניצח בפנדלים את בית"ר.

מחר (שלישי) קאלה ובית"ר שוב עולים צפונה, לשחק בשמינית גמר הגביע מול אחי נצרת, הזדמנות טובה שלו להשלים את מה שהתחיל מול סכנין. "עברתי תקופה לא קלה בתחילת העונה", הוא נזכר, "אבל החברה שלי אמרה לי משהו באחת השיחות שלנו: 'תן את מה שאתה יודע לתת ותקבל את הכבוד מהאנשים שמסביבך והקהל שעבורו אתה משחק. אל תחשוב על דברים אחרים ועל מה שאומרים, תעשה מה שאתה עושה, אתה הכי טוב במה שאתה עושה'. בסופו של דבר אני מאמין במה שהיא אומרת. יש מסביבי שחקני הגנה מעולים, שכמובן עוזרים לי לעשות את העבודה כמו שצריך, אבל עבדתי גם על עצמי. כשהייתי צריך, שיניתי את צורת האימונים שלי, חיזקתי את עצמי למרות כל הביקורות, לא איבדתי את הביטחון. בסופו של דבר העבודה הקשה והאמונה ניצחו את כל הביקורות וזה הלקח שלי מכל הסיפור הזה".

מה קרה באמת בקיץ עם מכבי תל אביב. כמה רצית להישאר?

"בשבילי הדבר ההגיוני היה להישאר במכבי תל אביב, הייתה לי עונה טובה שם וחיבור טוב עם הקהל, אבל ברגע אחד ראיתי שמכבי תל אביב לא רוצה אותי ולא רוצה להחתים אותי על חוזה ארוך, ולכן נפרדנו. היו לי רגעים טובים שם, אבל זה שייך להיסטוריה. כשעברתי לבית"ר זה היה סיכון בשבילי, במיוחד בגלל שהייתה לי עונה טובה במכבי תל אביב, ואז אתה צריך להתרגל לקבוצה חדשה, לקהל חדש. הייתי בהתחלה בהלם מהמעבר ולקח לי קצת זמן לעכל את זה".

התחושה מבחוץ היתה שלמכבי היה נוח להציג אותך כסחטן, כבוגד.

"אני לא אדבר לאנשים שהם "ברמה גבוהה יותר ממני", אם הם רוצים להגיד את הדברים האלה זאת זכותם. לי יש את הדרך שלי, אני אף פעם לא נכנע ולא מתייאש, אני יודע מה אני עושה ומה צריך לעשות בשביל להיות טוב יותר, ולא מתייחס לכל הדיבורים האלה. אני תמיד אומר שאם אתה רוצה להשוות בין הקבוצות או בין שחקנים, הדרך הטובה ביותר היא על המגרש בין הקבוצות. אני חושב שאותם אנשים שדיברו ראו טוב מאוד את התוצאות עם המגרש כששיחקנו מול מכבי תל אביב".

שאלה אחרונה על מכבי תל אביב. בעונה שעברה נראה היה שהקבוצה יצאה לדרך חדשה, שבקרוב יבואו התארים. איך אתה מסביר את ההתרסקות שלהם העונה?

"אני חושב שאתה לא יכול לשנות כל שנה כל כך הרבה שחקנים, שלא יודעים מה קורה איתם בעוד כמה משחקים קדימה. זה לא טוב למערכת ולא טוב לשחקנים. אם שחקן יודע שהוא נשאר לאורך זמן הוא נותן מעצמו את הכי טוב שהוא יכול כי הוא יודע שזה הבית שלו. אותו דבר גם לגבי מאמנים, כשאתה מחליף מאמנים בתדירות גבוהה, זה גורם לחוסר יציבות דבר, שבסופו של דבר משפיע באופן ברור על הקבוצה. הבדל בין בית"ר ירושלים למכבי ת"א, הוא קודם כל בכסף. בבית"ר הבינו שאם לא ישימו יותר כסף הם יישארו מועדון רגיל בישראל. ברגע זה בית"ר היא הקבוצה הכי טובה בארץ, ללא מתחרות, ולא צריך להתבייש לומר את זה".

איך היום, במבט לאחור, אתה רואה את כל מה שקרה לך מול קופנהאגן?

"אי אפשר לשפוט שחקן על פי משחק אחד, לא לטובה ולא לרעה. התקשורת לצערי כן עושה את זה, במיוחד בישראל. הרגשתי מאוד מאוכזב מההפסד מולם, אבל אנשים כאן שכחו ששיחקנו מול קבוצה טובה, עם ניסיון יותר גדול מאיתנו באירופה, עם שחקנים ברמה גבוהה מאוד ולכן דווקא בגלל ההפסד מולם אנחנו לומדים וצוברים את הניסיון. בשני המשחקים מולם היינו טובים יותר, אבל הם ניצלו את המצבים שלהם ועלו לשלב הבא. זה דבר שצוברים עם הניסיון. עכשיו אנחנו צריכים ללמוד מהטעויות שלנו, של כל הקבוצה, על מנת שבקיץ נגיע לשלב גבוהה יותר".

אמרת שהיית בהלם מהמעבר לבית"ר. עד כמה חוסר החיבור שלך עם ההגנה החדשה השפיע?

"באתי מהמערכת של אלי כהן, שניצל את השחקנים בצורה הטובה ביותר ושיחק עם חמישה שחקני הגנה וארבעה קשרים. זה בהחלט היה מערך הגנתי יותר ולכן שחקני ההגנה היו עוזרים לי מאוד. בבית"ר זה באמת שונה, יש כאן שחקנים שנעים כל הזמן, זה לא אומר שהם פחות אחראיים מבחינה הגנתית, אבל הם רצים יותר, משתתפים יותר בהתקפות ופעילים יותר במשחק, בניגוד למה שהייתי רגיל במכבי ת"א. בתחילת העונה זה היה נורמאלי שהחיבור בין השחקנים לא יהיה טוב, כי אי אפשר לחבר את העניינים תיק-תק וזה מה שאנשים כאן צריכים להבין, גם בתקשורת, גם האוהדים וגם בהנהלות של הקבוצה. כל דבר צריך להתחבר עם הזמן, שום דבר לא קורה בהוקוס פוקוס. אני יכול להביא את עידן טל כדוגמא. בתחילת העונה הוא לא היה בכושר הכי טוב שלו, אבל עכשיו אני יכול להגיד שהוא מספר 1 בעמדה שלו. זה אומר שצריך לתת לשחקנים זמן ולא לשפוט אותם אחרי 4-5 משחקים ולהגיד עליהם 'הם קטסטרופה'".

לא פחדת להיכנס לנעליים של קורנפיין?

"אני לא לקחתי לאף אחד כלום, באתי לבית"ר בגלל שרצו אותי. ידעתי שזה לא יהיה קל להגיע לבית"ר ולהיכנס לנעליים של קורנפיין. בלי קשר לקורנפיין ידעתי שלא יהיה קל לי. במכבי תל אביב הקהל אהב אותי, הייתה לי עונה טובה שם ואז אתה עובר לבית"ר. קודם כל הייתי צריך להיכנס לנעליים של שוער שהיה כאן סמל גדול ושיחק 11 שנה, ידעתי שהקהל לא יקבל אותי כמו שהוא היה מקבל אותי בסיטואציה אחרת, אבל אני שמח שנתנו לי את הזמן ולאט לאט קיבלו אותי באהבה".

במכבי תל אביב היית הכוכב, ובבית"ר עוד שחקן. יש אנשים שעדיין חושבים שאתה שוער הכי טוב בליגה, ובכל זאת תמיד אתה בצל בבית"ר.

"קודם כל, אני רוצה להודות לכל מי שחושב שאני השוער הכי טוב בישראל. במכבי אני לא יכול להגיד שהייתי הכוכב, אבל אנשים בהחלט אמרו את זה ונתנו את ההרגשה הזאת, זה כמובן גרם לי גם להראות את היכולת שלי ולהבליט אותה. אבל באותה מידה זה גם העיק עליי. אנשים היו רואים אותי עוצר במשחק 8 שערים בטוחים, אבל ברגע שהייתי חוטף גול זה היה יכול לשחק לרעתי. בבית"ר זה סיפור שונה. אני לא חושב שאני כוכב, אני שחקן רגיל שנותן הכל לקבוצה וזאת העבודה שלי. תן לי להמשיך להיות שחקן רגיל בבית"ר ולא כוכב גדול. אני אומנם מקבל שערים כי אני לא מכונה, אבל אני עושה מה שאפשר ובצורה הטובה ביותר".

לקאלה היו כבר הזדמנויות כבר להגיע לנבחרת קרואטיה, אבל זה תמיד נפל בסוף. היום הוא מסמן יעד חדש, אחרי שהבין זאת: נבחרת ישראל, אליה הוא רוצה להיות מוזמן לאחר שיקבל אזרחות ישראלית מתוקף שורשיו היהודים. "זאת שאלה לא קלה בשבילי, כי לפני הרבה זמן הייתי צריך לשחק בנבחרת קרואטיה, אבל סגרו לי את הדלת ואני לא רוצה לדבר על זה".

אז נבחרת ישראל?

"בדקנו עד עכשיו איך מקבלים את האזרחות. זה לא תהליך פשוט, אבל בהחלט אני אעשה הכל בשביל לקבל את האזרחות. במידה ובאמת אקבל את האזרחות הישראלית, כשוער של בית"ר ירושלים ארצה מאוד לשחק מאוד בנבחרת ישראל. אני מרגיש ישראלי וזה טבעי שארצה גם לתרום לנבחרת אם זה יתאפשר לי".