לחוצי טבעת

הגיע הזמן לחזור אל פרוייקט לחוצי הטבעת, שבוחן את הקבוצות שמכילות שחקנים שצריכים אליפות וצריכים אותה עכשיו. דאלאס צירפה את ג'ייסון קיד, אבל האם הוא הופך אותה לקונטנדרית אמיתית או אולי דווקא מחליש אותה?

קיד לא סגר אפילו מניין של משחקים בקבוצה שבחרה אותו לפני יותר מ-13 שנים, אבל הספיק להפוך לשחקן הדומיננטי שלה. המאזן של דאלאס בתקופתו הוא ארבעה נצחונות וחמישה הפסדים, אך לזכותו ניתן לציין שההפסדים היו לחמש הקבוצות הטובות במערב כרגע, ארבעה בחוץ ובהפסד הבית נוביצקי לא שיחק. חשוב לזכור שני דברים נוספים - הראשון הוא שבחודש שלפני ההגעה של קיד ההתקפה של דאלאס נראתה נורא, כולל 67 נקודות נגד דטרויט, 76 נגד הסיקסרס ו-82 נגד ניו ג'רזי של קיד; השני הוא שדווין האריס היה פצוע בחודש הזה, החודש בו דאלאס איבדה רלוונטיות כקונטנדרית בעיני רבים, כנראה כולל בעיניו של מארק קיובן. יכול להיות שהוא פשוט היה צריך לחכות לשובו של האריס?

לדעתי לא. האריס הוא סקורר בגוף של רכז, ואיתו דאלאס הייתה קבוצת של סקוררים מוכשרים שמבצעת בידודים ותלויה בכושר של השחקנים שלה ובהגנה של היריבות. במקביל לפציעה של הרכז הזריז חלה ירידה הדרגתית אך מורגשת בכושר האישי של רוב שחקני הקבוצה. ההתקפה של דאלאס לא עשתה שום דבר יותר מדי טוב, וכמעט בכל קטגוריה היא נמצאת במקום טוב באמצע. באסיסטים היא בין האחרונות (20.1 למשחק) ולכן היא גם מאבדת פחות מהשאר (12.3), ובאחוזי עונשין היא מובילה את הליגה (81.7 אחוזים), פרט לכך מדובר היה בקבוצת התקפה ממוצעת לחלוטין.

מספר גורמים חברו לכך. אם בפתיחת העונה נדמה היה שהמאבריקס שוב מתגברים על טראומת הפלייאוף התורנית, במסע העגום למזרח בפברואר הקבוצה נראתה כבויה מתמיד. גולדן סטייט גם לימדה את היריבות איך לעבוד חזק על החולשות של נוביצקי, ויחד עם הטראומה האישית שלו מהסדרה ההיא התוצאה היא אחת העונות החלשות של הגרמני. ג'וש הווארד נראה מוכן לקחת על עצמו יותר אחריות בחודשיים הראשונים, אבל מאז הוכיח שוב שהוא חסר יציבות ולא יודע להתעלות כשצריך. ג'ייסון טרי וג'רי סטקהאוז כבר בני 30 ו-62, בהתאמה, ונמצאים בשלבים של דעיכה. השיפור ההתקפי היחיד בסגל היה ברנדון באס החביב. ובכל זאת נותרה התחושה שהסגל הזה מיצה את עצמו מבחינה התקפית וכבר לא יצעיד את דאלאס להישגים. אז נרא שבכל זאת נדרש שינוי קיצוני.

מהרגע הראשון הטעין קיד את התקפת דאלאס במרץ חדש והגביר את הקצב, למרות שמדובר בחבר'ה שלא היו רגילים לרוץ תחת אייברי ג'ונסון. בעזרת היציאה המהירה קדימה השחקנים יכולים לקבל כדור בעמדות נוחות יותר ומול הגנה פחות מאורגנת, ובעצם לשחק את אותו משחק בידודים, רק בהילוך מהיר. לקיד יש יכולת לספק יתרונות קטנים גם במשחק העומד, ולתת לשחקנים את הכדור איפה שהם אוהבים, ללכת לשחקן החם וליצור כימיה מוצלחת עם מי שזקוק לרכז טוב לידו.

מי שנהנה במיוחד מקיד בינתיים הוא אריק דמפייר, שבתשעת המשחקים עם הרכש החדש-ישן קולע 7.8 נקודות כמעט בלי להחטיא ומוריד 9.8 ריבאונדים, פחות או יותר מה שקיוו לקבל ממנו כשהחתימו אותו בדאלאס לכל החיים. נוביצקי בהחלט ביצע את הבוסט המתבקש במוטיבציה (אם תשאלו את קירילנקו הוא קצת הגזים) וביכולת מאז הטרייד, ונותן 28.9 נקודות ב-52 אחוזים מהשדה ו-1.6 שלשות באותם אחוזים. השאלה הגדולה ביותר היא לגבי האחרים, ובעיקר לגבי הווארד, שאמור להיות שחקן הכנף האולטימטיבי עבור קיד. אבל בינתיים הוא ממשיך ביכולת הבינונית מבלי לנצל את היתרון שקיד מסוגל לספק לו במשחק המעבר, וליכולת של השניים לעבוד יחד תהיה חשיבות עצומה לתוצר הסופי.

קיד בא גם עם חסרונות ידועים. הקליעה בינתיים בסדר, תודה ששאלתם (47.1 אחוזים מהשדה ו-61.1 מהשלוש), אבל לא בטוח שניתן לסמוך על כך לאורך זמן, והוא ממעט להגיע עד הטבעת, מה שמשאיר את דאלאס עם חודר אחד אמיתי ברוטציה (הווארד). אבל הבעיה האמיתית היא שבמקרה הטוב החזיר אותם הטרייד למקום בו היו בשנה שעברה מבחינה התקפית, וכדי לבצע קפיצת מדרגה דאלאס חייבת לשפר את היכולת שלה במאני טיים.

קיד הרבה פחות אפקטיבי בדקות ההכרעה כאשר הכל קורה לאט יותר וההגנות בשיאן. דאלאס צריכה שחקן שמסוגל ליצור לעצמו מצב טוב גם בדקות האלה וכרגע אין לה כזה - כבר יודעים איך לעצור את נוביצקי, הווארד נוטה להיעלם וטרי וסטק לא זוכרים מתי הם נתנו הצגת מאני טיים בפעם האחרונה. את המשחקים בסן אנטוניו, בלייקרס וביוטה הפסידה דאלאס בקלאץ', ולא הראתה יכולת להגיע למצב זריקה נוח אפילו פעם אחת. אייברי אפילו הוציא את קיד מ-35 השניות האחרונות מול הספרס בצעד קונטרול פריקי במיוחד, אבל אחרי שבשניות האלה דאלאס בזבזה שלוש הזדמנויות הוא הבין שעדיף לשחק עם מנהל משחק אמיתי. לא שזה עזר במשחקים הבאים.

בעוד ההתקפה מבוססת על בידודים שמביאים לידי ביטוי כשרון, ההגנה של המאבס עובדת בקבוצתיות ובתיאום. כך הפכו לאחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה למרות שמבחינת כשרון הגנתי היא נופלת מאחרות, בטח אחרי העזיבה של האריס וסגאנה ג'ופ.

הטרייד של קיד, אם כך, מחליש את ההגנה שגם כך לא הייתה בשיאה העונה. המאבס סופגים השנה 96.1 נקודות, לעומת 92.8 בשנה שעברה, והיריבות שלהם מאבדות 11.9 כדורים (הכי מעט בליגה), לעומת 13.8. מה שדאלאס עושה הכי טוב בליגה זה למנוע מהיריבה לזרוק שלשות - 14.2, מהן רק 5 מוצאות רשת. הגנה שמאפשרת מעט זריקות משלוש מצביעה בדרך כלל על עבודה קבוצתית טובה

אייברי מרבה לבצע חילופים אוטומטיים שתוקעים את היריבה, אך עיקר גדולתה של ההגנה של דאלאס היא ביכולת חיפוי הדדית, כשהשחקנים שרחוקים מהכדור עושים עבודה נפלאה בכל הקשור לניידות. פעמים רבות קבוצות מבצעות הנעת כדור מושלמת של הכנסה והוצאה וסוחטות דאבל טימים ועדיין מתקשות להגיע לזריקה טובה. סיבה חיובית פחות למיעוט השלשות מול דאלאס היא שלא כל כך מפחיד לחדור או למסור פנימה מולה, מכיוון שאין לה גבוהים מרתיעים.

ההגעה של קיד על חשבון האריס וג'ופ רק מקצינה את ההגנה הזו, לטוב ולרע. הרגליים של קיד כבר לא מה שהיו פעם, אבל בכל הקשור להשתתפות בהגנה קבוצתית הוא מוסיף נסיון ואינטליגנציה. מכיוון שהוא גבוה וחזק מספיק כדי לשמור על רוב שחקני החוץ, קל יותר לדאלאס לבצע חילופים אוטומטיים איתו. בנוסף, הוא ריבאונדר הגנה גדול ופותר עוד אחת מהבעיות הפוטנציאליות של חילופים אוטומטיים. בכלל, עם קיד יש לדאלאס ארבעה ריבאונדרים מצוינים בחמישייה, ומאז שהגיע דאלאס לוקחת 77 אחוזים מהריבאונדים מתחת לסל שלה, נתון שהופך אותה לקבוצת ריבאונד ההגנה השנייה בטיבה בליגה אחרי סן אנטוניו, ובפער גדול מהאחרות. גם בתחום אחר מוסיף קיד משהו שמאוד היה חסר לדאלאס - החטיפות, עם 2.8 חטיפות למשחק מאז הטרייד, כמעט חצי ממה שהיה לכל הקבוצה לפניו.

החסרונות של הטרייד לא פחות משמעותיים. כאמור, ג'ופ כבר לא שם כדי להרתיע חודרים, כמו גם הרגליים הזריזות של האריס, כריס פול ודרון וויליאמס כבר הספיקו לתת הצגות נגד קיד ולהבהיר לו שבמערב יש בעלי בית חדשים, ומאז הטרייד סופגים המאבריקס מעל ל-100 נקודות למשחק.

הבעיה הכי גדולה של הטרייד היא שהוא לא עוזר לחסרון ההגנתי המשמעותי ביותר - המחסור בסטופר.אייברי ניסה כבר את אדריאן גריפין, גרג באקנר, טרנטון האסל, דווין ג'ורג' ואדי ג'ונס, אבל כלום לא עוזר.

אין מי שיכריח את הכוכב של היריבה לעבוד קשה. זה כבר עלה בהפסד האליפות למיאמי, וזאת גם הסיבה שקובי נהנה במיוחד לשחק נגדם. והכי חשוב - נגד קבוצות עם סקורר מהסוג הזה דאלאס לא מסוגלת להשיג עצירות במאני טיים, מכיוון שלהגנה הקבוצתית שלה אין שום משמעות ברגעים האלה. תוסיפו לכך את בעיות ההתקפה כשהשעון מתקתק, ויש לכם ברוך רציני.

בסופו של דבר, המשמעות הגדולה ביותר של הטרייד של קיד הוא בדברים בהם אינו מטפל. בסך הכל דאלאס מעט טובה יותר עכשיו, ובעיקר הרוויחה בתחום המנטלי. זה מה שעזר לה להישאר תחרותית בשלושת משחקי החוץ בשבוע וחצי האחרון. אבל בדקות הסיום,ופרט לשלשה מטורפת של נוביצקי מול הלייקרס, דאלאס לא הראתה כלום.

מה הסיכוי שזה יספיק להצלחה בפלייאוף? מפתה להגיד שנמוך, אבל כלל לא בטוח. דאלאס תגיע כאנדרדוג ואולי תרגיש כך הרבה יותר בנוח (מה גם שאת גולדן סטייט היא כנראה לא תפגוש הפעם). אם קיד ימשיך לקלוע היטב מבחוץ, נוביצקי ישמור על המוטיבציה הגבוהה והווארד וטרי יחזרו לעצמם, דאלאס יכולה להפוך לסוס שחור רציני. והיתרון הגדול על המערב הוא שהיא מסוגלת להתמודד עם הספרס. זאת הקבוצה האחרונה שגרג פופוביץ' ירצה לפגוש. מאידך, אין מישהי שתהיה פייבוריטית ברורה מולה, כך שהיא בעצם ממוקמת בדרג השני של הקונפרנס, וזה הרבה יותר ממה שניתן היה לומר לפני חודש.