אם סטפון הוא השפוי, משהו פה לא בסדר

לפי כמויות העיתונאים בחדר ההלבשה של הניקס, אפשר היה לחשוב שמדובר בקבוצת פלייאוף רצינית כמו סן אנטוניו לפחות. אבל התקשורת המקומית לא נמצאת כאן בשביל לדבר כדורסל, או אפילו בשביל לקבל ראיון אישי עם לברון ג'יימס, המתארח כאן הערב ביחד עם הקבאלירס. אנחנו כאן כדי לראות אם סטפון מארבורי יגיע או לא יגיע למשחק, לאחר שקיבל הוראה ממאמן הניקס, איזייה תומאס, שלא להגיע למשחקי הבית של הקבוצה.

מארבורי, אחד משלושת הקפטנים של הקבוצה (יחד עם ג'מאל קרופורד ומאליק רוז), התייצב בז'קט ורדרד וקרחת מבהיקה שתי דקות לפני סגירת חדרי ההלבשה ונתן ראיון קצר ויבש, בהתאם לחוקי הקבוצה, המתאימים יותר לימי הק.ג.ב. של רוסיה מאשר לקבוצת כדורסל בארץ המקדשת את חופש הדיבור.

היחסים בין איזייה תומס ומארבורי, שהיו בעונה שעברה נאהבים ונעימים, החלו להתדרדר עוד בתחילת העונה, כשתומאס איים להוריד את מרבורי לספסל וזה, בתמורה, עלה על מטוס ועזב את הקבוצה לפני משחק נגד פיניקס סאנס. מארבורי עבר תקופה קשה במיוחד לאחר מות אביו והחמיץ משחקים רבים, ומיד לאחר מכן החליט לעבור ניתוח בקרסול, ששם אותו ברשימת הפציעות עד סוף העונה. תומאס מאמין שאם מארבורי היה מחכה עם הניתוח לקיץ, הניקס היו מנצחים עוד חמישה-שישה משחקים והיו עדיין נמצאים במרוץ לפלייאוף. אשרי המאמין.

התסכול של תומאס מעוד עונה עלובה במיוחד של קבוצתו, הביא אותו להורות למארבורי שלא להגיע למשחקי הבית של הקבוצה. בנוסף, קיבל הרכז הוראות מפורשות מהנהלת הקבוצה שלא לשוחח עם עיתונאים.(מארבורי, אגב, אינו היחידי שלא מדבר עם התקשורת. עיתונאי שניסה בשבוע שעבר לשאול את ג'יימס דולן מספר שאלות הורחק באופן מיידי על ידי אנשי אבטחה, ננזף על ידי איש יחסי ציבור והוזהר כי לא יוכל לחזור אל הגארדן אם ינסה שוב לדבר עם הבעלים).

בדיעבד, ההחלטה להרחיק את מארבורי מהקבוצה עלתה לתומאס ביוקר. הוא הוצף בשאלות על מארבורי עליהן סירב לענות, והחל לקום וללכת מכל ראיון בכל פעם שעלה שמו של הרכז הבעייתי. ביום שני חזר בו תומאס והכריז קבל עם ועדה כי מארבורי יהיה נוכח במשחק נגד ניו אורלינס, אבל מארבורי לא הגיע למשחק וטען אחר כך כי "לא קיבל הזמנה אישית מתומאס".

בליל רביעי, בליווי צמוד של איש יחסי ציבור, הופיע מארבורי בחדר ההלבשה והעניק ראיון קצר ובלתי מספק ל-40 עיתונאים שחיכו למוצא פיו כאילו היה המשיח. וזה מה שהיה לו להגיד לאומה:

"מדוע לא הגעת למשחקים האחרונים בגארדן? "אין תגובה"

האם אתה חושב שהארגון עדיין רוצה אותך? "תצטרכו לשאול אותם את השאלה הזו".

האם ייצא לך לשחק עוד העונה? "לא נראה לי שזה יהיה דבר חכם לדחוף את עצמי. אני עדיין לא יכול אפילו לרוץ".

אכן, מילים כדורבנות. לקח לו כמה דקות טובות להיזכר כמה הוא אוהב לדבר עם המדיה המקומית ואז הוא נפתח קצת יותר, במגבלות הצנזורה וההשגחה הצמודה.

האם אתה חושב שתסיים כאן את החוזה שלך? "אני מתפלל לאלוהים שכן. אני אוהב את ניו יורק וזה המקום היחידי שאני רוצה להיות בו. תמיד הייתי אוהד של הניקס, גם כששיחקתי במקום אחר, ובשבילי זה יהיה נפלא לסיים כאן את הקריירה שלי".

האם זה טוב לחזור לכאן? "תמיד טוב להיות כאן בגארדן. אני שמח להיות כאן, לתמוך בקבוצה. אתה תמיד רוצה להיות כאן, כדי שתוכל להגיד לאנשים מה לעשות אחרי שראית אותם בטלוויזיה, אז בשבילי, להיות כאן זה משמח. זאת היתה השנה הקשה ביותר בחיי. מאמן שלי נפטר, דודה שלי הלכה לעולמה, אחר-כך אבי ואז הניתוח. היה קשה מאד, אבל הצלחתי להתמודד ואני מודה לאלוהים שעזר לי להישאר בפוקוס ולדעת מה לעשות, להישאר שפוי. היה קשה מאד למשפחה שלי, היה קשה לא לשחק, אבל הקרסול בסדר, אני עובד עליו קשה ומנסה לסדר את הראש כדי שאוכל לחזור לשחק".

על מערכת היחסים שלו עם המאמן אמר מארבורי: "הפריע לי מאד שאיזייה תומאס דיבר על העתיד של הקבוצה בלעדי. אבל אני יודע מה אני רוצה, מה בלב שלי. אני רוצה להיות כאן יותר מהכל. אני אוהב את ניו יורק, את האוהדים. האוהדים שלנו הם הכי טובים. הם מבינים את המשחק ומה קורה ואני חושב שהם מתוסכלים משבע עונות של הפסדים. הם משלמים כסף טוב ולא מקבלים תמורה אז הם צועקים, וזה בסדר מצידי".

מארבורי, שלפני מספר חודשים דיבר על החשק שלו לעשות דברים אחרים - לשחק באיטליה, אולי לפרוש מכדורסל - נשמע היום מפוכח, כמעט צנוע, ונראה שהוא מודע היטב לסיכוי שלא ישחק כאן בעונה הקרובה. יש לו שנה אחרונה על החוזה, מה שעושה אותו לטרייד אטרקטיבי לקבוצה שמחפשת לפנות קצת כסף ב-2009.

ובינתיים, עם סטפון או בלי סטפון, הניקס בדרכם לסיום עוד עונה של הפסדים והשפלה, ורק ג'יימס דולן מסרב להיענות לקריאה הנואשת של האוהדים, שעדיין, מסיבות ממש לא ברורות, ממשיכים להגיע לגארדן, לעודד את הקבוצה המיואשת ולצעוק "פטר את איזייה"!