ואולי זה לא לוין?

האדם האחרון שהייתם מצפים ממנו לדבר על זלזול בגביע המדינה הוא ניר לוין, מי שהוגדר אחרי הזכיה של הפועל תל אביב בשנה שעברה כ"מאמן גביע טיפוסי". לפעמים נדמה שלוין בנוי למטרה הזו, של לקחת גביע ולנוח. פעמיים לקח את מכבי תל אביב לתואר, ב-2001 וב-2002, ופעם אחת הצעיד את האדומים לזכיה, אשתקד. לוין אולי מצטייר לפעמים כבחור תמים, אבל אין הרבה מאמנים שיודעים להכין קבוצה כמוהו למפעל, גם אם זה אומר שצריך לעשות את המינימום כדי לקבל את המקסימום.

הדרך של לוין והפועל תל אביב לזכיה בשנה שעברה הייתה לא מרשימה, בלשון המעטה. היא כללה ניצחון דחוק על הפועל מרמורק, עוד אחד קטן על מ.ס. אשדוד המפוחדת וזכיה בתואר אחרי פנדלים מול המעצמה מאשקלון. מכוער, אבל בשורה התחתונה - גביע הוא גביע, ובהנחת גביע בארון פיתח המאמן מרחובות התמחות לא קטנה בשנים האחרונות.

והנה, השנה מוצא את עצמו לוין בנקודה שבה היו לפניו ניר קלינגר, טון קאנן ואלי כהן - הנקודה שבה הם צריכים להסביר איך קרה שהקבוצה שלהם הודחה על ידי יריבה מליגה נמוכה יותר. כל המאמנים הללו ספגו ביקורות רבות אחרי ההדחה, כנגד כולם השתמשו במונחים כמו "השפלה" ו"בושה", ועדיין - איש לא הצליח לפתור את תעלומת מכבי תל אביב, עד לפני שש שנים קבוצת הגביע הטובה בהיסטוריה והיום סמרטוט הרצפה של הליגות הנמוכות.

ראשית, חשוב לזכור כי השיטה לפיה קבוצות ליגת העל מתחרות ביניהן כבר בסיבוב הראשון שבו הן נכנסות למעגל המשחקים (סיבוב ח' או ט'), הושקה רק בשנים האחרונות. עד אז היו למכבי תל אביב לא מעט מבוכות מול הקבוצות הקטנות, אולם היא תמיד ידעה לצאת עם היד על העליונה ולהעפיל לשמינית הגמר. ב-1988/89 היא ניצחה בקושי ברמת גן את הפועל באר יעקב מליגה ב' 0:1, וב-1993/94 עברה את בית"ר תל אביב מהליגה הארצית (היום הלאומית) בקושי רב, והמשיכה עד לזכיה בגביע. גם בעונת 2001/02 נקלעו הצהובים לצרה מול צפרירים חולון מהליגה הלאומית, אבל ניצחו בפנדלים והמשיכו כל הדרך לגמר, שם מנעו ממכבי חיפה דאבל על ידי ניצחון נוסף בבעיטות 11 מטר.

דווקא 2002/03, העונה הגדולה, לכאורה, של מכבי תל אביב בעשור האחרון, הייתה צפויה להסתיים בזכיה בגביע או לפחות בהעפלה לגמר. הקבוצה, שנאבקה אז על תואר האליפות, קיבלה את הפועל רמת גן מהליגה הלאומית. לא יכולה הייתה להיות הגרלה נוחה מזו, אבל השחקנים של ניר קלינגר נכנעו במפתיע לאורדונים 2:1. מספר שבועות אחר כך הגיעה הקפת האליפות, שהשכיחה את טעמו המר של ההפסד לקבוצה מליגת המשנה, אבל זרעי הפורענות נשתלו.

ברבע הגמר ב-2003/04 יצאה מכבי תל אביב למשחק חוץ מול העולה החדשה, איחוד בני סכנין. למרות שער שיוויון בזמן פציעות, שכל כך היה אופייני לצהובים במפעל, סכנין ניצחה בבעיטות עונשין מ-11 מטר והמשיכה, כמו הפועל רמת גן בעונה שלפני כן, עד לזכיה בתואר.

לא רבים היו מודעים לכך שסכנין שברה כאן מוסכמה מאוד חזקה - כשמגיעים לפנדלים בגביע, מכבי תל אביב תמיד מנצחת. כמו גרמניה, שלא הפסידה בבעיטות 11 מטר מ-1976, גם במכבי תל אביב תמיד היה על מי לסמוך. במכבי חיפה יידעו, למשל, לספר על שני גביעים שהצהובים הניפו, ב-1986/87 וב-2001/02, אחרי שהכניעו אותם בדו קרב מהנקודה הלבנה. מכבי תל אביב מעולם לא הפסידה במשחק גביע שהוכרע לאחר 120 דקות, עד שבאו אייל לחמן וסכנין והסירו עוד טאבו שקשור בצהובים ובגביע.

כמו את האליפות מ-2002/03, רבים מאוהדי מכבי תל אביב לא ממש סופרים את הגביע של 2004/05. הצהובים הגיעו לגמר אחרי סדרת ניצחונות עם הרבה מזל, ועמדו לפגוש את מכבי הרצליה מהליגה הלאומית, במה שאמור היה להיות ניצחון בהפרש גבוה. אלא שתסמונת הפועל רמת גן חזרה, והקבוצה של קלינגר הסתבכה עם עצמה. היא נחלצה מפיגור 1:0 ועלתה ל-1:2 בהארכה, אבל דייהו דייויס השווה ל-2:2, ורק תושיה של לירן שטראובר בפנדלים מנעה מבוכה, ובעיטה מוצלחת של ברוך דגו הביאה את התואר ואת הכרטיס לגביע אופ"א. מכבי תל אביב ניצחה, אמנם, אבל הייתה כבר בשלב זה נמר של נייר. אף אחד לא ידע עד כמה, עד שהגיעה העונה שאחרי.

עונת הגלקטיקוס הידועה לשמצה, ולא זה המקום לפרט את כל הכישלונות של מכבי תל אביב. לא את כולם, אבל את הגדול שבהם חובה לפרט. 4.3.06, הרבה אחרי המשבר שגרם לניר קלינגר להתפטר והביא תחתיו את טון קאנן בעל אופי הקומיקס. מכבי תל אביב עברה בלוד את בני לוד אחרי 0:3 לא משכנע, והתייצבה בבלומפילד לעוד משחק קל על הנייר, מול הפועל עכו העלומה מהליגה הלאומית. שני שערים מהירים של נימבה ולויט בדקות ה-11 וה-13 העלו את האורחים ל-0:2, ובסיום הם הכפילו את המאזן כדי לרדת עם 0:4 מדהים.

זו הייתה התבוסה המשפילה ביותר בהיסטוריה של מכבי תל אביב בגביע, וההפסד השני בתוך ארבע עונות לקבוצה מליגה נמוכה. אבל אם ההפסד להפועל רמת גן עוד נראה כתקלה, התבוסה לעכו הייתה תחילתה של מגמה.

אלי כהן הגיע למכבי תל אביב בלי הרבה ציפיות בתחילת העונה, ובנה מועדון שהתחרה על האליפות. לאחר שהקבוצה היעילה-אך-אפורה שלו עברה בהארכה את הכח עמידר רמת גן, הגיעו כהן ושחקניו לסכנין, למשחק מול מוליכת הליגה הלאומית, איחוד בני סכנין, זו שהדיחה אותם שלוש שנים לפני כן.

משחק פחדני של סגנית מוליכת ליגת העל הוביל את הקבוצות להארכה, לאחר 0:0 בתום 90 דקות. למרות הסברה שהכושר הגופני יכריע את סכנין, אוהד קדוסי הקפיץ את איצטדיון דוחא בדקה ה-94, לירן וילנר הוסיף שער משלו וג'ובאני רוסו רק צימק, אבל לא יכול היה להושיע את הצהובים מהדחה שניה ברציפות על ידי קבוצה מהלאומית - 1:2 לסכנין בסיום. סכנין, שסיבוב אחד קודם לכן הכניעה את מכבי נתניה בביתה, הייתה הסמן העיקרי בתחושה הכללית של השנים האחרונות, לפיה הבדלי הרמות בין קבוצות ליגת העל לקבוצות מהליגות הנמוכות הם לא יותר מבועה רועשת ומלאת מצלצלים.

על השער של אדם מזרחי ועל גודל ההפתעה של בית"ר/שמשון תל אביב ב-0:1 על מכבי תל אביב עוד ידובר רבות, לפחות עד שמינית הגמר. לוין הרגיש ב"התנשאות" של שחקני מכבי תל אביב, אבל קצת לא ברור כיצד יכולה קבוצה שהודחה פעמיים רצופות לפני כן על ידי קבוצות מהלאומית לזלזל ביריבה, בכל יריבה.

בעצם, מדובר פה בשאלה רטורית, שהרי זו מכבי תל אביב, מועדון שעצם שמו משדר התנשאות, הרמת אף ומבט מגבוה. אלא שהמציאות העגומה היא אחרת. אם במכבי תל אביב התרגלו לאורך השנים לנפק קבלות להתנשאות הזו, בשש השנים האחרונות מדובר במועדון שירד מנכסיו ואיבד את כוח ההרתעה שלו לא רק מול הקטנות שבקבוצות ליגת העל, אלא גם מצד הקבוצות הבאמת שוליות של הכדורגל הישראלי.

במצב עניינים שכזה, לא בטוח שאת האצבע צריך להפנות כלפי ניר לוין. מכבי תל אביב הודחה מהגביע על ידי קבוצה מהלאומית כשהייתה במקום השני, ונפלה נגד אחת כזו אפילו רגע לפני שזכתה באליפות. המועדון הצהוב רק משלים את גימורי הלוזריות שעיצב לעייפה בשנים האחרונות, דווקא במפעל שבו ידע לנצח גם בעונות הרעות ביותר שלו. ב-1988, פחות מחודש אחרי ה-10:0 למכבי חיפה, הניפו הצהובים גביע אחרי מהפך בגמר מול הפועל תל אביב. עוד לא יבשה הדיו מחתימת היום השחור בהיסטוריה שלהם, הם ידעו לצאת עם פרס ניחומים. והיום? קרבות בתחתית, הדחה על ידי נציגות ממדינת ליליפוט הפכה לעניין שבשגרה, וגם הצעקות של עוזי שעיה כבר לא יעזרו.