פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סיפורים מהקמפוס: הקרדינל חוזר למשול בכיפה

        אחרי שנים של דשדוש, מכללת סטנפורד שבה לצמרת ה-NCAA. למרות היותה עשירה ומפונקת, לעמר סלע זה עושה טוב על הלב

        עכשיו, כשסטנפורד קרדינל חוזרים לצמרת כדורסל המכללות, פתאום נראה כאילו התגעגענו. קשה להחליט איך להתייחס לקבוצת הכדורסל של סטנפורד. מצד אחד יש בהם משהו אנדרדוגי כבר הרבה שנים, והם באים מחטיבת הפסיפיק 10 הקשה. מהצד השני – כשיש לך את תאומי הלופז, כל דבר פרט לדירוג גבוה יהיה הפתעה. מצד שלישי, מאז שמייק מונטגומרי עזב אותם הם די על הפנים, ומהצד הרביעי – צריך לזכור שזאת מכללה של עשירים מצפון קליפורניה – כמה באמת אפשר לרחם עליהם?

        בחינה היסטורית של מחלקת הכדורסל של סטנפורד מעלה ממצאים מבלבלים. הקרדינל הם המכללה השנייה בהיסטוריה של אמריקה באליפויות בכל סוגי הספורט (רק UCLA מקדימה אותם – כבר אמרנו פאק 10?) אבל האליפות האחרונה של המכללה באחד מהמקצועות הגדולים (כדורסל ופוטבול גברים) הגיעה בשנת 1942, ובכלל, למכללה יש רק ארבע אליפויות בקטגוריות האלו (שלוש כדורסל ואחת פוטבול) וכל היתר במקצועות "זניחים" יותר, ויסלחו לי אוהדי הבייסבול, אני לא מחשיב בייסבול מכללות כאחד ממקצועות הספורט הגדולים, או כל אחד ממקצועות ספורט הנשים. אין לזלזל, כמובן, באליפויות האחרונות של המכללה בשנה שעברה - זו ההרואית של קונרד ריי באליפות המכללות בגולף או של שתי האליפויות הרצופות של פיטר טיגן במרוצי השדה וגם בטריפל המרשים של הת'ר אולסון בשחייה אומנותית. אבל זה לא מספיק.

        מה קרה לקבוצת הכדורסל מאז 1942? עד סיומן של שנות השמונים לא הרבה ולמעשה ההופעה הראשונה בריקוד הגדול מאז האליפויות העתיקות היתה בשנת 1989 והפסד בסיבוב הראשון. אבל בשנת 1995, כאשר מייק מונטגומרי (לימים המאמן הלא מאוד מצליח של גולדן סטייט, ועוד דוגמא למה מאמני מכללות לא הולכים טוב כל כך עם המקצוענים) החל לאמן את המכללה הכל התהפך. מאז ועד השנה, פרט לעונה לא מוצלחת בשנת 2005, הקרדינל לא פספסו הופעת פלייאוף. לא בהרבה הצלחה, לצערם. פיינל פור בשנת 1998 היה הישג גדול במיוחד, עלית 8 ב-2001 הביא כבוד כמו גם הופעה מכובדת בסוויט 16 ב-1997. פרט להם המכללה לא עברה את הסיבוב השני. אבל אנחנו נחזור לעונת 1998 מייד.

        אדמדם לנצח

        לפני הכל, איך אפשר בלי קצת היסטוריה? הרי אי אפשר לדבר על מכללה עם עבר כה עשיר בלי להרחיב מעט את האופקים. אוניברסיטת סטנפורד ממוקמת בפאלו אלטו, שזה אומר בספרדית: "עץ גבוה". פיסת היסטוריה נפלאה מסתתרת לנו כאן ומי שהיה במרכז קליפורניה ואזור המפרץ ולא הלך לראות את חורשות הסקויה המופלאות (redwood באנגלית) לא יודע מה הוא החמיץ. עצי הסקויה הם העצים הגבוהים ביותר בעולם (הגבוהים מהם מגיעים עד ל-115 מטרים) ואחד הזנים מאריכי החיים ביותר. עץ סקויה יכול להגיע ל-2,200 שנים וזו, אגב, אחת הסיבות להיסטריה כאשר משתוללות שריפות במרכז קליפורניה, שם ממוקמות שמורות הסקויות הגדולות בעולם. האגדה מספרת שגספאר די פורטולה, מגלה היבשות הספרדי שהיה, כנראה, האירופי הראשון לדרוך במפרץ סן פרנסיסקו, הקים את מחנהו תחת עץ סקויה אדיר בשנת 1769 וכינה אותו 'אל פאלו אלטו'. אותו העץ, כבר לא ילד, הפך לאחת האטרקציות הגדולות ביותר של קליפורניה. היום גובהו של העץ הוותיק נישא לגובה צנוע של 33 מטרים וקוטרו 2.3. סקויה קטנה.

        העץ הנדיב מצא את מקומו לימים כסמלה של המכללה. השם, קרדינל, לא הגיע מהציפור, השייכת לרוב קבוצות הספורט בעלות השם, אלא מהצבע – מין סוג עמוק וכהה של אדום, לא בדיוק בורדו אבל יותר מאדום סטנדרטי. הרבה שנים ניסו למצוא שם כריזמטי יותר לקבוצות הספורט של המכללה ושום דבר ראוי לא נמצא עד שבשנת 1930 השם המקורי "האינדיאנים" אומץ, על שמם של מספר שבטים מוכים ועזובים באזור מרכז קליפורניה, והחזיק 42 שנים. אבל בשנת 1972 הוחלט, כמה אמריקאי, שהשם פוגע באוכלוסיה הנייטיב-אמריקאית והשם האדמדם חזר לעד.

        ונחזור לכדורסל ולקבוצה של 1998. זו היתה הקבוצה הטובה ביותר מהמכללה בעשורים האחרונים והגיעה עד הפיינל פור. במשחק העלית 8 נגד רוד איילנד הקרדינל חזרו מפיגור של 6 נקודות, פחות מדקה לסיום, על מנת לנצח בשתיים מאחורי משחק גדול של ארתור לי. לי היה נהדר גם בחצי הגמר נגד האלופה שבדרך לאליפות שנייה בשלוש שנים - קנטאקי של סקוט פאדג'ט, ג'ף שפארד, נאזי מוחמד וג'מאל מגלור, במשחק פיינל פור אדיר שהגיע להארכה והסתיים בהפרש נקודה לקנטאקי. זו היתה הקבוצה הגבוהה ביותר בתולדות סטנפורד, עם לא פחות משמונה שחקנים שגובהם עלה על שני מטרים. הפורוורד הפותח היה חובט השאק האולטימטיבי מארק מאדסן. כריס ווימס, פיטר סאוור וטיס יאנג השלימו חמישייה נהדרת.

        אבל הסיפור שמעלה אצלי את הקבוצה הזו מהאוב הוא סיפורם של שני פרשמנים שבעתיד יקבלו הרבה דקות וזמן טלוויזיה אבל באותה שנה עדיין חיממו יותר ספסלים ממגרשים – תאומי המגדל לבית קולינס. עונתם הגדולה של הקולינסים תהיה 2001 אז סטנפורד הגיעה, מהדירוג הראשון בבית שלה, עד לעלית 8, שם הפסידה למרילנד של חביבנו טרנס מוריס, שתזכה באליפות בשנה הבאה. הקולינסים עזבו את בית הספר ועברו ל-NBA. ג'רון משחק היום ביוטה. ג'ייסון, אחרי שנים בניו ג'רסי, משחק בממפיס.

        בסטנפורד עשו חושבים לפני שנתיים וניסו להבין מה יכול להחזיר את המכללה לצמרת הכדורסל האמריקאית. ניתוח מעמיק גילה שתקופת הזוהר החלה כשהאחים קולינס הגיעו אל המכללה ב-1998 והסתיימה כשהם עזבו ב-2001. לא ברור מי עלה עם הרעיון הקריאטיבי להפליא, אבל ההחתמות המשמעותיות ביותר באותה עונת מלפפונים היו שני תאומי מגדל חדשים וטריים לחלוטין – ברוק ורובין לופז. והתוצאות ברורות.

        הלופזים, אבל לא רק הם

        האחים לופז, ילידי קליפורניה, היו מטרה ברורה עוד מינקות. כישרון הכדורסל היה בולט ואינטליגנציה גבוהה מעולם לא הפריעה לאף אחד. כבניה של מורה לגרמנית ומתמטיקה בבית ספר תיכון הסיפורים אומרים ששניהם ידעו לקרוא ולכתוב עוד לפני גן חובה. החיזורים אחריהם, כמעט מכל מכללות הפאק 10, החלו כבר בשנתם הראשונה בתיכון אבל הלופזים ידעו לאן הם רוצים ללכת. סטנפורד, המכללה בה אימם למדה בצעירותה, היתה בחירה ברורה.

        העונה הנוכחית התחילה רע מאוד בשביל ברוק, המוכשר מעט מבין השניים. אולי הוא אינטליגנטי אבל בדרישות האקדמיות של המכללה הוא לא עמד והחסיר לא מעט שיעורים. העונש היה החמצה של רבע העונה הראשון ולופז ראה את תשעת המשחקים הראשונים של העונה מהספסל. ברוק חזר מהר לעניינים ומוביל את הקבוצה בנקודות (19.8) וריבאונדים (7.8) והחוסם השני של הקבוצה (2.1) כאשר רק אחיו הצעיר ממנו בדקה עוקף אותו בקטגוריה עם 2.2 חסימות. תאומים כמעט זהים. רובין מוסיף גם 9.2 נקודות ו-5.8 ריבאונדים למשחק.

        אבל יש עוד שחקנים בסטנפורד שעושים עבודה בכלל לא רעה. הגארד מיטש ג'ונסון (ג'וניור ואחד השחקנים הותיקים השנה) הוא החשוב ביותר מביניהם. ג'ונסון הוא השומר הטוב ביותר מבין הגארדים, המוסר הטוב ביותר והמנהיג של ההתקפה הסטנפורדית. זו הסיבה שהוא משחק לא פחות מ-30 דקות למשחק השנה. אנטוני גודס (גארד, ג'וניור) הוא הקלע השני של הקבוצה (10.9 נקודות למשחק) ולורנס היל (פורוורד, ג'וניור) משלים חבורה מאוד מוכשרת, כנראה הטובה ביותר מאז ימי קולינס העליזים. תוסיפו אליהם את טאג' פינגר, לאנס פילדס, פרד וושינגטון ודרו שילר ויש לכם קבוצה עם ספסל עמוק ומגוון. הקבוצה הזאת לא קולעת המון נקודות (70.9) ועדיין שנייה בפאק 10 בהפרשי ניצחון (14). ההפרש המרשים הזה מגיע מהגנה יוצאת מהכלל (שיניה בפאק 10 עם 56.9 למשחק) ומשחק חזק מתחת לסלים, אותו מובילים הלופזים (מקום ראשון בחטיבה עם 40.1 ריבאונדים ו-4.9 חסימות למשחק). אם יש חיסרון בולט לקבוצה הזו זה ההסתמכות המוגזמת על משחק הגובה, דבר שמעקר את משחק הגארדים שלוקחים זריקה רק כשהם לא מוציאים את תאומי המגדל ובכך מבטלים את האיום של משחק החוץ בדקות ארוכות מידי.

        האמת היא שפה התכוונתי לסיים, אבל ברור לי שמר גרייזס היקר לא יעזוב אותי בשקט אם אני לא אזכיר את המשחק של יום חמישי בלילה בין הקרדינל לאריזונה סטייט. הסאן דבילז ניצחו בהארכה ביופי של משחק של הארדין ומשחק חלש של כל חבורת סטנפורד, פרט לתאומים שקלעו 46 מ-62 הנקודות של הקבוצה. ביום שבת סטנפורד חזרו עם ניצחון חוץ ענק באריזונה, מאחורי משחק ענק של ברוק, עם 23 נקודות ו-10 ריבאונדים.

        לוח המשחקים שנותר לסטנפורד לא הולך להיות קל. בין חמשת המשחקים האחרונים של העונה מצפות לה UCLA, וושינגטון סטייט ו-USC, כולן קבוצות שסביר שיגיעו לריקוד הגדול השנה. האם האחים לופז יצליחו לשחזר את ההישגים של הקולינסים? כרגע הם נראים בדרך הנכונה עם דירוג מרשים (7 לפי AP) ועונה לא רעה בכלל. אם יהיו להם הביצים והסבלנות (כסף לא חסר בבית) אולי נוכל ליהנות מהם עוד שנתיים נוספות.