כסף בטוח בבנק

נהוג לתקוף את מכבי תל אביב על אינספור החלטות מוזרות בשנתיים האחרונות, אלא שעל מהלך אחד אין עוררין: צירופו של טרנס מוריס. חכמת המשחק בסכנה ללא ניקולה וויצ'יץ'? הדומיננטיות במשחק הפנים עלולה להעלם בלי גופו הגדול של מרכוס פייזר? מוריס יהיה שם כדי להשלים את החסר.

השחקן הטוב ביותר בליגה הישראלית בשנה וחצי האחרונות הוכיח במלחה שאם צריך, הוא יכול להיות הרבה יותר מהדבק של אבקת הכוכבים של האלופה. ואין כמו שורה סטטיסטית מפלצתית של 18 נקודות, 17 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 3 חסימות וחטיפה בודדת ב-36 דקות כדי לעשות זאת. אוהדי ירושלים, שהגיעו למשחק עם שטרות כסף של 600 אלף דולר בדמותו של הפורוורד השקט, במטרה למחות על מעברו לצהוב, מעולם לא התגעגעו אליו יותר.

אלא שבהתעלות של מוריס יש משום סיבה לדאגה לצביקה שרף, שראה בפתיחה כיצד הופך השחקן המשלים שלו למוביל הכדור וארכיטקט ההתקפות, ואין בלתו. אל מול הצבת שהציגה ירושלים בצבע, נראה מוריס כאילו הוא לוקח על עצמו יותר מדי, והציג לא מעט חוסר דיוק לא אופייני וזריקות כפויות, אבל מכבי מצאה את הכוחות לשלוט בקצב, גם אם לפרקים הכדורסל שלה חזר לסוליסטיות העתיקה והמוכרת של וויל ביינום, או להפצצות בהתקפת המעבר. אלמלא רוחב הלב של הירושלמים, שאיפשרו למכבי לשחק גע-גע מתחת לסל האדום, היו הצהובים נקלעים לפיגור גדול באותן דקות של אימפרוביזציה התקפית.

אבל מכבי מצאה את התשובות. למרות משחק חלש של יותם הלפרין, דווקא בתקופת השיא בקריירה שלו, כשבאטיסטה מתוסכל ולא מוצא את עצמו, גרסיה לא מצליח לקלוע סל וקאמינגס מציג עוד ערב אנמי אופייני, קיבלה מכבי את דרק שארפ, עומרי כספי שמחליף בהדרגה את תדמית הפרימדונה בחזות לוחמנית ונחושה וליאור אליהו, שבדקות הראשונות נראה כמו דג קפוא אבל הפיק בחלוף הדקות תרומה ראויה לישראלי השני בחמישייה.

מכבי ללא פייזר סובלת עדיין מבעיית הנהגה וחוסר יציבות, ודאי כשהשחקן המרכזי שלה, בסיס האסטרטגיה ההתקפית, לא יהיה איתה כנראה בהמשך הדרך. אבל עם המרפקים של כספי, השלשות של שארפ, הקאמבק הצפוי של ניקולה, הסגל העמוק ובעיקר הרוח המכביסטית שחזרה לנשוב במלוא העוצמה, זה צריך להספיק. ודאי כשטרנס מוריס בסביבה.

אחרי הניצחון על חולון בחצי גמר הגביע, אמר דן שמיר שהוא לא זוכר הרבה קבוצות שניצחו למרות שלקחו להן 24 ריבאונדים בהתקפה כפי שעשתה החבורה של מיקי דורסמן. אבל מסתבר שבירושלים לא לומדים את הלקח, או שאולי לא יכולים, ומנה של 14 ריבאונדים של מכבי מתחת לסל ירושלים במחצית הראשונה השאירה את האלופה במשחק בדקות הקשות שלה, בדרך לבליץ אחרי ההפסקה.

האדומים דווקא פתחו כמו שכתוב בספר. דן שמיר ניטרל את משחק הפנים של הצהובים כשעצר את הטיילת של באטיסטה, חג'ג' תקף את קאמינגס שוב ושוב בדרך אל הסל והפורוורדים שרון ששון וגיא פניני השתמשו בארסנל הזריקות המגוון שלהם. ג'יימי ארנולד, שחגג מול ההגנה הצהובה בגמר הגביע, נראה בפתיחה כמי שממשיך את הערב ההוא, כשהצהובים נראים לפרקים חסרי אונים מולו. אבל ההפקרות בריבאונד הרסה את הכל.

בניגוד למכבי, שמצאה תשובות להיעדרו של מרכוס פייזר, סבלה ירושלים מחסרונו של טימי באוורס, הזר הכי חשוב ואולי היחיד שלה. נואל פליקס מצליח להפיק תרומה בדקות הבודדות שהוא על המגרש, ראמל קרי, שנאלץ לסייע בהובלת הכדור, תורם כמה "טיפים" חשובים בריבאונד, אבל ללא האתלטיות ויכולת החדירה האימתנית של באוורס, שהיו חיוניות כל כך בדקות העייפות של תחילת המחצית השניה, האדומים לא יכלו לשנות דבר.

ירושלים ניחנה ברוח של קבוצה מנצחת, אך היא תלויה הרבה יותר מדי בג'יימי ארנולד, שבדקות המנוחה שלו ברבע השלישי היא לא מצאה את הסל; בדרור חג'ג' המצוין, שהעייפות המצטברת שלו רק תגבר אם לא יימצא מי שיעזור לו בהובלת הכדור; ובבאוורס, הרכז המחליף לעת מצוא והנשק לדקות של קיפאון התקפי כמו ברבע השלישי מול הצהובים. אבל כל עוד אין לירושלים מי שיחפה על הגארד הכי חשוב שלה, אולי מוטב לה שהוא חגג את הולדת הבת כבר השבוע, ולא בסוף חודש מאי.