ונפתח בהודעה: בהנחה שלא תשמוט משחקי בית נוספים, הניצחון 67:75 בפיראוס אמור לסדר למכבי תל אביב מקום ברבע גמר היורוליג. מאז הוחלט על שינוי פורמט המשחקים ונוסף שלב ההצלבה, לפני שלוש שנים, כל הקבוצות שסיימו את שלב הטופ-16 עם ארבעה ניצחונות ומעלה זכו בכרטיס לשלב הבא, למעט שני מקרים נדירים בעונת 2004/5. ניתן להניח כי צמד המשחקים מול ריאל מדריד יכריע את שאלת זהות מנצחת בית 6 (ומי שתחמוק ממפגש מול צסק"א מוסקבה). כפי שריאל נראית לאחרונה, אלה לא חדשות רעות כלל.
אם כי הנסיעה ליוון עוד עשויה להתברר כמשמעותית יותר לעתיד מבחינה פסיכולוגית. הבשורה האמיתית שיצאה מאולם השלום והאחווה היא שמכבי כבר לא מהססת לשלוף ציפורניים ולהתלכלך כדי לאסוף ניצחונות חשובים. מכבי של צביקה שרף הוכיחה כי בכוחה לנצח, דרך ההגנה, גם משחקים מכוערים במגרשים קשים, בשונה מהקבוצה של נוון ספאחיה, לדוגמא, שהצליחה להתמודד רק במסגרת תחרויות קליעה פרועות בסגנון מזרח אירופאי.
זה אמור לעודד את אנשי מכבי משתי סיבות. האחת, כי מעתה והלאה הכל מתחיל ונגמר בהגנה: בארבע השנים האחרונות חל פיחות דרמטי בממוצע הנקודות שצברה מכבי בטופ-16 לעומת השלב המוקדם היא מאבד בתפר הזה קרוב ל-11 נקודות; הסיבה השנייה היא כי זהו סוג המשחקים הצפוי למכבי, לפחות מחוץ לישראל, עד לסיום העונה האירופאית. היכולת לאסוף ניצחונות גם שלא דרך תבנית המשחק המוכרת מאפיינת בדרך כלל קבוצות שמגיעות רחוק.
הבשורה הנוספת היא שהסגל העמוק שבנתה הקיץ מכבי, בהשקעה חסרת תקדים, מתחיל להוכיח את עצמו: גם כאשר שחקן עוגן מסוגו של פייזר מושבת מאונס, יש לשרף שורה של שחקנים משלימים שהראו כי ניתן לסמוך עליהם, גם ברמה הזאת. בעיקר דברים אמורים לגבי אלכס גארסיה, שלצד היכולת המוכרת בצד ההגנתי, הראה רמה גבוהה של קבלת החלטות בהתקפה ויכולת ביצוע נהדרת.
"עם כל המטען שסחבנו מהשבוע האחרון ועם הפציעות של פייזר ו-וויצ'יץ', אין ספק שהיה מדובר עבורנו במבחן פסיכולוגי מורכב מול קבוצה ביתית מובהקת", מאשר שרף. "עמדנו בלחץ גדול והפגנו אופי. כל שחקן שעלה לשחק נתן הכל, זה הכי משמח אותי. לגבי גארסיה, אין וויכוח שאלכס שחקן מאוד חשוב במערך שלנו, ואנשים לא תמיד מבינים עד כמה. אני חושב שהוא מקופח גם מבחינה תקשורתית. ביורוליג הוא עושה עבודה נהדרת ונותן כל מה שצריך: הגנה, ריבאונד, הובלת כדור, קליעות קלאץ', חדירות לסל. תוך כדי משחק הוא לא מפסיק להטריף את החבר'ה. צריך לזכור שזו בסך הכל העונה הראשונה שלו ביורוליג, אין מילים רעות להגיד עליו. רק שימשיך ככה".
מצד שני, כמה בעיות מוכרות שוב הרימו ראש במשחק אמש. בדקות האחרונות איבדה מכבי שני כדורים חשובים אל מול הלחץ שהפעילה אולימפיאקוס, והוכיחה פעם נוספת כי תתקשה מאוד ללא מוביל כדור נוסף מעמדה מספר 3. גם אסטבן באטיסטה, למרות ששוב סיפק את הסחורה עם 12 נקודות, לא מצליח לפתח אלמנטים חדשים במשחק שלו ונתקע כאשר השומר שהופקד עליו סגר לו את יד שמאל.
חשוב לזכור שמנגד עמדה רק אולימפיאקוס קבוצה ששברה מספר שיאי גינס, לאחר שהצליחה להוריד בקיץ אחד 23 מיליון יורו באסלה. אולימפיאקוס של ינאקיס סובלת מפיצול אישיות: מצד אחד, סגל השחקנים נבנה בהתאם לפילוסופיה ההתקפית של פיני גרשון וכולל אקדוחנים חסרי אחריות מסוגם של לין גריר וקינטל וודס; מצד שני, ינאקיס דורש מחניכיו השקעת אנרגיות אדירות בהגנה וסחיטת השעון עד תומו בהתקפה. זה לא מתחבר. אולימפיאקוס החלה את מרבית התנועות בהתקפה באיחור ניכר ושיחקה בלעדית עבור שחקני הפנים, מה שגרם לכך שכאשר מארק ג'קסון לא הצליח לתפוס עמדה בצבע ולחילופין משחק הפיק אנד רול לא עבד, רוב הזריקות נלקחו תחת לחץ. המצב התדרדר עד כדי שבסוף הרבע השלישי קלעה אולימפיאקוס באחוזים כמעט זהים מ-2 (9 מ-23) ומ-3 (7 מ-23). הסיוט נגמר עם 67 נקודות ב-36% עלובים מהשדה. וביום ראשון עוד ממתינה לה היריבה הגדולה פנאתינייקוס. רחמים.
רוחות טובות נושבות מפיראוס
15.2.2008 / 13:38