אוקטובר 2007, אבי נמני זועם. דקה קודם לכן שלף לעברו שי שטרית את הכרטיס האדום, וקפטן מכבי תל אביב עשה דרכו מתוסכל לחדרי ההלבשה הצנועים בקרית שמונה. "שלום אבי", פנה אליו ברנש נמוך קומה, רגע לפני הכניסה למלתחות, "אינני עיתונאי. קח את כרטיס הביקור וצור עימנו קשר בבקשה".
סקרנותו של הקפטן התעוררה למראה הפתק הקטן, עליו הודפס רק מספר, ללא שם או כתובת. למחרת התקשר נמני. "נשמח אם תגיע לבית הסוכנות בתל אביב, לפגישה עם היו"ר זאב ביילסקי", נאמר לשחקן. נו טוב, חשב לעצמו הכדורגלן, אני כבר אשלב את הפעילות המתוכננת בין ביקורי ילדים בבתי החולים, לחגיגות בר המצווה של האוהדים הצעירים.
כעבור שעה קלה נמני מצא עצמו צועד, יחד עם ביילסקי, בתעלות שמרשתות את הקרקע שמתחת במתחם הקריה. עוד 10 דקות חלפו, והשניים הגיעו לפתחו של חדר מעופש, מחוצה לו עמדו מאבטחים. הם נכנסו, ולתדהמתו, ראה נמני את נשיא המדינה, שמעון פרס, בכבודו ובעצמו. השניים לחצו יד, ופרס נטל את רשות הדיבור. "שלום לך אברהם. אני שמח לפגוש אותך ומקווה שתעזור לנו בהשגת המטרה העליונה. אל יהיה בלבך על אותו שטרית, הוא רק ביצע מה שביקשנו ממנו. כידוע לך, ימים קשים עוברים על העם היהודי בארץ ובתפוצות. תוכנית השלום אינה מתקדמת, הגבול עם מצרים מביא להגירת פליטים, שיעור הילודה בקרב הפלסטינים גבוה, והבעיה הדמוגרפית מאיימת עלינו".
"מרגע זה אינך כדורגלן יותר"
נמני הנהן, אך לא הבין לאן חותר הנשיא. "אברהם, אנו רוצים שתצטרף לרשת הסוכנים העולמית שלנו, אשר פועלת בחשאי להבאת יהודים ארצה. יש תחומים רבים בהם אנו פועלים כמו כלכלה, משפט, תעשייה, והספורט הוא אחד מהם. זה אספקט חשוב במלחמה הדמוגרפית שמתנהלת הרחק מעין הציבור".
ביילסקי קם ממושבו, והדליק את המקרן. "הבט אבי, עם השנים הקמנו מארג סוכנים מכובד באירופה, אשר אסף את כל הנתונים, וכעת אנו צריכים שתבצע את המשימות. המשמעות היא ברורה, מרגע זה אינך כדורגלן יותר. הקריירה כשחקן היא נחלת העבר". נמני חש כאב עמום בבטנו למשמע המילים הללו, כשעל המסך צצו לפתע דמויותיהם של גרנט, בניון ומגרלשווילי.
"בעזרת כמה עובדי מדינה חרוצים, פיני זהבי, דייויד אבו, האחים קצב, דודו דהאן ועוד, הצלחנו להקים רשת גדולה המרוכזת בהולנד, בלגיה ואנגליה"..."סליחה", קטע אותו נמני, "אתה מתכוון שאברם, יוסי וכולם הם סוכנים שלכם?". "בוודאי. עם כל הכבוד וההערכה, אתה באמת חושב שהם מתאימים לרמה הגבוהה של אירופה? רומן, לדוגמה, הוא חבר ותיק שלנו, והוא הכין את הקרקע לגרנט ובן חיים. בכל מקרה, הם ליקטו מידע רב על ספורטאים יהודים, ומשימתך אבי, אם תסכים לקבלה, היא העלתם ארצה".
הקשר הצרפתי
ינואר 2008, נמני קיבל הודעת SMS, האומרת כי רודי חדד קיבל סוף סוף תעודת זהות ישראלית. חיוך דק התפשט על פניו, אבל אין זמן לשמוח. הוא שמר על פני פוקר. "הקשיבו", אמר לבני פילהאבר וג'ונתן ברנשטיין, "בנוסף לסל הקליטה, אתם תקבלו דירת שלושה חדרים בראשון לציון. שמעתם פעם על ראשון? בניגוד לדרבי האפרפרה, יש בה ים נהדר". נמני ידע שעליו להתנהל בזהירות מבחינת התקציב שהועמד לרשותו, אבל גם השמש הישראלית לא שיכנעה את השניים. "מצטערים. כיכר המדינה או פרמיירליג", אמר פילהאבר.
נמני הניח את הוודקה-מרטיני בצד, וחייג לביילסקי. "זאביק, זה לא מספיק להם. תן לי איזה קלף מנצח". בייילסקי כיחכח בגרונו, "אבי, תן להם צמוד קרקע בגדרה, ועבודה בחברת החשמל אחרי הפרישה". אם יש משהו שנמני שונא זה להפסיד. השניים גיחכו והעדיפו את הפרמיירליג, אבל לקפטן לא היה זמן לשקוע במרה שחורה. חלון ההעברות אוטוטו נסגר, והתשדורת הבהולה שקיבל, הקפיצה אותו לריימס, צרפת.
"מה העניין, ביילסקי", שאג נמני אל הסלולרי, תוך שהוא דוהר באסטון מרטין אותה צייד Q, במנהרה שמתחת לתעלת למאנש. "יש שחקן יהודי שנמצא במצוקה גדולה. יש לך הרבה צרפתים בקבוצה, חדד, קאמנאן...זה חשוב לחיזוק הקשרים שלנו עם ממשל סרקוזי. הוא לא רוצה מהומות מהגרים. מעורבת פה דיפלומטיה כבדה". המחוג של נמני טיפס ל-160 מייל לשעה. "הוא מתאים למכבי?". "המקור אומר שכן. זה פחות חשוב עכשיו".
מבצע אסוס
הרוח הקרה הצליפה בפניו של 008, בזמן שקיפץ בין גגות העיר ריימס. קליעי סוכני שירות הביון האיראני שרקו מעל אוזניו, ונמני ידע שאסור לו להיכשל שנית. בניגוד לשני האמריקאים המפונקים אותם פגש בדרבי, פה מדובר בעניין של חיים או מוות. ג'ונתן אסוס נצמד לכתפו, רועד מקור ומפחד. "ברוך הבא לעולם האמיתי", אמר נמני לכדורגלן, "עכשיו אתה בוודאי מבין מדוע עליך לשחק בישראל, ולעשות עלייה". "אני מוכן לשחק גם בחינם", נסדק קולו של אסוס, "רק תוציא אותי מפה". נמני ירה פעמיים ורץ לעבר המרזב, בעזרתו החליק מטה אל הרחוב, כשאסוס משתרך בעקבותיו. בצרפתית מושלמת פקד נמני על נהג המונית לנסוע לדירת המסתור.
"וואו, מה פיני זהבי עושה פה?", התפלא אסוס כשנכנסו לדירה. "אה, אני ירון, ירון זהבי, פיני זה רק שם בדוי. ואני עוזר לאבי במשימה החשובה", השיב "סוכן השחקנים" שהנו, כך מסתבר, סוכן מסוג אחר. נמני לא ביזבז זמן, ותוך שהוא חובש את פצעיו, הוא הכתיב לתמר היפה את הודעת המורס שעליה להעביר: "אסוס בידינו". בינתיים, מנשה התימני ישב על המפות, ותכנן את ציר הנסיעה לפריס, ממנה ימריא נמני. כל הנוכחים בחדר חשו גאווה, אך ידעו כי רבה העבודה שלפניהם, והמשימה טרם הושלמה.
מסודי הולך עד הסוף
הנחיתה של אסוס בנתב"ג לוותה בהתרגשות גדולה, אך בבניין הסוכנות שררה אכזבה מסוימת. חלון ההעברות אוטוטו נסגר, וכל שהצליחה מכבי תל אביב להחתים, היה רק את הקשר היהודי-צרפתי. ביילסקי זרק משפטים כמו "טוב יהודי ביד משניים בדרבי", ונמני קלט את הדכדוך. "שמע זאביק, יש לנו את קווין פריינטה, יהודי טוב, שאיתו נסגור כבר לקראת העונה הבאה, וחוץ מזה אז באתם לי בהפתעה, עכשיו יש לי עד הקיץ להתכונן למשימות". ביילסקי חפן את ראשו בין ידיו. "אבי, שיעור הילודה הפלסטיני גבוה פי שלושה מזה שלנו", רעם קולו של יו"ר הסוכנות, "אתה חושב שאני יכול לחכות עד הקיץ??". אפילו המזכירה הנצחית פאני מאני נבהלה.
008 רתח. הוא עשה כל שביכולתו, וזה עדיין לא טוב להם. "מחר זה היום האחרון של חלון ההעברות, תיכף הנשיא יתקשר, מה אני אגיד לו? יש לך איזה פתרון? מה אתה מתכוון לעשות?", שאל ביילסקי. לפתע הבזיק רעיון במוחו של נמני. אחרי שיחה קצרה עם ג'קי בן זקן, החיוך שב אל פניו. כולם חיכו למוצא פיו. "כי גרים ותושבים אתם, עימדי. ספר ויקרא פרק כה'", אמר נמני. "בסדר, ועכשיו למה הכוונה?". "החתמתי את אלן מסודי. הוא בן זוגה של כריסטין פרידמן, ההיא מ'הדוגמניות', ויש להם ילדה. בקיצור, הוא כבר חצי ישראלי, עכשיו צריך רק לאזרח אותו". פניו של ביילסקי אורו, אך מיד נפלו. "זה יפה אבי, זה יפה. אבל ישראלי זה משהו אחד, ויהודי זה משהו אחר..."
נובמבר 2008, אולמי הנוצץ, רמלה. "היי, אבי, מה שלומך?", "הו, לוני, אני אחלה, שמח לראות אותך, תגיד לונ...", "נו אבי, מה אתה אומר על המהלך של מסודי, פתאום ככה אחרי שהפך לישראלי, הוא גם החליט להתגייר לו פתאום, ועוד ללכת כה רחוק עם העניין"..."מעורר הערכה, אין ספק, הוא גם אירגן לעצמו פה יופי של ברית מילה, מוהל, אחלה אולם, תגיד שנייה, נתקעתי בלי הפנקס, תוכל לשים עלי 200?".