אולי כתם שחור, אבל יורד בכביסה

הליגה האנגלית העבירה חודש ללא השחקנים האפריקאים שלה, אחרי ויכוחים רבים על נחיצות קיומה של אליפות אפריקה. אחרי שהאליפות ננעלה, מתברר שבכל העניין היה יותר רעש מתוכן: בחמישה מחזורים שהתקיימו בתקופה זו לא קרה שום דבר נורא למועדונים המשופעים באפריקאים. בתרשים המצורף תוכלו לגלות כי שתי קבוצות סבלו מדעיכה משמעותית. האחת היא מנצ'סטר סיטי, שנסוגה שלושה מקומות אולם בשורותיה לא השתתף אפילו שחקן אחד באליפות, והשניה היא רדינג, שהייתה הקורבן הגדול של האליפות. שלושה משחקני רדינג השתתפו באליפות, והקבוצה צנחה חמישה מקומות. ומה לגבי הגדולות? לא יותר מדי.

מהטבלה המוצגת ברור שאין קשר ישיר בין מספר השחקנים שנסעו לאליפות אפריקה לבין התוצאות של הקבוצות. הקבוצות הטובות של החודש היו ארסנל, צ'לסי ואברטון – קבוצות שאיבדו לפחות שני שחקנים משמעותיים בתקופה זו.

בארסנל נכנס פיליפ סנדרוס לנעליו של קולו טורה. הוא החל חלש מול בירמינגהאם (המשחק היחיד בתקופה זו בו איבדה ארסנל נקודות), אבל השתפר בהמשך, ומול בלקבורן אף כבש את שער הניצחון. חסרונו של אבואה בכלל לא הורגש. למזלם של התותחנים, טוגו לא העפילה לאליפות ואדבאיור לא נסע, אחרת התמונה יכלה להיות אחרת לגמרי.

בצ'לסי השלימו את המחסור בחוליית הקישור וההתקפה מיכאל באלאק וקלוד מקאללה, שהחלימו בזמן מפציעות, וכן הרכש ניקולה אנלקה. תוסיפו לזה את המהלך הטקטי המבריק של אברם גרנט עם הזזתו של שון רייט-פיליפס לתפקיד החלוץ הנסוג, ותקבלו את המתכון להצלחה של צ'לסי.

אברטון הצליחה להימלט מבעיות עם הגרלה נוחה מאוד, רכישתו של מנואל פרננדס, התעוררותו של אנדי ג'ונסון וכן הכושר המצוין של הכלבויניק פיל ג'גיאלקה. האחרון תפס את מקומו של ג'וזף יובו במרכז ההגנה ונראה שם מאוד משכנע – אברטון ספגה רק שער אחד בחמישה משחקים. סביר להניח שיובו ישחק עכשיו לא במקום ג'גיאלקה אלא לצידו (כפי שכבר היה במשחק מול רדינג), לסקוט יזוז שמאלה ואילו המגנים השמאליים הטבעיים לייטון ביינס ונונו ואלנטה יצטרכו לחכות להזדמנות מהספסל.

מנצ'סטר יונייטד וליברפול לא שלחו אף שחקן לאליפות אפריקה, ועדיין השיגו תוצאות חלשות יחסית (במקרה של ליברפול, חלשות מאוד) לשתי החברות האחרות ב"רביעייה הגדולה". יונייטד נתקלה בבעיות סגל לקראת סיום התקופה, וכתוצאה מכך סיימה אותה עם פער של 5 נקודות מארסנל. הסקאוזרס איבדו (שוב) כל סיכוי לזכות באליפות, הפכו את הרביעייה הגדולה ש"שלישייה גדולה" והצטרפו למירוץ על המקום הרביעי והכרטיס האחרון לליגת האלופות.

גם מנצ'סטר סיטי לא ממש התייחסה לאליפות אפריקה, מה שלא "הפריע" לקבוצתו של סוון-גורן אריקסון להעביר תקופה חלשה יחסית. רק ניצחון החוץ בדרבי של מנצ'סטר הציל במעט את המצב ולא נתן להגדיר את החודש האחרון כמשבר – אבל חמש נקודות בחמישה משחקים הן תוצאה חלשה מאוד למועמדת למקום בליגת האלופות. אפילו פורטסמות', הנפגעת מס' 1 מאליפות אפריקה, השיגה שתי נקודות יותר, כאשר בתקופה זו היא שיחקה גם מול מנצ'סטר יונייטד וגם מול צ'לסי. הגעתו של לסאנה דיארה פתרה את הבעיות במרכז השדה ויכולה בינתיים להיחשב לרכש הטוב ביותר שביצעה קבוצה כלשהי בפרמייר ליג בחלון ההעברות של ינואר.

מי שאיבדה מספר משמעותי של שחקנים בתקופה זו ונכשלה היא ניוקאסל. אבל הסיבות העיקריות לכשלונו של קווין קיגן לזכות בנצחון בכורה לא ממש נעוצות בחיסורים. זה לא שאנחנו מזלזלים במעמדם של מרטינס, בייה, פאייה וג'רמי, אבל רק חיסורו של הראשון הורגש באמת. הבעיות של ניוקאסל עמוקות יותר מהעניין הזה.

עמוקות יותר גם הבעיות של רדינג. הקבוצה לא צברה ולו נקודה מאז ה"בוקסינג דיי", והיא דווקא יכולה להתלונן על חסרונם של האפריקאים, שפגע במרכז ההגנה. נסיעתו של סונקו השאירה את עמדת הבלם מיותמת, כאשר המחליפים הפוטנציאליים – ביקיי ופאה נוסעים גם הם. תוסיפו לזה את פציעתו של מייקל דיוברי ותקבלו מתכון לבעיות. סטיב קופל הצליח לפתור את הבעיה עם העברתו למרכז ההגנה של המגן קאליפה סיסה, שהרשים במיוחד במשחק מול מנצ'סטר יונייטד. למרבה ההפתעה, הבעיה החמורה של רדינג כרגע היא דווקא בהתקפה – רק שער אחד בשנת 2008. כאן שום חזרה של אפריקאים לא תעזור, צריך לחשוב על פתרונות אחרים.

כך או אחרת, את הבעיה האפריקאית פתרו כמעט כולם – מי בזכות העברות טובות, מי בזכות שינויי תפקוד בסגל ומי בזכות שינויים טקטיים. התברר שאליפות אפריקה היא לא גזירה כה נוראית – בטח לא כמו שהייתה רמת התלונות. הקבוצות אולי קיבלו בחזרה את השחקנים שלהן, אבל איתם הן איבדו את האפשרות לתירוצים עתידיים. עכשיו לא תהיה להן ברירה, אלא לשחק בפול ספיד ולשמור את התירוצים למקום אחר.