צ'מפיונס בעל כורחם

כשהדברים מתחברים לה, רומא של לוצ'יאנו ספאלטי מציגה כדורגל מרהיב, מהיפים בעולם. הג'יאלורוסי פתחו את העונה באיטליה עם שלושה ניצחונות רצופים והמשיכו עם שתי תוצאות תיקו, מול יובנטוס ופיורנטינה. ב-29 בספטמבר, הגיע המחזור השישי ובו נכנסה אינטר בשערי האולימפיקו ויצאה מהם אחרי שפירקה את אותה רומא לגורמים. נגיעת יד של לודוביק ג'יולי, שמנעה שער, סידרה לאינטר פנדל ומשחק מול עשרה שחקנים כבר במחצית הראשונה ומכאן היא שעטה ל-1:4 מרשים. מפגן הכוח של הנראזורי הקפיץ אותם לראש טבלת הסריה A ומאז הם לא ירדו משם.

"המשחק נמשך רק חצי שעה", התלונן כתב 'קוריירה דלו ספורט', לואיג'י פראג'ולו, "לא בגלל האיכות של אינטר, אלא בגלל הטיפשות של רומא". הטענות של פראג'ולו אחרי המשחק הזה סימלו כמעט סטטוס קוו בדעת הקהל והפרשנים באיטליה לגבי אינטר ובמיוחד לגבי האיש על הקווים שלה. בארץ המגף טוענים נגד מאמן הקבוצה, רוברטו מאנצ'יני, שהוא פשוט נהנה ממאגר אדיר של כשרון ואיכות, טוב בהרבה מזה שיש לקבוצות האחרות ושגם הידע הטקטי המועט שלו לא מפריע לשחקנים שלו להשיג תוצאות.

לפני כשבועיים הוענקו פרסי אנשי השנה בכדורגל האיטלקי, אבל משום מה המאמן, שלקח את אינטר הלוזרית ובעונה שעברה שבר איתה את שיאי הנקודות והניצחונות הרצופים וזכה בסקודטו עם הפסד אחד בלבד, אפילו לא נחשב למועמד. באותו שבוע בו הוענקו הפרסים, מאנצ'יו האשים את התקשורת במגמת אנטי אינטר ברורה, אלא שהבחירות לא נעשו על ידי עיתונאים, אלא על ידי שחקנים ומאמנים. כולם חשבו שקרלו אנצ'לוטי, צ'זארה פראנדלי ולוצ'יאנו ספאלטי (שזכה) ראויים יותר מהמאמן שהוליך את אינטר לאליפות אמיתית לראשונה מאז 1989.

היום אינטר רצה לאליפות שנייה ברציפות (שלישית למי שמתעקש על עונת הקלאציפולי) וכרגע לא נראה שיש מי שיכולה לעצור אותה. ב-22 משחקי ליגה היא השיגה 17 ניצחונות, לא הפסידה וספגה רק 13 שערים. בנוסף כבר העפילה לחצי גמר הגביע, אבל למרות הכל, אין נביא בעירה. באיטליה עדיין מתקשים להתרגל לעובדה שהקבוצה שכולם נהנו לצחוק על מפגני הלוזריות שלה, פתאום מצליחה. מצליחה? דורסת. כשנדמה שגם עוד אליפות לא תגרור את הפרגון שאינטר כל כך חושקת בו, נראה שרק דבר אחד יוכל לבסס את מעמדה כקבוצה גדולה ומצליחה - זכייה בליגת האלופות. היא מסוגלת.

הדומיננטיות של אינטר בזירה המקומית החלה לפני שנה וחצי, בקיץ 2006. פטריק ויירה וזלאטן איברהימוביץ' נחתו היישר מיובנטוס והשלימו פאזל כמעט מושלם עבור קבוצת כדורגל איטלקית. התחזיות באותו קיץ דיברו על מירוץ צמוד על האליפות, המרתק ביותר מזה שנים. מילאן הייתה אמורה לסגור את המינוס בנקודות שהופחתו ממאזנה וגם רומא נחשבה למועמדת בכירה לתואר. מאחוריהן ניצבו לאציו, פיורנטינה ואפילו פאלרמו, שאמורות היו לספק מענה לשתי המילאנזיות ולרומא, אלא שבפועל אינטר קרעה את הליגה והייתה לקבוצה הראשונה מאז 1948 שזוכה באליפות חמישה מחזורים לסיום העונה.

אינטר לא משחקת כדורגל יפה במיוחד, אבל היעילות שלה, בנוסף לאבק הכוכבים שמפזר זלאטן הגדול, גדולים על כל השאר. הקבוצה השלישית הכי מעוטרת בארץ המגף חזקה פיזית ובעיקר מנטלית. בשני משחקי הדרבי האחרונים מול מילאן חזרה מפיגור 1:0 לניצחונות 1:2. במשחק מול פארמה, לפני מספר שבועות, הגיעה לדקה ה-88 בפיגור 2:1, אבל צמד של זלאטן איברהימוביץ' (אחד מהם בפנדל מאוד מפוקפק) העניק לה 2:3 דרמטי. הסיפור חזר על עצמו גם ברבע גמר הגביע, כשיובנטוס הוליכה 1:2 באצטדיון האולימפי בטורינו, אבל אינטר הפכה ל-2:3 ועלתה לחצי הגמר.

מעל הכל הנראזורי פשוט מחוברים וכשהמכונה עובדת, אי אפשר לעצור אותה. בלתי אפשרי למצוא אפילו חולייה אחת בינונית בהרכב של אינטר, שלא לדבר על חלשה. בנוסף, למרות הביקורות עליו, חלק מההצלחה שייכת למאמן. מאנצ'יני נתקל העונה בבעיית פציעות חמורה, אבל סירב להילחץ ומצא פתרונות. החולייה שנפגעה בצורה הקשה ביותר הייתה החולייה המרכזית. לואיס חימנז, דז'אן סטנקוביץ', פטריק ויירה, לואיס פיגו ואוליבייה דאקור סבלו כולם מפציעות, חלקן ממושכות מאוד, אבל המאמן הפך את כריסטיאן קיבו לקשר או ששינה את המערך איתו רץ במשך חודשים ארוכים ולאור הנסיבות שיחק עם שלושה קשרים ושלושה חלוצים. התוצאות המשיכו להגיע והגמישות המחשבתית של מאנצ'יני הוכיחה את עצמה.

במובן מסויים, אינטר תפסה את מקומה של יובנטוס כקבוצה המצליחנית, הדורסנית והשנואה ביותר באיטליה, אבל היחס אליה מצד התקשורת מהווה גורם מכריע לכך שעד היום היא עדיין סובלת מרגשי נחיתות עזים מול מילאן הגדולה והמעוטרת יותר. לפני שזו שיחקה מול ליברפול בגמר הצ'מפיונס ליג בשנה שעברה, מאנצ'יני, הנשיא מאסימו מוראטי ומספר משחקני אינטר הצהירו שהם מקווים שליברפול תזכה כדי שההישג של מילאן לא יאפיל על האליפות שלהם. לפני מספר חודשים, כשהיריבה העירונית יצאה לאליפות העולם לקבוצות, מאנצ'יני דאג לקרוא לו בפומבי "טורניר ידידותי" והעלה את חמתם של אנשי מילאן. אבל מלבד העובדה שהצליח ליצור פרובוקציה, מאנצ'יני הוכיח שאינטר עדיין מסתכלת סביב בצורה מפוחדת וממתינה בחשש ליום בו מילאן ויובנטוס יחזרו להיות הקבוצות הגדולות ויחזירו את הסדר האיטלקי על כנו.

למרות זאת, בשטח העובדות שונות. אינטר ניצחה בשני משחקי הדרבי האחרונים ובמשחק האחרון של שנת 2007, בו ניצחו הנראזורי את הרוסונרי 1:2, האחרונים סחטו מחמאות כקבוצה שהקשתה יותר מכל מפסידה אחרת על הקבוצה החזקה והטובה ביותר באיטליה. היוצרות התהפכו מן הקצה אל הקצה. באותו ניצחון גדול על רומא בחוץ, מאנצ'יני עבר ממערך ה-4:4:2 הכמעט קבוע שלו למערך של חלוץ אחד וקישור מעובה וזאת על מנת לנטרל את הקישור המעולה של רומא, שמורכב אף הוא מחמישה שחקנים. אחרי המחצית, כשהקבוצה מהבירה כבר הייתה בפיגור של שחקן ובפיגור 1:0, הוא לא הסתפק בניסיון לשמור על היתרון ושוב ערך שינוי. בדקה ה-51 זלאטן איברהימוביץ' הפצוע פינה את מקומו לחוליו קרוז, אבל מאנצ'יו גם שלח למגרש את הרנן קרספו במקומו של קשר הגנתי, אוליבייה דאקור. שני הארגנטינאים גמלו למאמן בשערים ומעבר לנקודות בטבלה, ה-1:4 על קבוצת צמרת שאמורה להיות חלק ממאבק האליפות, הביא לאינטר גם דחיפה מוראלית גדולה.

גם פיורנטינה היוותה העונה קורבן למכונה הכחולה-שחורה. למרות שאיבדה את לוקה טוני לטובתה של באיירן מינכן בקיץ האחרון, הקבוצה מפירנצה נחשבה גם העונה למי שעשויה להיות הסוס השחור של הליגה ולקרוא תיגר על מאבק האליפות. עד המחזור ה-14 הויולה הפסידו רק פעם אחת ובדרך רשמו תוצאות תיקו מול מילאן בחוץ ומול יובנטוס ורומא. אף אחד לא היה מתפלא אם גם אינטר הייתה משאירה נקודות אצל הקבוצה העקשנית של צ'זארה פראנדלי, אבל כשאינטר כשזו הגיעה לארטמיו פרנקי, רק הופעה מצוינת של סבסטיאן פריי, שוער פיורנטינה, הצילה אותה מהפסד גדול יותר מ-2:0.

אינטר החלה לחוש את חוסר הפרגון כבר בעונה שעברה. גם קרוב ל-80 אחוזי הצלחה לא שינו את דעת הקהל, לפיה העונה הזו לא הייתה הצלחה מסחררת. יובנטוס בכלל הייתה בסריה B, למילאן סלחו על כך שלא הצליחה לחזור כראוי לצמרת הגבוהה אחרי העונש שהוטל עליה וכתוצאה מכך אינטר נחשבה לאלופה הברורה ולזו שלא תזכה בסקודטו, אלא רק עשויה להפסיד את מה שכבר מונח בכיסה.

העונה היא קוטלת בזו אחר זו את כל יריבותיה לצמרת, מנצחת בחוץ, חוזרת מפיגור, אבל המחמאות שקוצרת אינטר עדיין לא גדולות ביחס לגודל ההישג. ביום שלישי הקרוב היא תוכל להתחיל לעבוד על ביסוס מעמדה כקבוצה גדולה באמת והדרך תתחיל באנפילד. שלבי הנוק אאוט של ליגת האלופות הם משחק טקטי שיורד לפרטים הקטנים. בעונה שעברה רוברטו מאנצ'יני נכנע לולנסיה ולמאמנה דאז, קיקה סאנצ'ז פלורס, כבר בשמינית הגמר. עכשיו השלב הוא אותו שלב ומול המאמן האיטלקי שוב יעמוד ספרדי, הטקטיקן הגדול ומומחה מפעלי הגביע, רפא בניטז.

עד העונה הבאה סביר להניח שמילאן ויובנטוס יתחזקו ולנראזורי יהיה קשה יותר לזכות באליפות נוספת. היום אינטר בשיאה, ממש בפיק, אבל קשה להגיד איך היא תשחק בעוד שנה. כל הנסיבות מוליכות אותה להיות פייבוריטית במפגש הכפול מול ליברפול ולזכייה בליגת האלופות. הזדמנות כזו, ייתכן שכבר לא תחזור. כשהאליפות כבר כמעט מונחת בכיס רוברטו מאנצ'יני ולשחקניו נשארה משימה אחת שיכולה לשנות את פני המועדון וגם את הקריירות שלהם. אם אינטר תניף את גביע ליגת האלופות השנה, כבר לא יהיה פרשן אחד שימשיך לזלזל בהישגים שלה.