אלוהים, מה רוצים מהם?

דוד רוזנטל טען כאן בטורו מיום א' כי אינו זוכר את מכבי נתניה משחקת כדורגל כה נורא מימיו. מלבד העובדה שהוא פותח דיון תיאורטי מעניין, שמבטא תפיסה חתרנית על פיה יש בליגת העל כדורגל שאינו נורא - אני יכול רק להגיד שכיף לו. בואו נאמר זאת כך: משחק החוץ מול בית"ר באר שבע בעונת 98-9 אף הוא לא התעלה לרמה גבוהה. לא אדוש במהלכים ספציפיים, רק אעמוד על ההבדלים הבולטים בינו לבין היום: המשחק ההוא התקיים בליגה הארצית, היה 0:0, שתינו מים מברזיות של סוסים, רצנו אחרי המשחק לאוטו בג'בלאות כשאנו חומקים ממטרי אבנים, גילינו שהגלגלים מפונצ'רים, עמדנו בצומת ביציאה מבאר שבע לכיוון תל אביב ומוטי איוניר לא עצר לנו לטרמפ. את המשחק הנורא מול מכבי תל אביב לפני שבועיים נתניה ניצחה בתוספת הזמן כדי להדק את לפיתתה הבוטחת במקום השני בליגת העל.

אני לא משוכנע שדוד רוזנטל מבין מה זה אומר עבור אוהד מכבי נתניה בדור הנוכחי לנצח את מכבי תל אביב. ואני בכלל לא מדבר על אירוע מופרך כמו ניצחון על מכבי חיפה בקרית אליעזר, אותו האיצטדיון בו עמדנו נרגשים ומחאנו כפיים לגיבורים שירדו מדשא אחרי שחטפו רק 5:0 במשחק גביע בתחילת העשור. אני בכוונה מעלה כאן זיכרונות מפוקפקים, כי דוד רוזנטל הרי ביסס את הטקסט שלו על זיכרונות, על השוואה למסורת הכדורגל הנתנייתית ההיא, ועל הפער המסתכל בינה לבין המציאות בקופסא.

אין עוררין על כך שמוטב היה לה לליגת הכדורגל הישראלית לו היתה מבוטלת מאז אמצע שנות השמונים, שכן לא הרווחנו שום דבר טוב מאז. אלא שמרגע שהחליטו כי צריך להמשיך לקיים משום מה את המפעל הזה, ראוי להתייחס למסורת מעט יותר רלבנטית שהתפתחה בנתניה בעשרים ומשהו השנים האחרונות, שבבסיסה שחיקה קשה של הזיכרונות, ירידות ליגה, רגשי נחיתות מצטברים ואמונה מבוססת שכל מה שיכול להתקלקל עוד יקרה לנו. ההישג המדהים של נתניה כיום שהוא ששום דבר פשוט לא מתקלקל.

עדיין יש חשש. בתור אוהד של מכבי נתניה, אני יכול לגלות לרוזנטל שאחרי הניצחון הדוחה, המבזה והמחפיר על מכבי תל אביב, תפסתי את עצמי מונה את הנקודות שצברה עד כה נתניה העונה, ועורך איזה חישוב מהיר של מה שנשאר לנו בקופה ביחס להרצליה ואשדוד. לא שאני חושב שנרד, אבל זו סוג של התניה לא רצונית. סוג של מסורת. דוד רוזנטל מתפלא שנתניה חושבת כמו אנדרדוג, אבל אם לאוהד (אופטימי!) של מכבי נתניה יש חרדת טבלה מפותחת, מותר להניח שזה לא הרבה יותר פשוט עבור מי שמשחק כדורגל במדים של הקבוצה, ועבור מי שמנהל את העניינים שם במועדון. ככה שאני נותן להם טיפה קרדיט, גם אם הניצחון על מכבי תל אביב לא היה משהו- משהו.

האמת היא שאני נותן להם הרבה יותר מטיפה קרדיט. אם להיות כן, אני חושב שרובן עטר הוא אלוהים. מטעמים טכניים- גיאוגרפיים לא יצא לי לראות הרבה משחקים של נתניה העונה, אבל ממה שכן ראיתי מדובר בקבוצה מאומנת ברמה מפתיעה ממש ביחס לקבוצת כדורגל ישראלית, ובחבורה נהדרת, גם סימפטית מאוד עם וייב טוב וגם חזקה מנטלית, שעושה כבוד למסורת. אולי לא הקבוצה הכי מרגשת אבל בטוח הכי חזקה שהיתה בנתניה 20 שנה. אם יש צורך להזכיר: הסגל של נתניה מושתת על כמה שחקנים גמורים שנתניה עשתה חסד למכבי תל אביב בזמנו כשרכשה אותם במחיר מופקע, כמה ילדים נחמדים שאם לא בנתניה היו מקבלים צ'אנס על הספסל של השקמה רמת חן, פלוס כמה זרים מתחלפים, שאיפה שרובן לא אומר להם לעמוד על המגרש כדורים פוגעים בהם ונכנסים לשער של היריבה.

ככה שזה לא בדיוק עלית העראק, ועטר משחק איתם טקטי עם הרבה חיפויים הדדיים. רובן המקסים עושה את זה בדרך שמשכנעת כי הוא מאמן מגוון ונבון (שלא לומר מאמן העתיד של ישראל והסיבה היחידה להיות אופטימי בנוגע לכדורגל כאן). עטר סוגר שש שנים של און-אוף במועדון, סוג של שיא מקומי, ואם המועדון הזה רציני הוא צריך להחתים אותו מיד לעוד שש עונות כדי להוכיח שגם בארץ יש צ'אנס למנג'ר לסיים תהליכים.

שני השחקנים הבולטים של מכבי נתניה בעונה שעברה לא משחקים בכלל (אנסומבו) או כמעט (טגה) העונה בקבוצה, והמחליף בקישור האחורי (תמיר כהן) נמכר לבולטון כבר אחרי כמה משחקים תחת הדרכתו של עטר. דוד רוזנטל מוחה על מנטליות הסמול-טאון של נתניה, שמתגאה שאחד משחקניה יצא לאירופה. זה עניין של טעם כנראה: אני חושב שזה נחמד ומשפחתי, ושההתרגשות של נתניה בעקבות ההעפלה לגביע אופ"א היתה מודגשת כי היא ביטאה תחושות של קבוצה שמנסה לחזור לגדולתה, וכן - עם מסורת מפעמת. אני מבין שלרוזנטל יש גם בעיה עם הבעלים של נתניה. אני מת על יאמר, ולא מבין איך אפשר לחשוב אחרת על האיש הקלאסי והמעט אקסצנטרי הזה. אולי כי התרגלתי משך שנים שלקבוצה שלי היו בעלים שבא לי להקיא עליהם? הכדורגל של מכבי נתניה היום לא גדול עדיין, נכון, אבל מה שאני מנסה לשאול כאן זה האם מישהו התחלק על השכל. כי אם לא עטר ויאמר, נתניה היתה תקועה עד היום עם גלגלים מפונצ'רים על הכביש ביציאה מבאר שבע, מחכה שאיוניר יעשה פרסה ויבוא לאסוף אותה.