מזל שיש חסינות

על אף הקו האחורי השדוף, הזרים הלא יציבים שהוחלפו באופן תדיר והתבוסות בגביע יול"ב, הפועל ירושלים כבר לא צריכה להוכיח משהו למישהו. אחרי כמה ניצחונות לא ממש משכנעים, המפץ הגדול הגיע בשבוע שעבר במשחקי הגביע. מרקוביץ' מוגבל, ארנולד מתקשה למסור, באוורס לא תמיד קם על הצד הנכון וחג'ג' היחיד שמסוגל לנהל משחק ראוי, אבל ביום פקודה, ירושלים שווה הרבה יותר מסך חלקיה. בכל זאת, מדובר בקבוצה שצלחה יום רע מול חולון, עלתה לגמר הגביע וניצחה את מכבי במשחק מכריע אחרי שכבר היתה בקבר. בכל רגע קשה בהמשך העונה, שחקניה יוכלו לחזור לאותו שבוע ולהיזכר בכך שיש להם את מה שדרוש כדי לנצח.

אבל נדמה שבאולם הפחים ירושלים נתקעה באותו רבע אחרון בלתי נשכח, משום שבעצם דבר לא השתנה בקבוצה של דן שמיר. האדומים שוב נראו חסרי אנרגיה ונטולי ריבאונד, לא אחת מצא עצמו חג'ג' מקבל החלטות תוך כדי ריחוף באוויר, ששון הזיק, וולס ופיליקס לא השאירו חותם, ומעל לכל הכאוס ריחפה דמותו של האיש החסר, ג'יימי ארנולד.

אם יש מישהו שמכבי מצטערת שהיא שיחררה הקיץ זה את הפורוורד, שבלעדיו משחק ההתקפה של שמיר נראה כמו אלתור מתמשך. ארנולד, שבמכבי קיבל אשתקד את הכדור כל אימת שההתקפה נתקעה, הוא ההבדל בין ירושלים של הזכייה בגביע לירושלים של חרפת קאזאן. בלעדיו, היא חזרה לסורה והציגה משחק התקפה חסר אינטליגנציה, היררכיה ושיטה.

אבל כל זה בעצם לא ממש משנה לשמיר, ששרד העונה כבר הכל. אפילו כשהכל קרס מול חולון בחצי גמר הגביע, ובמשך שלושה רבעים בגמר קבוצתו שיחקה נורא, הוא יצא עם תואר שני ברציפות. אפשר לכתוב הררי מלים על חסרונותיה של ירושלים, אבל עם ארנולד כשיר בסגל, מחזיקת הגביע יכולה לשייט לה בנינוחות בליגה. יפסידו, ינצחו, זה לא משנה. יעיפו את וולס? יהיה בסדר, מישהו כבר יחטוף את הכדור מקאמינגס בסוף מאי. יודחו ביול"ב? העיקר שארנולד יקלע מריבאונד התקפה על הראש של מכבי בגמר.

כן, כן, זה יהיה הסיפור שאינו נגמר עבור ירושלים של העונה, סיפור הרבע הרביעי, שכמו משח את החבר'ה של דני קליין בטפלון, המונע מהם כל קלון בהמשך. במשחק ההישרדות של ליגת העל, שמיר זכה בחסינות עד תום העונה, ותמיד יישלף מאי שם הגביע המקושט, שיזכיר את היום ההוא בו יצאה ירושלים מיד אליהו.