אדון הסליחות

אחרי שהסופרבול המדהים הזה נגמר אני לא הלכתי לישון. לא רק בגלל האדרנלין, אלא גם בגלל שהייתי צריך ללכת לעבודה לשבוע עמוס וקשה. אבל גם ברגעים הכי קשים, לא נשברתי. אם איליי לא נשבר מכל מה שהוא עבר, אז גם אני יכול להחזיק מעמד עוד קצת. מי יודע, MVP לא יתנו לי אבל אולי ייצא איזה בונוס קטן. אז בונוס כמובן שלא היה, אבל עברנו עוד שבוע ואפשר לחזור ולהסתכל על המשחק, וגם לבקש כמה סליחות ואפילו תודה או שתיים.

תבינו, הג'איינטס היו כל-כך עסוקים במשחק שלהם, שהם בכלל לא שמו לב שהם בדרך לניצחון. הם היו מרוכזים בביצוע הטקטיקה, וכשהם הבינו שזה מצליח על אמת והם בדרך להרוס לכם עונה מושלמת, זה כבר היה מאוחר מדי והמאמן שלכם היה עסוק בלברוח מהמגרש. והעונה המושלמת היתה מכניסה אתכם להיסטוריה ובגדול. במקום זה נכנסתם להיסטוריה בקטן, ולצערכם השם שלכם יעלה כל עונה, ביחד עם השם של ההם מ- 72.

ומשאר אוהדי הפאטס שהיו אתי בפאב. סליחה שהייתם צריכים לראות את החולצה של ה-1:18 מול העיניים, את איליי מתנוסס מולכם על הערב. מספרים לי שאחרי הטאצ'דאון גם דפקתי לכם ריקודים ועינטוזים. אני לא זוכר כלום, אבל אם זה נכון, הסליחה כפולה ומכופלת. לראות אותי מענטז ועוד אחרי טאצ'דאון של איליי זה לא משהו שאוהד פאטס צריך לראות מקרוב, בטח לא אחרי כל האלכוהול (מלבד, כמובן, אריאל שלא שתה משקה אלכוהולי והסתפק בלף בלונד).

לא היתה לי ברירה, הייתי חייב להמר נגדכם. לרגע לא פיקפקתי בכם, אבל המטרה היתה להרדים את האויב, הרי כבר ראיתי מה עשתה הכתבה של אריאל לקבוצה שלכם, ולא רציתי להיות זה שמדליק את הבליצ'יק. חוץ מזה, זאת היתה הדרך היחידה להגניב לכתבה את הקטע עם המשכנתא, אם הייתי מהמר עליכם לא היתה לי אפשרות להוסיף את הדאבל ניחוס הקטלני הזה (הערת עורך: יופי של התנצלות, באמת, אני בפינת הרחובות אלנבי ואחד העם. יש לך חמישה שקלים להלוות לי?).

כשבתחילת המשחק הראו את סטיב יאנג עומד במרכז המגרש, פתאום קלטתי שבסופרבול האחרון שלו ג'וניור סיאו שיחק בסן-דייגו. מאז הוא עבר הרבה מאד, וכל זה רק כדי לחקות את קארל מאלון, ולהיות האיש שמבלה מיליון עונות במקום אחד, רק כדי לסיים בקבוצה שבנוייה לאליפות אבל לא שותה מן הבאר.

גם שילוב של הקורנרים הכי טובים בעולם לא יכול לעצור קוורטרבק שיש לו מספיק זמן פנוי בפוקט, ובסופרבול הזה, למראה מפגן הלחץ ההגנתי המושלם, העובדה הזאת קיבלה חיזוק משמעותי. אבל אסור לשכוח את העבודה שהחבר'ה האלה עשו, כי גם כשלבריידי היה קצת זמן הוא לא הצליח למצוא אף אחד פנוי. היה להם חלק חשוב מאד בהצלחה של התוכנית ההגנתית אז אסור לשכוח את רוס, וובסטר, מאדיסון ודוקרי.

אנחנו יודעים שאתם הכי טובים שיש. בטח בדור הזה, יש האומרים שאפילו אי פעם. זה כל-כך מרגש להתווכח שוב ושוב על מי יותר גדול ומי יותר מוכשר (עובדה שזה הנושא שאליו אתם הקוראים גולשים בכל כתבה), ופתאום במחי משחק אחד, ובמיוחד רבע רביעי מדהים, כל הכיף יצא מהויכוח הזה. כמו פייטון לפניו, גם בריידי לא ניצל את עונת השיא לזכיה בסופרבול. כאילו משום מקום, האח הקטן הצליח במקום שהאח הותיק נכשל, מה שמוביל לבקשת הסליחה הבאה, אולי הגדולה מכולן.

זה התחיל עם הדראפט ההוא והביזיון של "לא רוצה לשחק בסן-דייגו". אני מודה שבעקבות אותו מקרה והצורה שבה זה נעשה, גיבשתי עליו דיעה לא חיובית (אני מתחיל להבין את מי שליכלך על אלוויי, למרות שאז הסיטואציה היתה שונה ואלוויי צדק), והאמת גם שמאז איליי לא עשה הרבה כדי לשנות את הדיעה שלי עליו, אבל הוא גם לא הסריח ברמה שהתייחסו אליו רק בגלל שהוא בניו יורק והוא האח של.

לכל אורך הפלייאוף איליי שיחק טוב מאד, לא רק יחסית למה שהוא עשה עד עכשיו, אלא באופן כללי הוא פשוט שיחק טוב. ובסופרבול, אחרי 3 רבעים של התקפות שבלוניות ושמרניות מצד שני המאמנים, הראשון ששיחרר את הרסן היה דווקא קאפלין שנתן לאיליי לקחת את המשחק עליו, ואיליי לקח. המספרים אומרים 9 מ- 14 ל-152 יארד ו-2 דרייבים ארוכים לטאצ'דאון ברבע האחרון. מהלך המשחק מלמד על שתי זריקות לא טובות שאחת מהן כמעט נחטפה, ועוד 12 פעמים שבהן איליי עשה את הדבר הנכון, ובדר"כ בהצלחה. לא רק בגלל אותה השתחררות מופלאה מסאק בטוח, ברבע הכי חשוב בקריירה שלו איליי שם את טום בריידי בצל.

עם 2:35 דקות וכשהוא חייב טאצ'דאון, הוא יכול היה בקלות לחזור לאיליי הישן ואף אחד לא היה מאשים אותו. במקום זה הוא שם את הרף כל-כך גבוה, שאפילו לאח שלו יהיה קשה לעמוד בסטנדרטים האלה.

הברונקוס שלי גמרו את העונה בתוך בערך חודש, ואת דעתי על מה שהפטריוטס עשו העונה גם אמרתי פעמים רבות. מכיוון שאני שייך לקבוצה שצריכה בכל משחק להיות בעד מישהו (או נגד מישהו, גם זה תופס), לקראת סיום העונה ניסיתי לחשוב בעד אני אהיה בפלייאוף הקרב ובא עלינו לטובה. הפטריוטס, כמובן, לא היו אופציה, וגם לא סן-דייגו שבבית של דנבר, אבל גם מבין הנותרות אני לא הייתי נעמד ככה מאחורי הג'איינטס. בכל זאת, מעולם לא הייתי בעד קבוצה מניו-יורק, בשום ענף ספורט. בעקבות הפנטזי בייסבול פיתחתי סימפטיה מסויימת למטס, אבל המטס רחוקים מאד מהג'איינטס. אבל למזלי קיבלתי עזרה מלמעלה, והפור נפל על הענקים. ועל כך נאמר תודה.

עונת 2007 מסתיימת, עם פלייאוף מצויין ואחד מהסופרבולים הטובים אי פעם, אבל לפני הסיום, תרשו לי עוד בקשת סליחה אחת - בקשת סליחה מכל הליגה.

נכון, 0:18 זה יותר גדול מ-0:17, אבל 1:18 היא לא עונה מושלמת. יותר גרוע, אחרי מה שקרה לפטריוטס השנה אף קבוצה לא תרצה להתקרב לעונה מושלמת, ותעדיף להפסיד מתישהו, העיקר לא להיכנס למערבולת הזאת. זה אומר שהחבובות של מיאמי עדיין איתנו והם כאן כדי להישאר. על זה, במיוחד, כל אחד ואחד משחקני הג'איינטס צריך לבקש סליחה גדולה.