וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אנה מועדות פני הפטריוטס?

8.2.2008 / 22:50

אחרי שבוע שבו נראה החיבור בין הפטריוטס למכבי ת"א ריאלי מתמיד, בליצ'יק עומד בפני מבחן גדול. וגם: המלכוד הגדול של קלמנס

במהלך העונות האחרונות השוו מקטרגי ניו אינגלנד פטריוטס את הקבוצה השנואה עליהם למכבי תל אביב, זאת שנעזרת בשופטים, שתעשה את הכל כדי לנצח, שלא מפסידה לעולם. מבחינה היסטורית ההשוואה הזאת רחוקה, כמובן, מכל מציאות אפשרית, שהלא הפטריוטס זכו בשלושה תארי אליפות בלבד, כולם בתוך ארבע שנים במילניום הנוכחי, בעוד מכבי תל אביב היא האלופה הכי נצחית בעולם הספורט. הקבוצה מניו אינגלנד מתמרנת בשוק של תקרת שכר, כשמכבי גונבת אליה כשרונות ומרבה במחיר, שלקבוצות האחרות אין. זאת, מבלי צורך להכניס דוגמאות אחרות, כגון שיטת הניהול, אופציית הבחירה של השחקנים ובכלל, שיטות העבודה של ה-NFL לעומת ליגת העל בכדורסל והיורוליג.

אולם, באופן סימבולי ומפתיע, יום חמישי האחרון השיק בין שתי הנקודות הכל כך רחוקות הללו. המהפך העצום והבלתי צפוי, הניצחון של האנדרדוג בזכות מהלכים מבריקים של הרגע האחרון ויותר מכל - הירידה ההפגנתית מהמגרש והסירוב לעמוד על דוכן מדליות וללחוץ את ידו של נשיא המדינה, כל אלה כל כך מזכירים את הירידה של ביל בליצ'יק מהמגרש, כשנותרה שניה אחת לסיום הסופרבול. צביקה בליצ'יק, ביל שרף, ניקולה בריידי, טום וויצ'יץ' - במוחו הקודח של שוחר הפוטבול, הכל התערבל באותם רגעים. הרי ההפרש בין האירועים כל כך טרי, בן ארבעה ימים בסך הכל, והנה - אמירה נטולת כל היגיון, לכאורה, של מתנגדיה של קבוצה הופכת לקו מציאות בלתי ניתן להבנה ממש. אם חיפשתם את ההפתעה האמיתית של השבוע, היא לא הניצחון של הג'איינטס או המהפך של הפועל ירושלים - היא בזהות הכמעט מוחלטת שבה יבחין רק השעטנז המוזר של אוהדי פוטבול אמריקאי מארץ הפלאפל. לא נותר אלא להסכים, ולו לסופשבוע אחד בלבד - ניו אינגלנד פטריוטס היא אכן סניף של מכבי תל אביב.

היום שאחרי

ואחרי שהשתעשענו בסימבוליקה יוצאת דופן, הגיע הזמן לחזור למציאות, המרה מבחינתם של הפטריוטס, של היום שאחרי. והמציאות הזו מעורפלת כעת יותר מתמיד. אריאל גרייזס ציין בטורו, כי מבחינת חומר השחקנים, לניו אינגלנד יש בסיס איתן להעמיד קבוצה טובה עד מצויינת גם בעונה הבאה. אבל חומר שחקנים מעולם לא הייתה הבעיה של הפטריוטס. אצל ביל בליצ'יק, השחקן מתאים את עצמו לשיטה ולא להיפך. בליצ'יק לקח את טרוי בראון והפך אותו לניקל לגיטימי, שעושה הרבה מהלכים גדולים. הוא הפך את מייק ורייבל לטייט אנד מן המניין באזור הרד-זון. בליצ'יק הוא הטוטאל פוטבול של הפוטבול האמריקאי, לו היה רוצה, טום בריידי היה הופך אצלו למחזיר בעיטות ולמתאם הגנתי. זה בליצ'יק.

אבל הבעיה הקשה של הפטריוטס בשנה הקרובה, ובכלל בעתיד הנראה לעין, היא בעיה תדמיתית. לא עוד הקבוצה המרתיעה, הבלתי מנוצחת, המאיימת, אלא קבוצה שבירה שמתפרקת ברגע הלא נכון. אם בשנה שעברה הפסידה ניו אינגלנד באינדיאנפוליס בגלל מה שניתן לתרץ כחוסר כישרון, בשל חסרונם של תופס נורמלי ועוד ליינבקר סביר, העונה ההפסד לג'איינטס כולו עליה. 1:18 הוא המאזן של ניו אינגלנד, וה-1 הזה בא במשחק האחרון של העונה. עזבו עכשיו קארמות, נקמות שמיימיות ומיסטיקה בגרוש - כשניצחת 18 משחקים והפסדת את האחרון, תדבק בך תדמית של לוזר, גם אם מאחוריך יש שלוש טבעות במעמדים דומים בעבר הלא רחוק.

אין צורך לפשפש בנבכי ההיסטוריה כדי לראות מה עשו הפסדים הרסניים שכאלה לשושלות, או לשושלות בהתהוות. ב-2001, כשמריאנו ריברה עלה לגבעה לסגור עבור היאנקיז את סדרת הגמר מול אריזונה, כולם הבינו שזה גמור, שהיאנקיז ניצחו. הכדור היה בידיים שכל אוהד ניו יורקי ייחל להן. אבל ריברה פישל, הדיאמונדבקס ניצחו כנגד כל הסיכויים ומאז היאנקיז לא התאוששו. הם הגיעו לוורלד סירייס רק פעם אחת, ב-2003, והפסידו לפלורידה הנחותה. הם הובילו 0:3 על בוסטון, כדי להפסיד 4:3 בסדרה ולהכתים עצמם לעולם ועד בקלון של הקבוצה היחידה ש"הצליחה" להפסיד במצב כזה בהיסטוריה. הם מושפלים שנה אחר שנה בפלייאוף, וכבר שמונה שנים שאין להם תואר. במונחים של היאנקיז, שמונה שנים הן נצח.

גם הפטריוטס עצמם היו אחראים להריסתה של ממלכה, ממלכת הראמס, בסופרבול 36. אחר כך סט. לואיס כבר לא נראתה אותו דבר. את דאלאס מאבריקס לא ממש סופרים אחרי הכישלון בסדרת הגמר מול מיאמי ב-2006, כשאשתקד, אחרי 67 ניצחונות בעונה הסדירה, נחנקו מול גולדן סטייט והוסיפו שמן למדורת ההתבזות. ברט פארב וגרין ביי לא יכלו להמשיך להיות פקטור ב-NFL במשך עשור לאחר ההפסד לדנבר בסופרבול ב-1997 וכן הלאה.

וכך, כשנדמה שכבר ראינו ממנו הכל, עומד בליצ'יק בפני המבחן הגדול ביותר שלו בקריירה: לשקם, ממש כך, את ניו אינגלנד פטריוטס. להציב אותה שוב כנגד צבא של קלגסים צמאי דם בכל היבשת, ולהביא לה טבעת אליפות בעונת 2008. זה לא ישכיח את שלטי ה-1:18 שיונפו בכל מקום באמריקה בעונה הבאה, אבל זה יחזיר את אלמנט ההרתעה, זה שנמעך ונדרס לחלוטין על ידי איליי מאנינג והג'איינטס.

כשר, אבל סופר-מסריח

רוג'ר קלמנס הולך עד הסוף. הוא לא יוותר לבריאן מקנאמי השקרן, שהפלילו לחינם, הוא ינקה את עצמו בפני הקונגרס, הוא צח כשלג, הוא לא לקח סמים מעולם, הוא הזריק ויטמינים, הוא לא ידע.

נו, לכולנו הרי ברור שמסע הניקוי העצמי של קלמנס בפני הקונגרס עומד להסתיים בכישלון מהדהד. בעודו נפגש עם גורמים בכירים בקפיטול היל, מבצבצות להן ראיות חדשות כנגד קלמנס, כאלה שעומדות להציגו באור מגוחך אף יותר מזה שנראה בו קלמנס כשכינס מסיבת עיתונאים וחשף את שיחת הטלפון עם מקנאמי. קלמנס העיד בשבועה מספר פעמים בעת האחרונה כי לא לקח סמים, וישלם כל מחיר על מנת לטהר את עצמו. השאלה היא אם המחיר לא יהיה כבד מדי, כזה שבו הוא לא יוכל לעמוד, כזה שיוכיח באופן סופי שהוא אכן השתמש בהורמוני גדילה ויאלץ אותו לנסות ולצאת ממאורה חשוכה וסבוכה בהרבה.

קלמנס מעולם לא היה איש נחמד, ואם יש אדם שכיף לראות אותו מתפתל, זה האיש. אבל אין ברירה אלא להכיר בו, במקרה הזה, קורבן של הצביעות הכל כך גדולה בחברה האמריקאית בעניין הסמים. מצד שני, אם זה יעלה לו באותו מאבק ויזע של כמה שנים טובות לפני הכניסה להיכל התהילה - כמו במקרה של ביל בליצ'יק, אנשים רבים בוודאי לא יזילו דמעה.

ואם הסמים של קלמנס היו פעם כשרים לשימוש והיום לא, ברפובליקה הדומיניקנית קרבות תרנגולים הם עניין מן המניין. לכן, כשפדרו מרטינז נתפס בקרב תרנגולים, הוא פשוט אמר: "אני מבין שאנשים פה לא רואים את זה בעין יפה, אבל צריך להבין - זה חוקי במדינה". התעללות בחיות? כן, בהחלט. דינו המוסרי כדין מייקל ויק? מסיבות שונות כנראה שלא, אבל הכל בעיני המתבונן.

sheen-shitof

עם הנחה בלעדית

החברה הישראלית שהמציאה את מסירי השיער עושה זאת שוב

בשיתוף Epilady

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully