"מולטו פוזיטיבו"

הנה אנחנו מתחילים מחדש. בפעם הרביעית בקצת יותר משמונה שנים מתמנה מנג'ר חדש לנבחרת אנגליה ונערך למשחק הראשון. אבל לפני הכל שתי הבהרות.

מזג האוויר בלונדון היה בהיר ונעים. במשך כל שעות היום השמש זרחה, וענן לא נראה בשמים, שלא לדבר על סערה. מינוי של מנג'ר זר לנבחרת אנגליה מעוררת שאלות ודיונים, אך לא מהומות. אחרי הכהונה של סוון גוראן אריקסון והכישלון החרוץ של סטיב מקלרן, אנגלי מבטן ומלידה, ולא פחות חשוב, המחסור המשווע במועמדים בריטיים טבעיים (להוציא את מרטין אוניל ואולי סטיב קופל), מינויו של קאפלו התקבל בשלווה.

הרקורד המרשים שלו בליגות אירופה עשה את שלו, והטראומה של אותו אוויל עם מטריה ומעיל שעמד על הקווים בוומבלי במשחק ההפסד לקרואטיה עשו את שלהם. בדרך לוומבלי התראיינו אוהדים וגם קני סנסום, שחקן העבר, וכולם דווקא הביעו תמיכה במינוי המאמן הזר לאור הישגיו. באולפן הבי.בי.סי אמר איאן רייט: "אני מאמין שקאפלו הוא האיש הנכון להחזיר את הכבוד של משחק במדי נבחרת אנגליה".

זהו אותו רייט שבעבר נהג לצעוק מול המצלמות: "אנחנו אנגליה! המצאנו את המשחק הזה! איך הגענו למצב שאין מאמן אנגלי לנבחרת?!". הגישה היתה, במילותיו של האיש עצמו: "מולטו פוזיטיבו".

ועוד עניין: דייויד בקהאם יוכל לחיות עם 99 כובעים מתנת ההתאחדות האנגלית בלבד. 99 הופעות והכובעים המצורפים אליהם הם הישג נכבד של שחקן שתרומתו לנבחרת אנגליה אינה מוטלת בספק ותהיה מוערכת גם בעתיד. כיום, לאחר חודשים ללא משחק תחרותי, אין מקום לבקהאם בנבחרת שמנסה לבנות את עצמה מחדש.

אוהדים רבים דווקא היו רוצים לראות את בקהאם מגיע לאותו ציון דרך ריק מתוכן, ואולי גם באותה הזדמנות להיפטר מהמועקה הזו, אבל קאפלו לא סגר את הדלת. בקהאם עשה זאת במדי ריאל מדריד והוכיח שיש לו מקום בהרכב אחרי שנזרק מהקבוצה. עם כוח הרצון שלו והתשוקה להגיע לאותו מספר עגול זה יכול לקרות שוב.

דומה שהציבור והתקשורת אהבו בעיקר את הבעיטה באחוריהם של השחקנים. קאפלו הורה להם להתלבש בחליפות, לא לשאת טלפונים סלולריים באוטובוס הנבחרת, לאכול ביחד ולא לאחר. ובלי "וואגס" (נשים וחברות).

למסיבת העיתונאים השבוע הוא הגיע באיחור של 33 דקות בעצמו, אבל האוהדים אהבו ואימצו את המסר בחום. קאפלו נגע בעצב רגיש בציבור האנגלי שרואה ברוב שחקני הנבחרת מפונקים שנוהגים בבנטלי, נהנתנים וחסרי אחריות. "הוא הציב מטרות, מגבלות וכללים ברורים", אמר אלן האנסן, "וזה היה הצעד הנדרש. יש לו נוכחות וכשהוא נכנס לחדר ההלבשה שחקנים רוצים לשחק עבורו".

ואז התחיל המשחק. החדשות הטובות הן שמשטח הדשא בוומבלי הוחלף ולראשונה אינו נתלש אחרי גלישה. בפתיחת המשחק היה נדמה שאלו החדשות היחידות. אנגליה נראתה כמו אנגליה הישנה והרעה, ולמרות שהגיעה לכמה מצבים, נראתה תקועה ולא מדויקת.

סטיבן ג'רארד לא הניע את הנבחרת ואילו ווס בראון איבד את הכדור שוב ושוב ולאור הבטחתו של קאפלו שאין אצלו מקומות מובטחים, ספק אם הוא יחזור ללבוש את המדים הלאומיים בקרוב. אחרי כחצי שעה החלו שריקות הבוז הראשונות ודווקא אז התעוררה אנגליה, השתפרה ואף הבקיעה.

אנגליה הלכה והשתפרה במחצית השנייה, כשעיקר ההבדל מימי מקלרן היה המשך המשחק ההתקפי גם ביתרון וניסיון לבנות משחק מסירות של ממש להבדיל מהרמות נוסח "הייל מרי" לעברו של פיטר קראוץ' מרחבת ה-16 של אנגליה.

לאורך המחצית נשמע קאפלו צועק הוראות, באנגלית, לשחקניו, וביקש ללחוץ את שחקני היריב. "מולטו פוזיטיבו" יהיה סיכום נדיב מדי לאור משחק ההגנה הלא משכנע והפתיחה האיטית, אבל אחרי תקופת מקלרן זה היה בהחלט פוזיטיבו.

לעומת זאת יכולתה של נבחרת שוויץ, גם אם לוקחים בחשבון את שלל החילופים שערך המאמן במחצית השנייה, צריכה להדאיג כל חובב כדורגל. משחק ההגנה של השווייצים היה חלש וכשפיליפ סנדרוס הוחלף, איבדה החוליה האחורית כל צורה. להוציא את שער השוויון הזמני המבריק, קשה היה להתרשם מאיכות הנבחרת.

אם זו המארחת הבכירה של יורו 2008, ייתכן ואוהבי הכדורגל הנייטרלים יהיו בבעיה הקיץ. טורניר גדול ללא נבחרת מארחת מצליחה יחסר את אווירת הקרנבל שהיתה בגרמניה והולנד, למשל. את דרור קשטן, לעומת זאת, ההופעה השווייצית צריכה לעודד.