המנצח מפסיד הכל

ביורן בורג, מאטס וילאנדר וסטפן אדברג – משולש הזהב הקדוש של הטניס השבדי, הביא 24 תארי גראנד סלאם בין 1974 ל-1992, כל זה למדינה של פחות מ-10 מיליון תושבים. יחד עם אריות טניס אחרים כמו: אנדרס יאריד, יואקים ניסטרום, יונאס סוונסון ומגנוס גוסטפסון – הטניס השבדי של סוף המאה ה-20 הפך לאחת התופעות היותר קשות להסבר בספורט העולמי. השליטה הזאת באה לידי ביטוי גם בגביע דייויס, כאשר הנבחרת השבדית חגגה 7 זכיות במפעל מאמצע שנות השבעים ועד לסוף שנות התשעים.

בשנים הראשונות שאחרי פרישתו של אדברג, הטניס השבדי הצליח לשמור על הצביון שלו, אלא שלאט לאט זה הלך ודעך. תומאס אנקוויסט, מגנוס נורמן וגם שני חברי הנבחרת הנוכחית יונאס ביורקמן ותומאס יוהנסון עשו חיל בסבב – כמו שזה נראה, הסבב השבדי המוצלח הסתיים אצלם. יואקים יוהנסון, מי שנחשב לדבר הבא של הטניס השבדי (כבר הגיע למקום תשיעי בעולם), פרש בגיל 25 בגלל פציעה. במקביל אליו, המחבט הבכיר רובין סודרלינג סובל מפציעות חוזות ונשנות. כל זה יגרום לביורקמן, כמעט בגיל 37, לשחק יחידים במפגש הדייויס מול ישראל.

בנוסף, מאז ומתמיד השבדים ייחסו חשיבות רבה למשחקי הזוגות וגם בקטגוריה הזאת רשומים על שמם עשרות תארי גראנד סלאם. היום אלה ביורקמן וסימון אספלין (כל אחד בנפרד). אז היו אלה אגדות זוגות כמו ניקלס קולטי, יאריד והאנס סימונסון, ששיתף פעולה עם שלמה גליקשטיין בגמר הרולאן גארוס ב-1985.

אז מה קרה לאימפריה הוויקינגית, שיחד עם להקת "אבבא" הביאה לנו כמה מהשלאגרים הגדולים של שנות ה-80? בדקנו, חקרנו ומצאנו את הסיבות שבזכותן "איקאה" הפכה למותג השבדי המוביל של שנות האלפיים.

כשמתרגלים לטוב, בהרבה מקרים ההמשך הוא פחות טוב. ההצלחה האדירה של בורג-וילאנדר-אדברג גרמה ללא מעט שבדים להאמין שהגנטיקה עשתה את שלה בסקנדינביה, בכל מה שקשור לספורט הלבן. השבדים ראו תארי גראנד-סלאם כעניין של מה בכך וברגע שאלה לא הגיעו – הם פשוט הפסיקו להתעניין. הכוכבים השבדים של סוף שנות התשעים ושנות האלפיים לא זכו לאותו פרגון מהמעריצים ובמיוחד מהתקשורת, וגם לא לאותה תמיכה כלכלית מהמדינה - ההישגים היו בהתאם.

במקביל, שגעון הגולף התפתח בשבדיה אי שם בשנות השמונים ולאט לאט "גנב" מהפופולאריות של הטניס, עד שכמעט מוטט סופית את הספורט הלבן. כיום, מלבד שני הענפים הלאומיים של השבדים שהם הכדורגל וההוקי קרח – הענף המוביל הוא הגולף. שישה אחוזים מכלל האוכלוסיה השבדית משחקים גולף ונהנים מ-450 מגרשים ברחבי המדינה, יותר מבכל מקום אחר בעולם באופן יחסי לכמות התושבים. אגדות הטניס פינו את מקומם לאגדות גולף כמו קרל פטרסון ואניקה סורנסטאם ובסופו של דבר, זה הספורט שמושך אליו את מרבית הכשרונות הצעירים שבעבר היו "נמשכים" לטניס. צריך לזכור שיש לא מעט אלמנטים שמשותפים לטניס ולגולף, כמו קשר עין-יד. במקרים רבים זה יכול להסביר את אותם כשרונות ש"התפספסו" לטובת הגולף.

מאטס וילאנדר נשאל לאחרונה מה קרה לטניס השבדי ובתשובתו התייחס בין השאר לעובדה שבימים ההם, כנראה שלא היו מספיק יריבים: "היה לנו מזל כי המתחרים שלנו היו בעיקר אמריקאים, אוסטרלים וצרפתים. כיום הטניס התפתח בהרבה מדינות, כי בימינו לא היו טניסאים רציניים מארגנטינה וספרד למשל", אמר הקפטן הנוכחי של נבחרת הדייויס השבדית. דרך אגב, העובדה הזה באה לידי ביטוי גם בכל מה שקשור לנפילת הטניס האמריקאי והאוסטרלי.

למדינות שאוהבות טניס על חימר יש יתרון גדול בסבב המקצועני וגם בגביע דייויס. מומחי החימר דורסים את היריבים שלהם אם מדובר במפגש ביתי בין נבחרות או בעונת החימר בסבב. מעבר לזה, הטובים שביניהם מסתדרים מצוין גם על משטחים קשים ורק "מגמגמים" על הדשא הפחות פופולארי. הטניס השבדי היה פעם טניס של חימר, ובנוסף הוא גם מארח את אחד מטורנירי החימר החשובים בסבב בבסטאד. בורג, וילאנדר, נורמן, יאריד וסימונסון עשו חייל ברולאן גארוס ודרסו יריבים על המשטח האיטי. בתקופתו של אדברג, שבניגוד לכולם היה מומחה דשא, הטניס השבדי נהנה מגיוון, שעזר לו מאוד בגביע דייויס. כיום, רוב השחקנים השבדים מתמחים במשטחים קשים, ומן הסתם הם כבר לא יוצאי דופן.

בנוסף, פציעות קשות, כאלה שאפילו גורמות לפרישה מהמשחק – הפכו לעניין שבשגרה בטניס השבדי. קשה להסביר את התופעה הזאת, בפורומים שונים יש כאלה שטוענים שהכל נובע משיטות אימון מסוימות ובחלק מהמקרים האצבע המאשימה מופנית אפילו כלפי מאטס וילאנדר. אומרים שהטניסאים השבדים לא אוהבים לעבוד בחדר כושר ואולי זה מה שמסביר את העובדה ששני טניסאי היחידים המובילים שלהם, רובין סודרלינג ויואקים יוהנסון, לא הגיעו לארץ. סודרלינג סובל מפציעה ממושכת ואילו יוהנסון, שכבר הגיע לטופ 10 בדירוג העולמי, פרש בגלל נזק בלתי הפיך בכתף. אם זה לא מספיק, מומחה החימר השבדי האחרון, אנדראס וינסיגוורה, הספיק לנצל רק קמצוץ מהפוטנציאל האדיר שלו ואת רוב הקריירה שלו הוא מעביר בטיפולים.

אולי הנתון הזה הוא הפשוט מכולם, אבל אי אפשר להתכחש אליו. כמה מזל והצלחה כבר יכולים להיות? סטפן אדברג אמר באחד הראיונות שלו בשנים האחרונות כי דור כמו זה של שנות השמונים, יכול לצמוח רק פעם ב-100 שנים במקרה הטוב. בשלב מסויים, גם הספרינטרים האמריקאים והמתעמלות הרומניות נעצרו. בכל זאת, מדובר באחד מענפי הספורט היותר פופולאריים ברוב מדינות העולם המערבי. מה שמפחיד בכל מה שקשור למפגשם הקרוב של השבדים מול ישראל הוא דווקא הסטטיסטיקה שלנו. לנבחרת הישראלית יש ארבעה ניצחונות רצופים בגביע דייויס. בואו נקווה שהסטטיסטיקה תעבוד לטובתנו, כמו שהיא עבדה לטובת השבדים בשנים היפות שלהם.