גם כן אלטרנטיבה

כשדן שמיר מדבר, יש תחושה שהוא יודע הכל. מי צריך לעשות מה, מתי ואיך. הנושא לא משנה - כדורסל, ניתוח מוח, מבצע בעורף האויב - אבל התחושה היא אותה תחושה: דן יודע על מה הוא מדבר. טון דיבורו מונוטוני, משפטיו קצרים, העיניים מביטות קדימה, אל העתיד, מבטיחות חזון. שמיר משדר לזולת כי הוא אדם שנכנס לחדר מלא זרים, וחושב שהוא הכי חכם מבין הנוכחים. כשכל זה מגובה בתוצאות, נוצרת יראת כבוד מסוימת, אפילו הערכה, אבל ירושלים של העונה רחוקה מכך.

בניגוד לסדר והארגון שמשויכים אליו, התנהלותו של שמיר מוכיחה כי הוא רחוק מתדמיתו. זאת השנה השנייה ברציפות ששמיר מוכיח שאינו מסוגל לבנות קבוצה. אנו בפברואר 2008, וקבוצתו עדיין נסמכת על חג'ג' וקצת באוורס וקארי, חיזקה רק בתקופה האחרונה את הקו הקדמי, ותלויה בהתקפה על יכולתו האישית של ארנולד ומנהיגותו של פניני.

מדובר, להזכירכם, במאמן ששולט בנתונים סטטיסטיים של כל שחקן באירופה וחולם בלילה על המשחקים בהם צפה בווידאו רגע לפני שנכנס למיטה. ובכל זאת, כשצריך להרכיב פאזל, יש לו בעיה. הרפתקאותיו עם בליילוק, קוטה ודומיהם הסתיימו בכישלון וסיבכו את קבוצתו לאורך העונה שעברה והנוכחית. החתמת פיליקס, סוג של חידה, ממשיכה את הקו הזה. תבוסותיה המחפירות של ירושלים ביול"ב, בצירוף תצוגותיה הלא מרשימות בליגה, מלמדות שעדיין אין קבוצה במלחה.

אבל דבר אחד יש העונה לשמיר, וקוראים לו מיקי דורסמן. הפועל חולון טרם הבשילה כדי לאיים על החבר'ה של דני קליין. וכל עוד דורסמן הוא מאמנה, היא גם לא תבשיל. דורסמן אינו בכיר מאמני ישראל, בלשון המעטה, וזאת בדיוק הסיבה שהוא קנה מכל הבא ליד והקיף עצמו בסגל שרירי ועבה. אבל גם הכישרון האדיר שיש לחולון לא יספיק, אם אין מי שיידע להפיק ממנו משהו. דורסמן שחק את החמישייה שלו בתחילת המשחק, וכשכבר השתמש בספסל הבלתי נגמר שלו, כבר איבד מומנטום כשהללו התקשו להיכנס למשחק.

לחולון יתרון עצום על ירושלים באיכות הזרים, ומאידך, לאדומים יש כלי נשק ישראלים רבים יותר, ובליגה של חוק רוסי זה לא מעט. אבל גם אם לדורסמן היה איזה ששון או פניני, ספק אם היה מוציא מכך את המקסימום. שמיר ניצח יריבה שמשחקת כדורסל שנסמך על כישרון אישי, מתאפיינת בחוסר סדר הגנתי ובנויה על התלהבות ופעולות יחיד בהתקפה, ואם היה מפסיד לברדק שדורסמן מנהל על הפארקט, אפילו הביטחון העצמי הגבוה שלו לא היה מכסה על המבוכה. בינתיים אין אלטרנטיווה לאלטרנטיווה, וזאת הסיבה היחידה לכך ששמיר וירושלים יופיעו בגמר.