הבן, האב והדקה החסרה

במבט חטוף ניתן להשתומם מעט מהגעתה של הפועל עפולה/גלבוע למעמד חצי גמר גביע המדינה, אבל לא תמיד זה היה כך. בסוף שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80 הייתה עפולה/העמק חברה קבועה בשולי הצמרת. את עונת 1980/81 היא אף סיימה במקום השלישי, הגבוה בתולדותיה. כעבור שנה הגיעה לראשונה לחצי גמר הגביע והובסה בידי מכבי ת"א ובשנה לאחר מכן הגיעה שוב לאותו מעמד ופגשה את הפועל ת"א. המשחק היה צמוד עם יתרון קל לעפולה, אבל בדקה האחרונה הפועל ת"א הפכה את התוצאה וניצחה 88-85.

הקפטן דאז, אריאל פורת, שהצטיין באותו משחק עם 27 נקודות, נזכר: "היינו פראיירים. זה היה פספוס גדול". רבע מאה לאחר מכן, יחזור הערב פורת להיכל הספורט ביד אליהו, הפעם כאביו של קפטן עפולה, גור. "זו סגירת מעגל, אני הייתי קפטן ועכשיו הוא הקפטן", אומר אריאל.

אגב, לא רק תפוח אחד נפל בקרבתו של העץ. גם שתי בנותיו של אריאל המשיכו את המסורת. הבת הגדולה שיחקה בגלבוע ותתחתן בקיץ עם גילי מוסינזון. לבת הקטנה שירי מצפה מחר משחק תחתית חשוב במדי תל כביר נגד אליצור חולון.

מעמד חצי הגמר הערב מעורר עניין גדול בעמק. "כמעט כל אחד שאני מכיר מגיע למשחק. אנשים שלא באו שנים פתאום נוסעים לתל אביב", מספר פורת האב. גלבוע/עפולה מכרה קרוב ל-1,000 כרטיסים ועיריית עפולה ארגנה הסעה בחינם לאוהדים, שגם יקבלו חולצות אדומות.

למרות התכונה הגדולה לקראת הערב אריאל פורת סבור שאי אפשר להשוות את היום למה שהיה בזמנו. "לחצי גמר הגביע אז הגיעו פחות אנשים מהיום, אבל בליגה כמות הקהל היתה יותר גדולה. כיום כמעט ממלאים את האולם במשחקים בעפולה, אבל זה לא אותו דבר".

פורת סבור שההבדל בין אז להיום זה בסגל השחקנים. "הסוד שלנו היה הרכב שרץ כמה שנים ביחד. ברגע שגבת/יגור התפרקה, בועז ינאי ואיתמר מרזל הצטרפו אליי ואל עירא הררי ועוד שחקנים. זה יצר הזדהות של כל תושבי העמק עם הקבוצה".

יוסי הררי, שאימן את עפולה באותן שנים ומשמש כיום כמנהל המקצועי, חריף יותר: "הכדורסל אז היה שונה. הקבוצה שלנו היתה מאוד ייחודית. הקבוצה היתה מושתתת על שחקנים מההתיישבות העובדת וזה יצר הזדהות. אני לא אוהב את מה שקורה היום בכדורסל הישראלי, אני תמיד בעד כדורסל לבן". הררי מתכוון לבטח גם לאקינה איבקווה. הזר שהגיע בשלהי הקיץ מהגליל ברח שלשום מהארץ וחזר לניו יורק. לפני 25 שנה זה לא היה קורה.

קבוצת העמק התפרקה ב-1985 וקמה מחדש כעבור שנה בליגה א' כהפועל עפולה. גור, הבן של, גדל בקבוצה, אבל עזב בגיל 22. לפני שנתיים חזר לעפולה, עלה איתה ליגה והעונה נותן את המספרים הכי טובים שלו בקריירה. "זה עניין של ביטחון, יותר קל לשחק בבית", אומר האבא שמאמין מאוד בילד, "הוא הרבה יותר טוב ממני. הוא הרבה יותר גבוה ויותר חזק".

אז האם הבן יכול לעשות את הצעד הנוסף שהאב לא הצליח להשיג? הבן: "אנחנו באים לנצח. בכדורסל הכל יכול לקרות, אבל זה לא תלוי רק בנו". האב: "אני מקווה שתהיה סנסציה".