בכל פעם שאני נוסע לחו"ל אני מודיע להורים שלי בחגיגיות שאם משהו יקרה לי, רק אם, שידאגו לקבור אותי בבית הקברות של הקיבוץ. לא משהו שאומרים לפני נסיעה לאנשים שאתה יקר להם, אבל איך אומרים? המטרה מקדשת את האמצעים. אני מחובר בשורשים לקיבוץ חצור ובבית הקברות שלו טמונים גם סבא שלי, אמא של החבר הכי טוב שלי וחללי צה"ל.
התמזל מזלי ורק ביום שישי בערב יצא לי לקרוא את הדיווח הציני והעוקצני של דור בלך וניר וולף, צמד כתבי "הארץ" שחתומים על הכתבה, על מסעה המפרך של נבחרת הפדרציה של רוסיה לקיבוץ חצור ועל "בית הקברות החינני", כפי שהם תיארו אותו, שהם ראו בדרך לאולם הספורט (לינק בתחתית העמוד). "מסכנות הרוסיות", בוודאי חשבו להם הקוראים המלומדים ומלאי הסימפטיה של העיתון. הרי מהתיאורים ניתן היה לחשוב שהן נכנסו לסוג של מכונת זמן ושבו לימי הגולגים ומחנות העבודה בסיביר הקפואה.
כשעיתונאי יוצא לשטח הוא צריך לחזור עם בשר. מה אמרה אנה צ'קווטדזה באימון המאולתר בקיבוץ חצור? זה בוודאי לא מספיק כדי למלא כפולה לקראת אחד ממשחקי הטניס החשובים ביותר בתולדות מדינת ישראל. מכאן הדרך הקצרה ביותר למלא את הדף הריק ואת בקשת העורך הראשי, היא להריץ דחקה על הקהילה הקטנה והמפגרת, שחיה לה בשום מקום, על "הכביש הרעוע שמוליך לאולם הספורט". צמד העיתונאים מילאו את המשימה בטיזנאבי בהצטיינות. מישהו נפגע? הכל בשם הצבע.
קיבוץ חצור הוא קיבוץ שחי ונושם ספורט. עד שהתפרקה לפני שנה, הייתה כאן קבוצת כדורעף שרצה שנים בליגה העליונה. באולם הספורט אין רגע של נחת. לא תמצאו את חדר הכושר שנמצא בו כשהוא מיותם, וגם חדר הטניס שולחן מבוקש מאוד. על משטח הפי.וי .סי משחקים בו כדורעף, כדורסל, טניס, כדורגל וגם בדמינטון. לפני כשנתיים הוקם כאן טורניר בינלאומי של הספורט עם הנוצה. עשרות ספורטאים הגיעו מחו"ל, בעיקר מאירופה. בשנה שלאחר מכן הביקוש היה כה גדול, שמנהלי התחרות נאלצו להלין רבים מהספורטאים בבית מלון באשדוד. אלא שהשחקנים שכבר היו בקיבוץ שנה לפני כן, לא היו מוכנים לשמוע. "שימו לנו אוהל על הדשא, העיקר לשהות בקיבוץ בזמן התחרות", חזרו ופנו שחקנים מהולנד, צ'כיה, סלובניה ועוד. אותו מקום שוולף ובלך התעקשו להציג כמוזנח וכמתחנן לקצת עניין. הרי כאן קולטים רק ערוץ 1.
מה שהיה טוב לשחקני הבדמינטון מאירופה היה כנראה גם טוב לנבחרת הפדרציה הרוסית מינוס מריה שראפובה, אבל לא לצמד כתבי "הארץ" דור בלך וניר וולף, שבשם ההתבדחות על האנשים הקטנים מהפריפריה וחובת הבאת הכתבה, העדיפו להתעלם ממה שיש לקיבוץ חולה ספורט להציע ולהתמקד בחצאי משפטים ש"חברי המשק" אמרו.
מילה רעה על האירוח לא הייתם שומעים מאף אדם, כולל משחר פאר. האמת הזו הייתה נכונה עד שהגיעו וולף ובלך ובמפגן של ציניות מהולה ברוע, החליטו לספר על האמת שלהם לשלל קוראיהם הנאמנים של טוריהם במשכילים. מעט אולמות בחרבי הארץ מסומנים בקווי טניס ובקיבוץ חצור הציעו לארח את מי שרק ירצה. הצעה שנבעה אך ורק מנדיבות, רצון טוב וללא בקשה לתמורה כספית.
בין התיאורים הציניים והלא נכונים שלהם את הקיבוץ, כותבי "הארץ" בחרו להתעלם מהעובדות. קיבוץ חצור הוא מקום ירוק ומלא שמחת חיים, בניגוד להרבה מאוד קיבוצים אחרים. הספורט תופס בו חלק מרכזי מהחיים ובאולם הספורט, שהוצג מינימום כחורבה ומקסימום כאזור תחת סכנה גבוהה, לא נפגע אף אחד מעולם מ"התקרה הלא יציבה". בדרך אליו ישנו בית הקברות של גן יבנה ואולי עליו כתבו וולף ובלך, כי בית הקברות של קיבוץ חצור מוסתר על ידי עצים ירוקים וגדולים והדרך היחידה שלהם לראותו הייתה אם הם היו נכנסים פנימה. אני בספק גדול אם בשם התחקיר המעמיק שלהם, זה מה שהם עשו.
יום וחצי עבר מאז פורסמה הכתבה של צמד כתבי "הארץ" ובעולם העיתונות מדובר בזמן ארוך. בדרך כלל תגובה לאירוע שקרה לפני זמן כל כך ארוך, עדיף כבר שלא תגיע, אבל כאן זוהי חובתי האישית. עליי לספר את האמת אחרי שהמקום בו גדלתי, חונכתי והפכתי לאדם שאני היום, מסמיק היום מבושה על לא עוול בכפו. וולף ובלך בוודאי עברו הלאה. מחר המשחק מול רוסיה מתחיל, בעוד שלושה ימים גם מדורי הרכילות כבר ישכחו ששראפובה הייתה פה. שניהם ימשיכו לדרכם, את האיקס על הכתבה ההיא הם כבר עשו ובינתיים הם הספיקו לסמן עוד כמה איקסים. אחד מהם, ולא בצדק, היה על קיבוץ חצור.
שלא יעבדו עליכם
1.2.2008 / 18:45