היווני של מכבי

1. שעה ועשר דקות לפני פתיחת המשחק בסלוניקי מתהלך צביקה שרף המוטרד בשרוול הפלסטיק המוביל לחדר ההלבשה של מכבי תל אביב. ניקולה וויצ'יץ' נשאר במלון עם וירוס מסתורי במעיים שתקף אותו בשעות הצהריים, גם וויל ביינום ואסטבן באטיסטה סוחבים פציעות, אך שרף יודע כי זהו משחק שיכול לעשות בעתיד את ההבדל בין הדחה בשלב רבע גמר היורוליג לכרטיס טיסה למדריד.

בזמן ששרף מגרד בפדחת ונאבק בקולות שבראשו זולגים מאות אוהדים מקומיים לאלכסנדריו האגדי. בכניסה לאולם, הקרוי על שמו של אלכסנדר מוקדון, ניצב פסל גדול בדמותו של המצביא המיתולוגי ואחד מאוהדי אריס אומר ש"אם יש משהו שהיוונים באמת טובים בו, אם בכדורסל או בכל דבר אחר, זה בלתת מלחמה עד הסוף". עשרה מטרים משם, עדיין מחוץ לגבולות ההיכל, צופים מאות אוהדים אחרים במשחק נוסטלגי מול ברצלונה שמוקרן על מסך ענק ומעודדים את גאליס וינאקיס כאילו מתנהל המשחק במגרש החנייה הצמוד.

2. כשההקרנה מסתיימת ושעת המשחק הולכת וקרבה, עושים דרכם האוהדים אל תוך שערי ההיכל הבנויים בצורת פרסה. אוהדי מכבי תל אביב, שמוקמו ביציע העליון שמעל ספסל הקבוצה, מנסים את כוחם בשירה, אך בכל פעם מצטרפים אליהם 5,100 אוהדי אריס באותו הלחן ומשנים את המילים. קשה לתאר את עוצמת הדציבלים, אך כאשר הצהובים-שחורים עולים לטקס הצגת השחקנים מאיימת התקרה באולם הישן לקרוס ולקבור את כולנו בעודנו חיים. ממש לפני הטיפ-אוף מבצעים אוהדי אריס את התרגיל המוכר ובתיאום מרשים מעיפים באוויר אלפי פתיתי נייר, שנוחתים על הפרקט כמו גשם לבן. עשרה אנשי תחזוקה מזנקים למגרש עם מטאטאים גדולים ועמלים במשך כשתי דקות על ניקויו.

מי שאחראי על ההפקה הוא ארגון האוהדים המוביל של אריס, "סופר 3". מדובר בארגון אוהדים בעל כוח אדיר שכפה לפני מספר שנים את מינויו של דינוס דאמיאנידיס, חבר הארגון לשעבר, לג'נרל מנג'ר הקבוצה. שרף הסתדר היטב עם אותם האוהדים שיושבים ביציע הצפוני, רובם בגבם למגרש, ומעודדים לאורך כל 40 הדקות. הם גם אלו שדרשו את קיום הטקס הקצר לפני המשחק בו הוענק לשרף, המכונה בעיר "המאסטרו", גביע מיוחד ופסלון כאות הוקרה על שנותיו הזכורות לטוב במועדון. מיד לאחר מכן מציין הכרוז כי באולם נמצא שחקן הכדורגל הברזילאי מרסיו אמורוסו, שנבחן במדי קבוצת הכדורגל, והשאגות רק גוברות.

3. המשחק עצמו הפכפך במיוחד. אריס פותחת חזק, הודות ליד החמה של ברייסי רייט ולג'רמיה מאסיי המעופף, ומובילה בפער קטן; מכבי מגיבה ברבע שני אגרסיבי, בשני צידי המגרש, ועושה שימוש בנשק היעיל ביותר שלה – שחקני הפנים הדומיננטיים – כאשר פייזר ובאטיסטה מתנפלים על כל כדור בצבע ומנצלים את הדליקטסים שמחלק טרנס מוריס כדי לצבור 21 נקודות משותפות ב-20 הדקות הראשונות. גם שארפ זוכה לעדנה מחודשת וקובר שלשה גדולה עם הבאזר למחצית; מקבילו באריס הוא סאבאס וסיליאדיס, לוחם גדול ואוהד הקבוצה מילדות, שנחשב לחביב האוהדים וכל זריקה מדויקת שמשגר גוררת תשואות רמות.

עם החזרה למחצית השנייה ניצב ענן עשן בדיוק מעל מרכז המגרש, שמקשה על הראות בזוויות מסוימות. 5,000 אוהדים מציתים בערך 10,000 סיגריות בהפסקה הקצרה, וכשמיד עם חידוש המשחק מנצלת מכבי את חוסר הערנות של שחקני אריס ופותחת במטווח שמרגיע במעט את הקהל, קמה ממקומה אוהדת מקומית כבת 60, גופיה לגופה וצעיף לצווארה, ומשלהבת מחדש את היציע הדרומי כולו. לקראת סיום, כשנראה שמכבי עומדת לחמוק מההיכל הגועש עם ניצחון, מתגשמות כל הקלישאות בדבר יכולת ההישרדות של הקבוצות היווניות ודימיטריוס צלדאריס קובר שלשה ועבירה כדי להשוות את התוצאה, 2:40 לסיום. למרות החטאות עונשין חוזרות ונשנות של דריוס וושינגטון, שמתקבלות דווקא במחיאות כפיים, משתלט מאסיי על ריבאונד התקפה קריטי כדי לשלוח את המשחק להארכה.

אך זה היה הערב של מכבי, שמוצאת את הכוחות לעמוד בפרץ האנרגיות האדירות שמזרימים האלפים לאליליהם וסוגרת עניין עם שתי שלשות גדולות באקסטרה-טיים. האוהדים, גיבורי הערב האמיתיים, לא מתפזרים אלא מריעים ממושכות למאמץ הכולל שהשקיעו הפועלים בצהוב-שחור. מכבי, גם הם יודעים, פשוט קבוצה איכותית יותר.

4. "תקשיבו לי טוב: בשבוע הבא אנחנו הולכים על הגביע!", צווח שרף בחדר ההלבשה של מכבי לאחר המשחק ונשמע היטב גם מחוצה לו. למרות שבסופו של דבר כשלה במשימתה העיקרית - העפלה לשלב הבא מקבוצת האיכות הראשונה - נראים שחקני מכבי תל אביב מחויכים. אין שחקן ללא חבילות קרח על מפרקים שונים בגופו, אולם דרק שארפ אומר כי "אתה חייב לאהוב את המשחקים הללו. ראיתי בחיי הרבה משחקים דומים בסלוניקי, שהקבוצה כבר נמצאת במוות מוחי אבל הקהל מחזיר אותה לחיים. אותי זה לא הפתיע, אבל אני מקווה שכל השחקנים מבינים שככה ייראו כל המשחקים בטופ-16".

בסיום דיברו במכבי בעיקר על החוסן המנטאלי שהפגינה הקבוצה, כלי שבהחלט תזדקק לו בהמשך הדרך. "זה היה ניצחון של אופי", התמוגג שמעון מזרחי. "לנצח כאן, בלי ניקולה ועם חצי באטיסטה וחצי ביינום, זה משהו מיוחד. אני כבר יודע מה תהיה השאלה שלך, לכן אומר כבר עכשיו שמי שניצחו את המשחק הם צביקה, גיא והקבוצה". באוטובוס, בדרך חזרה מהמגרש לארוחת הערב במלון, העדיפו הנוכחים שלא להכביר במילים על המשחק שזה עתה הסתיים. בראשם כבר החלו אנשי הקבוצה לגלגל תסריטים אפשריים בהגרלת השלב הבא, שתיערך ביום שני במדריד.

5. מי שצפה במשחק מהאי רודוס, מרחק של כמה מאות קילומטרים מסלוניקי, הוא מריוס מטלון, שחקן כדורסל בן 18 השייך לאריס ומושאל לקבוצת קולוסוס מהליגה היוונית הראשונה. מטלון הוא פוינט גארד יווני-יהודי וחבר קבוע בסגל נבחרת יוון הצעירה. מאמנו בקבוצת הנוער, ג'ורג' בוזבארוס, הדביק לו את הכינוי "ארואסטי", שהולך איתו כבר כמה עונות. "אני רכז, יהודי, השיער שלי מתולתל ואני זורק ביד שמאל, ומכאן הגיע הכינוי", הוא מסביר.

מטלון, אוהד אריס בלב ובנפש, אומר שהיה מוכן לתת הרבה כדי לקחת חלק במשחק אמש. הוא החל את דרכו באקדמיית כדורסל בסלוניקי ובגיל 16 עבר לקבוצת הנערים המצוינת של אריס. הוא זכה באליפויות ובמדליית הכסף באליפות העולם לבתי הספר. אחרי ששודרג לקבוצה הבוגרת של אריס והבין כי הקו האחורי העמוס לא יאפשר לו יותר מדי דקות פרקט, ביקש העברה. בתווך פלירטט עם בני השרון ואפילו סיכם על מעבר לקולג' בארה"ב (וויומינג), אם כי לאחר מספר שבועות נחנק מגעגועים וחזר לחיק המשפחה האוהבת, שנחשבת לאחת האמידות בעיר ומחזיקה ברשת חנויות של תכשיטים ובשמים. "הקהילה בסלוניקי מאוד תומכת", מספר מטלון. "היום יש בעיר בערך 1,000 משפחות יהודיות. לפני השואה, 30% מתושבי העיר היו יהודים. כולם מכירים את כולם, כמו משפחה אחת גדולה".

בישראל יש לו חברים רבים, כמו גל מקל ושון דניאל, בני גילו. את מכבי הוא מעריץ מילדות; למעשה, מאז ששימש כמחזיר כדורים בפיינל פור שנערך בסלוניקי בשנת 2000 והתאהב בקבוצה הלוחמת של נייט האפמן ואריאל מקדונלד. "אבל אז היו בקבוצה ישראלים משמעותיים, וזה הדבר שאהבתי יותר מכל", מחדד מטלון. "גם בעונה שעברה עקבתי אחרי מכבי, שנבנתה על בסיס ישראלי. יניב גרין, ליאור אליהו ויותם הלפרין הם שחקנים מצוינים, אבל העונה מכבי שוב בונה על זרים ואני חייב לומר שאני פחות אוהב את זה". פנייה ממכבי טרם נעשתה, אך מטלון, שייחשב לאזרח ישראלי אם וכאשר, סבור שזה בהחלט עשוי לקרות בעתיד הנראה לעין. "יהיה כבוד גדול עבורי אם מכבי תרצה אותי, למרות שאני מאוד אוהב את אריס ורוצה להפוך לשחקן משמעותי בשורותיה. אני בא ממשפחה יהודית שמחזיקה בקשר קרוב עם ישראל: אבא שלי אפילו שיחק ביד אליהו באחת המכביות, במסגרת נבחרת יוון. אנחנו עוקבים, שומעים. אפילו את וינוגרד אני מכיר. עוד לא ביקרתי בישראל, אבל סבתא שלי הייתה אצלכם ממש לפני שבועיים. גם אני עוד אגיע, אולי אפילו כשחקן כדורסל".