זר אחד יבין זאת

בימים האחרונים, בשעה שפיני גרשון סופג חפצים מהיציע באתונה בעוד אויבו המושבע צביקה שרף השלים בסלוניקי רצף ניצחונות מרשים, עלתה השאלה מדוע הראשון, אלוף אירופה שלוש פעמים ובעל אחד ממוחות הכדורסל המבריקים ביבשת, לא מתנחל בלבבות היוונים, בעוד שרף מקובל שם הרבה יותר.

המשחק הזה סיפק רמז: שרף מבין את קודי הכדורסל היווני, שתמיד היה מכוער, אגרסיבי ולוחם. גרשון, לעומת זאת, הוא איש הכדורסל המהיר והאטרקטיבי, מלים שזרות למדינה שבה אתוס הכדורסל הוא של 50 ו-60 נק'.

המשחק הקשוח בסלוניקי היה עוד שלב בהפיכתה של מכבי לקבוצה בצלמו ובדמותו של שרף, שבה הלוחמים מתוגמלים בדקות משחק והעצלים (כלומר בלות'נטאל ואליהו) מתייבשים בצד. מוריס והלפרין יורדים לספסל רק כשהם נזקקים להשתלת ריאה (וגמלו לשרף בסלים קריטיים בהארכה), גארסייה זוכה לקרדיט עצום על אף תרומה התקפית מינימלית, ובאטיסטה מעיף את גרזניו לכל עבר. בהתקפה מכבי דוחפת את הכדור פנימה, ולהקת הגבוהים שלה, בראשות פייזר, חופרת עם הגב לסל ואוספת נקודות בכוח.

הדומיננטיות של הגבוהים היא גם הנקודה שצריכה להדאיג את שרף יותר מכל. שארפ אמנם שב אתמול לעצמו רשמית, אבל בדקות שבהן אריס לחצה הגנתית התגלתה הבעיה של מכבי בקו האחורי. כדורים נמסרו החוצה או ליוונים, ורק קבלת החלטות גרועה יותר של אריס איפשרה למכבי לחזור עם ניצחון. כשמכבי תפגוש בשלב הבא הגנות חזקות יותר ומאמנים חכמים יותר, הלחץ על הגארדים יופעל בצורות יעילות ומגוונות יותר, ושרף יצטרך למצוא תשובות.

עד תחילת הסיבוב השני תרחף מעל מכבי שאלת הבית הקל שבו שיחקה, ושאותו לא הצליחה לסיים במקום הראשון בשל הרפתקת קטש. הצהובים עוד לא פגשו העונה ולו קבוצה אחת שמשתייכת לדרג העליון של היורוליג, אלא אם כן ריטאס המרעננת תפתיע את כולנו בהמשך. נכון לעכשיו, מכבי היא קבוצה מתעתעת: היא לוחמת, היא שמה הרבה נקודות על הלוח, אבל לא משדרת עוצמה של קבוצה שנועדה לגדולות. אם היא תגיע רחוק, זה יקרה עם דם, יזע ומכות. בדרך שהיוונים כל כך אוהבים, בדרך ששרף כל כך אוהב.