מתרגזים בליגה

את רומנו שלחנו לאמריקה בתחילת שנות התשעים לעשות כסף. איך אומרים - להצליח שם בגדול! בימים ההם, טרום עידן האינטרנט וההפרטות, כששיחת טלפון לארץ הקודש הייתה עולה חצי משכורת, היינו שומרים על קשר בערך פעמיים בשנה. כמעט עשרים שנה עברו והוא עדיין מתעקש לחשוב ששיחה לארץ תמנע ממנו לקחת את אישתו לעוד נופש בקריביים, ולכן הוא עושה זאת אך ורק באירועים מיוחדים : ביום ההולדת שלי ורק בתנאי שהתקשרתי בשלו, כשמנצחים בדרבי ולפני שהוא בא לארץ על מנת לוודא/ לאיים שיהיה לו כרטיס לבלומפילד בשבת.

פעם בשנה הוא מגיח לארץ, מדגמן קפיטליזם וחי את החלום האמריקאי כהלכתו: מסתובב עם "סטפות" של דולרים משל היה בעל באסטה, סוחר יהלומים או ספר צמרת וגורר אותי לכל מיני מקומות "אופנתיים" כביכול, שבטח הוגדרו כמקומות הכי לוהטים בתל-אביב של חורף 2008 ב"ישראל שלנו" או באיזה מניפסט יורדים ציוני אחר שניתן למצוא במכולות השכונתיות בנכר. מכולות שתמיד יקראו "מכולת בת-ים", "מכולת חולון" או "מכולת חולון בת-ים".

כשאר הגולים הבאים לביקור מולדת, הוא מפזר לחלל האוויר שלל קלישאות מוכרות: "אין כמו במבה" והוא בכלל שונא בוטנים, "איזה יפים הירקות פה", "וואו! יש פה מקדונלד'ס", "הניקס הפסידו אתמול" והלהיט האחרון "אין כמו תל אביב!".

למרות בגדי המעצבים, הקרם (לא ג'ל) בשיערו המסוקס וצורתו המהונדסת שמריחים מכביזם מרחוק, רומנו הוא אוהד הפועל תל אביב שרוף מהזן היקר, האהוב והנאמן ביותר. כשאני אומר אוהד אני לא מתכוון לטרמפיסט כזה או אחר שהיה במילאנו או בפארמה ומגיע למשחקי גמר גביע נגד קבוצות מהליגה השנייה (שגם אותו כמעט הפסדנו) כדי לגזור קופון, אלא לאחד כזה שאתה רואה באוסשיקין או ביציע ברמת-גן בתוך 600 - 700 אוהדים בדרבי של ימים שאתה רוצה רק לשכוח ובהם אובארוב מתחיל את הסוף הקריירה שלו (תודה לך קזימיש מוסקאל); אחד כזה שרואה מניו-יורק שידורי אינטרנט חיים של הפועל אוסישקין ומגיח לבלומפילד בימים אפורים, ימי שלטון סיני, כשבית"ר עושה פוזה של קבוצה ונגד 10 שחקנים מקבלת רביעייה במשחק בו נחרט היהלום בזיכרוננו לעד (ותודה לך שלום תקווה).

שבת בבוקר והשמיים החלו לרעוד על הבית ה"אופנתי" שלי בצפון יפו. ברקים במטבח, ברד באמבטיה ודליפת מים שיכלה בשקט להשקות חצי כנרת, כזו שמקבלים כעסקת חבילה עם הדירה כאשר שוכרים דירה מבעל בית שהוא חבר. "איפה הטלפון?", מלמלתי לעצמי, נואש מתוך תקווה מטופשת מונעת ייאוש, שאולי שיחת טלפון אל בעל הבית תחלץ אותי מהצונאמי שמשתולל לי בסלון. "איפה שמתי את הטלפון?", אני ממשיך למלמל בעודי מחפש סנפירים שיעזרו לי לצלוח לחדר השינה. פתאום הטלפון צלצל, זיהיתי אותו במטבח בצדו הצפוני של האגם וזינקתי אל המים הקפואים בסגנון שזיכה את גרג לוגאניס בתהילת עולם. "הלו הלו, מי זה, מי זה?", רעדתי לתוך הטלפון ומהצד השני של האפרכסת שמעתי לעיסה אינטנסיבית של בלילת 100 גרם שפונדרה בקר, עם 100 גרם פלדה בקר, 2 שיני שום כתוש, חצי כפית פלפל שחור, כפית מלח וכפית אבקת סודה לשתייה מומסת בחצי כוס מים פושרים, שנמכרו לרומנו כקבב עתיר שום.

"אני ליד בלומפילד, אוכל קבב רומני, יאללה בוא למגרש", שמעתי בין הבליסות והתחלתי להאמין שהשבת הולכת להיות יותר טובה, או יותר נכון שהולך להיות פחות רע, כי לטענת הרומני, כשהוא בא לא מפסידים (לזכותו יאמר שטיעון זה הצליח לגרור אותי למשחק גביע אופ"א בפריז). אני פוגש אותו מול הקופות, במזנון עם השם המתחלף, מעשן נרגילה עם אחיו בעל השם האמריקאי תוך שהם משחררים ענני עשן ומילמולי "וואנדרפול" בסגנון יואב כץ. "רוצים שאני אקח אתכם אחרי זה לסיבוב על גמל בחולות יפו? מה נסגר איתכם? אני נכנס פנימה" אמרתי לאחים.

החורף נותן נופך אירופאי לבלומפילד הרטוב, אני אפוף אופטימיות אופורית, הרומנים לידי, הבולגרים על המגרש, המשחק ייגמר מוקדם ועוד אפשר לגנוב הצגה יומית לפני משחק הוקרה של הפועל אוסישקין, שצפוי להביא גביע ראשון למועדון המתהווה. מה יש להגיד, הכל מושלם. ואז הגיעה הדקה ה-64 והרומני של סכנין, שרומנו נשבע שרק לפני שעה הוא אכל לידו קבב, דופק נגיחה שדופקת לי את השבת. אם רומנו רואה הפסד, באמת הגענו לימים קשים. אין לי חשק לכלום, ההיא מההצגה היומית תלך כבר עם חברה לסרט אירופאי בשחור לבן, החורף בבלומפילד מציק והורס לי את המכנסיים וזה לא יום לזכות בטורניר.

בלילה, אחרי שזכינו בטורניר ולקחנו גביע ראשון בתולדות הפועל אוסישקין ועדיין לא הצלחתי לעלות חצי זווית של חיוך בפה, צלצל הפלאפון. "מי זה ?", אמרתי את שתי המילים הראשונות שלי בארבע השעות האחרונות, "אתה בא ל"לנדן" להוריד איזה שאט? (כוסית משקה בעברית), מקום לוהט, קראתי עליו בידיעות אמריקה", ענה רומנו במבטא אמריקאי כבד.

אלי, יוסי, גליל, וואליד, יגאל, ביבראס, מזואה, ברוך, שלומי, פאביו והבולגרים – הפועל אוסישקין מחזיקה אותנו באמצע השבוע, תעשו לנו שבת שמחה, כי ככה יהיה טוב כל השבוע.

יאללהפועלמלחמה!