השוטר הטוב, השוטר הרע

בדרך לשער ממנו המריאה טיסה מספר 581 לסלוניקי החל האוהד ר' להתלונן על לחצים מתונים באזור החזה. נ', ידידו הקרוב ושותפו למסע, הפתיע עם דיאגנוזה מעניינת. "קוראים לזה 'הרעלת מקורבים'", חייך. כחצי שעה קודם לכן לגמו השניים כוס מיץ תפוזים טרי והביטו בשעשוע על ההמולה שנוצרה באזור בו התמקמו שמעון מזרחי ומוני פנאן. שני ידידי המחלקה המקורבים ביותר זכו להצטרף לשולחן המבוקש באולם הטיסות היוצאות; היתר ישבו סביבו במעגלים. כמו בעולם החרדי, גם בקרב אוהדי מכבי תל אביב מהווה הריחוק מהשולחן המרכזי אינדיקאטור מובהק לרמת הקרבה למנהליו בפרט ולמועדון בכלל.

ניתן לתת בהם סימנים, באוהדי מכבי. כמאה ושלושים מהם הצטרפו לטיסת הצ'רטר המיוחדת ליוון וסימני ההיכר הטיפוסיים נראו בכולם. ראשית ישנו מועדון השמיים הפתוחים, שהוא המועדון היוקרתי מכולם – בו חבר רק האוהד גבי בר-נתן, שמתעקש להופיע לכל משחק בו משתתפת מכבי, בכל מסגרת ובכל נקודה על פני הגלובוס. מיד לאחריו נמצאים חברי מועדון הנוסע המתמיד – אלו, שבדבקות ראויה לציון (שמא ראויה לאבחון), מלווים את מכבי לכל משחק במסגרת ישראלית ובמשחקי חוץ קרובים ביורוליג, כמו איסטנבול ואתונה. תת-הקבוצה הזו מורכבת ממקורבים מדרגה שנייה ושלישית וכן מחבורת השועלים האקסקלוסיבית וחברי ארגון ה"אולטראס", ביניהם גם ד', חייל בשירות סדיר שהצטרף למסע ללא אישור רשמי משלטונות הצבא (הצליח להתל, איכשהו, גם באנשי משטרת הגבולות), ולא נתן לעצמו להתבלבל. "אתם לא חושבים שזה באמת חמור, נכון?", שאל ללא הפסקה את ידידיו הקרובים.

שלישי ברשימה הוא מועדון אזור חיוג 03 – אותם שמתייצבים בכל משחק בית, בכל מסגרת, ולעיתים אף מתלווים למשחקי חוץ באזור המרכז. רביעית נמצאת חבורת 10+ - האוהדים שמופיעים לעשרת משחקי היורוליג השנתיים. את הזן החמישי והאחרון מרכיבים חברי מועדון אירופה היפה – אותה קבוצה חסרת זיקה שלעולם לא החזיקה במנוי למשחקי הקבוצה ומבקרת בהיכל לעיתים נדירות, אך מנצלת את הדילים המיוחדים שמציעות חברות התיירות למשחקי מכבי בחו"ל כדי לראות קצת אירופה ועל הדרך לספוג מנה גדושה של פטריוטיות וציונות מבית מדרשם של שמעון מזרחי ושות'. אחת מהן היא א', אם חד-הורית מצודדת, שזכתה ליותר תשומת לב מעשרות הגברים שהקיפו אותה מאשר כלל שחקני מכבי.

בטיסה עצמה נותנים את הטון חברי מועדון הנוסע המתמיד. אילן השועל, ראש השבט וזקן המקובלים, הצטייד במגה-פון חדיש, ויחד עם המקהלה העולצת סביבו מנתקים הפורעים את חלקו הקדמי של המטוס מחלקו האחורי, כאשר חוסמים את המעבר ומסרבים לאפשר לדיילים שאינם חובשים או לובשים לגופם פריט צהוב-כחול כלשהו (כובעים חולקו חינם וחולצות נמכרו במחיר שווה לכל נפש) לחצות את האזור. האוהדים מתרצים רק לאחר שהדייל הראשי פוצח בשירת "צהוב עולה" א-ספונטאנית, והמטוס עולה לאוויר. לאחר מכן הוסיפו האוהדים טוויסט נוסף לעלילה, לאחר שמתחו צעיף בין תאי המטען העליונים בשני צידי המטוס ואלתרו משחק "לימבו". בטיסה הזאת אף אחד לא באמת ישן.

לאימון המסכם שנערך ב"אלכסנדריו" האוהדים כבר לא מורשים להיכנס, למרות שעשו את הדרך מהמלון לאולם דרך התגנבות יחידים לאוטובוסים המקומיים וזאת על מנת להימנע מתשלום של כחצי אירו. למרות האכזבה, חברי מועדון הנוסע המתמיד מקבלים את פני השחקנים במחיאות כף, ומסכמים פה אחד שאת הביזיון ניתן להשכיח רק דרך ערב סוער בקזינו ופוקר לילי במלון.

האימון עצמו משמים למדי. רק גערותיו של צביקה שרף, שהדהדו באוויר בזכות האקוסטיקה המדהימה באולם בעל כיפת הבטון הנמוכה, העירו את המנמנמים ביציע, ביניהם שמעון מזרחי. שרף חזר ושם דגש גדול על ריבאונד ההגנה של הקבוצה, תרגל מצבים שונים בפיק אנד רול ועבד על יציאה מהירה להתקפות. גם הוא יודע שמאמן אריס, גורדון הרברט, ינסה למשוך את המשחק לכיוון איטי וקשוח, והתקפות מעבר קטלניות יהיו התשובה הטובה ביותר לכך.

לקראת סיום האימון אפילו תורגלה שמירה אזורית (!), בהצלחה מסוימת. מי שנראה מרוחק ומעט אדיש הוא וונטיגו קאמינגס, שהחטיא לא מעט כדורים ולאחר כל פספוס עטה על פניו את אותה ארשת פנים מלנכולית ומיואשת. לקראת סיום נערך משחק קצר בין החמישייה הראשונה (קאמינגס, הלפרין, בלות'נטאל, מוריס, פייזר) לשנייה (ביינום/שארפ, גארסיה, כספי, אליהו, וויצ'יץ'), בו בלט הסנטר הקרואטי דווקא בצד ההגנתי. סלוניקי, שרף, מכבי, הגנה; כאשר אפילו שדר הרדיו הוותיק אליהוא בן-און מופיע לאימון המסכם ("פעם ראשונה אחרי עשר שנים שאני נוסע איתם לחו"ל), אין הפלא שוותיקי המועדון מדברים על חזרה לשנות ה-80' הרומנטיות.

כשהמטוס נוגע בקרקע וצביקה שרף שוב רואה מהחלון את סלוניקי הישנה והטובה, חיוך רחב מתפשט על פניו. פרצופו ניבט מכל עיתון ואתר אינטרנט בעיר ושעה אחת לאחר הנחיתה, כשמכבי דוהרת למלון לשם מנוחת הצהריים הנחוצה, שרף כבר מתבדח בתחנות הרדיו השונות. את הראיון הארוך ביותר מעניק לתחנת רדיו בשם "ליברו", שהיא תחנת ספורט שמופעלת בידי חברי ארגון "סופר 3", חוג האוהדים החזק ביותר של אריס. שרף מדבר באנגלית ודובר אריס מתרגם סימולטאנית. מבול של טלפונים ניחת על המרכזיות ותיבת האי-מייל מאיימת לקרוס. 40 דקות אחרי נאלץ שרף לקטוע את השיחה, אבל מבטיח שעוד יעלה לשידור בעתיד.

סיפור האהבה בין הצדדים ישן ומוכר, אולם אף אחד לא מצליח להסביר במילים כיצד יכול להיות שגם 15 שנה לאחר הזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע עם אריס, כאשר בתווך עברו במועדון עשרות אנשי מקצוע אחרים, החיבור של שרף לרחוב היווני רק מתחזק. אולי בגלל שכמו וירטון 77' עבור אוהדי מכבי, ה-17 במרץ 93', יום הזכייה בגביע, נחשב לרגע הגדול האחרון של המועדון המפואר הזה. אין ילד בעיר שלא מכיר את התאריך.

"הקשר ביני לבין הקהל ביוון זה משהו שהיה צריך להיות גם בארץ", קובל שרף. "גם הרחוב הישראלי מאוד אוהב אותי, אבל יש לי בעיה עם העיתונות. כאן העיתונאים מתים עלי, בארץ העיתונאים סוגרים חשבונות. זה כל ההבדל. וכמובן שביוון יודעים להעריך עבודה קשה, משמעת. הם יודעים להעריך מאמן שמבקש מכולם לעבוד עם הלב". כשמכבי נכנסת לראשונה ל"אלכסנדריו" מתקבל שרף בחיבוקים ובנשיקות. רבים מאנשי אריס המתינו כשעה ארוכה לשרף, רק כדי להחליף עימו כמה מילים חמות.

אחד מאלו הוא יאניס בורציטיס, הג'נרל מנג'ר של אריס, שעובד במועדון בתפקידים שונים מאז 1990. "תמיד נזכור לטובה את ימי היריבות הגדולה בין מכבי של ג'מצ'י ומגי לאריס של ינאקיס וגאליס", הוא אומר, "ותמיד נזכור את צביקה. מה סוד הקסם שלו? אופי זה האופי, הטמפרמנט. הוא נותן את הנשמה עבור מקום העבודה שלו. עם השחקנים הוא קשה מצד אחד ורך מצד שני; מרביץ ביד אחת, מלטף ביד השנייה. הוא מצא את הדרך לליבם של האוהדים היוונים. או שאתה יודע לתקשר עם אנשים או שלא. פיני גרשון? אני מעדיף שלא לדבר עליו".

הגלגל שוב מסתובב ביריבות רבת השנים בין שני המאמנים. לאורך שנות ה-80', כששרף הוביל את מכבי להופעות רצופות בגמר גביע אירופה, שקע גרשון בבוץ הישראלי; לקח מכן לקח אליפות עם גליל, בעת ששרף עזב את מועדון נעוריו; בתחילת שנות ה-2000 מותג גרשון מחדש כישראלי האולטימטיבי, בעוד ששרף נכשל מקצועית מעבר לים ונשתכח מלב האוהדים בישראל. כשגרשון זכה בתארים עם מכבי ואז קיבל את חוזה העתק באולימפיאקוס שרף אכל את הלב. היום הוא שוב מאמן מכבי, בעוד שגרשון כמעט והותקף בידי האוהדים לאחר ההפסד אמש לסיינה באולם השלום והאחווה, כאשר 6,000 חוליגנים דרשו את ראשו וקראו להנהלת הקבוצה לבצע שינוי מיידי בצוות המקצועי.

שרף הוא קונצנזוס נדיר בסלוניקי. אחרי שעזב את אריס עבר לאמן את היריבה המושבעת פאוק, אבל בסלוניקי צוחקים ואומרים שההסכמה היחידה בין אוהדי שתי הקבוצות היא בנוגע לשרף. היו בעבר כמה שחקנים ששמו נפשם וכפם והחליפו קבוצות, אך מיד הפכו לפרסונה נון-גראטה. "צביקה הוא משהו מיוחד", אומר העיתונאי ניקוס פפאמנוליס. "הוא מאמן אמיתי, פייטר. פיני מתנהג כמו מנג'ר. הוא לא הצליח להתחבר עם האוהדים וגם אנשים במכבי אמרו לי שגם בשנה וחצי האחרונות, כשהקבוצה פחות הצליחה, הקהל לא דרש שיחזירו אותו. זה אומר הכל. צביקה נמצא בלב של כולם, הוא יודע איך לדבר לאנשים. אבל פיני שחצן ויהיר והיום, כשהוא בבעיות, האוהדים לא עומדים מאחוריו. מבחינת האוהדים, צביקה יכול היה לאמן בסלוניקי כל החיים. למזלו של פיני, הקהל של אולימפיאקוס זה לא כמו הקהל של אריס. אם כאן פיני היה מתנהג ככה, הוא לא היה שורד שבועיים, ולא משנה כמה כדורסל יש לו בראש. לאורך זמן, אי אפשר לשקר את הלב של אוהדי הכדורסל ביוון".