שביל קליפות הגרעינים

דניס קאזאנסקי ואלכסיי ויחורב – "ספורט סגודנייה", NTV-Plus, הם עיתונאים רוסים שמבקרים בישראל לא בגלל שארפובה. השניים באו לצפות בטורניר הערוץ הראשון, אבל חזרו עם חוויות בלתי שגרתיות מהמדינה שמארגנת את הטורניר. מבט של מישהו מבחוץ על מה שנעשה אצלנו בפנים.

"האצטדיונים בישראלים משאירים רושם לא אחיד", הם מספרים בכתבת החוויות שלהם מארץ הקודש. "קחו לדוגמא את טדי בירושלים, שנקרא על שם ראש העיר שבכהונתו המתחם נפתח. מרחוק ומבחוץ הוא נראה מרשים, מואר יפה. לאווירה מוסיף הירח הענק מעל, הנוף של ירושלים וגם קולות המואזין מהשכונה הערבית הסמוכה. בקיצור, מעורר השראה.

"מתקרבים. התחושה הראשונית – לא ממש נהוג פה לשמור על הניקיון. או אולי נהוג ללכלך בטירוף לפני המשחק. מסביב כמויות אדירות של אשפה. מולנו מופיע גבר עם חזות חשודה וקול סדוק ומציע מזכרות למכירה. מוציא צעיף של בית"'ר משק שחור שהוא נושא. רק שלפנו את המצלמה והוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

"ממשיכים. ליד האצטדיון יש נקודת מסחר אחת. יותר נכון שתיים. הראשונה מציעה נקניקיות. לידה עומד חסר-בית בעל מראה נקי יחסית ומציע סיגריות, פופ-קורן, שוקולדים ועוד כל מיני שטויות. ניסינו לצלם גם אותו וזכינו לתגובה קשה, בקושי הצלחנו לחלץ את עצמנו לכיוון השוטרים. כבר יצא לנו לעבוד בלא מעט מקומות ומשחקים, אך לתגובה כזו מעולם לא זכינו".

שני הכתבים הרוסים לא אהבו גם מה שהם ראו כעמדת הראיונות בטדי. המיקס זון בשפת העיתונאים, הוא האזור המתוחם בו התקשורת מראיינת את השחקנים בסיום משחקים. "האקרדיטציה שקיבלנו מאפשרת לנו לצלם רק מאחורי השערים", מסופר בכתבה. "אין לנו אישור להיכנס ליציע. מכיוון שדי משעמם לתפוס את המשחק מזוית אחת, החלטנו להשתחל ליציע בכל זאת. הורדנו את האישור מעל הצוואר ופשוט נכנסנו. חשבנו שנצטרך להתחכם או לשקר. איפה?! בלי שום הפרעה. ביציע – הררי קליפות של גרעינים. כולם פה מפצחים, כל האצטדיון. יש חשש שאפילו באזור ה-VIP זה נראה ככה. נראה שבסיום המשחק טדי כולו יהיה קבור בקליפות של גרעינים.

"לא התעכבנו על העניין יותר מדי והמשכנו כדי להגיע לאזור הראיונות – המקום הקדוש בשביל כל עיתונאי. שם אפשר לשוחח בלי מחיצות עם השחקנים. אבל, נתקלנו בבעיה – איך מוצאים את המקום? נהוג שבאצטדיונים יש שילוט מיוחד שמראה את המקום. בטדי אמרו לנו בפשטות – 'רואים את האוטובוס שם? כל מה שמסביב זה אזור הראיונות'. הלכנו לשם, צילמנו כמה שחקנים של שחטאר והצטרפנו לממתינים לשחקן היחיד של בית"ר שהכרנו – עידן טל (נבחרת ישראל ובולטון?). גם העיתונות המקומית הגיעה. גם הם המתינו לטל. עם הופעתו הוא פשוט הוקף ולנו כבר לא היה סיכוי להגיע. לידו היה קצין עיתונות, שנראה יותר כמו שומר ראש. דובר ושומר באותו אדם. כששמע האחרון שאנחנו מרוסיה, אמר ברוסית במבטא אוקראיני כבד: "תיכף נסדר הכל". כעבור דקה טל התראיין ארוכות ובאופן פרטני ל-NTV-Plus".

גם חוויות תרבותיות יותר מהמדינה, שחלק ניכר מאזרחיה עלה בעשורים האחרונים ממדינות ברה"מ לשעבר, יש לשני הכתבים. "בכלל", הם כותבים, "רואים חבר'ה שלנו בכל מקום. אנחנו נתקלים בהם בעיקר במוניות. אפשר למצוא בישראל את כל חלקי ברית המועצות לשעבר: מסנט-פטרבורג ועד טשקנט. כנראה שבלי קשר לרגשות האחווה, אנחנו עדיין מרגישים שהם די סיבבו אותנו כדי לעשות מעגלים במונית בשביל להרוויח עוד כמה שקלים. על אותה נסיעה יצאו לנו מונים מ-20 ועד 40 שקלים. ומה שהכי כואב, לך תריב איתו. הרי לכאורה הכול חוקי. מהם גם אפשר לקבל מידע על כל דבר שבעולם".

"תאמינו או לא, בישראל יש חורף", הם ממשיכים. הגענו מרוסיה עם ציוד חוף, תכננו את הלו"ז בשביל להגיע לים וגם המידע שהגיע ברשת הצביע על 20 מעלות בחוץ. הגענו – ואיזו אכזבה. אמנם לא כמו אצלנו, אבל גשום וטמפרטורות של עד 10 מעלות – מזכיר קצת את הסתיו הרוסי.

"במהלך המשחק בין ספרטק לדינמו קייב יצא לנו לשוחח עם אחד השוטרים. הוא הודה שרמת המשחק מעוררת אצלו רק את המחשבה כמה קר לו. הוא אמר שהוא חולם כבר להגיע הביתה ולהתחמם כמו שצריך. ענינו לו שאנחנו, לעומתו, עם טי-שרט בלבד לגופנו ומרגישים נעים לחלוטין. הוא לא ענה – רק רעד קמעה.

"רק דבר אחד הם לא ידעו – זה שרומן אברמוביץ' לא יגיע הפעם לראות את ספרטק-דימנו קייב. שנתיים לפני כן הוא הגיע, הפעם החליט לוותר. לצערנו, המידע הזה הגיע אלינו מאוחר מדי. בינתיים החלטנו לארגן לאברמוביץ' מארב. התמקמנו מול כניסת האח"מים בבלומפילד כבר ב-19:20, 40 דקות לפני הפתיחה.

"חלפו על פנינו כמה יפהפיות בלונדיניות, נשיא ספרטק ונשיא דינמו קייב, ואברמוביץ' מבושש לבוא. השעה 19:40 והכרוז כבר מודיע על פתיחת הטורניר. הלב שלנו נקרע לראות את החגיגה שהולכת בפנים, אבל לא. נרשמת תנועה ערה אצל השומרים של כניסת האח"מים ואנחנו מתכוננים לרגע הגדול. אנחנו מכינים את המצלמות והמיקרופונים ומתאכזבים לראות שכלום לא קורה.

"לפתע מגיע משום מקום רכב מפואר ביותר ממש אל הכניסה. אנחנו שוב נדרכים ושוב מתאכזבים. המשחק בפנים כבר התחיל ואנחנו מקווים שאברמוביץ' בונה על איחור אופנתי בשביל לחמוק מסקרנים. אבל אנחנו נעמוד כאן עד לניצחון, במיוחד שכשהעמיתים בפנים הבטיחו לחפות עלינו. אחרי רבע שעה נהיה קצת עצוב. בפנים יש משחק ואנחנו עומדים בחוץ כמו זוג מפגרים. לפתע אנחנו שמים לב למוניטור של הבקרה לא רחוק מאיתנו. השמחה כפולה – גם נראה את המשחק וגם נמשיך לארוב לאברמוביץ'. ושוב אכזבה, המוניטור שלפנינו מיועד להילוכים חוזרים בלבד. זה שובר את כוח הרצון שלנו. אנחנו מתקפלים ונכנסים פנימה..."