אין עוד ליגה כזו

ליאור אסולין השתהה לרגע על כבש המטוס, ושאף עמוקות את האוויר הקריר של לרנקה. בלומפילד נשאר מאחור, אפולון לימסול חיכתה מלפנים, והחלוץ הישראלי היה נרגש לקראת שלב חדש בקריירה, שיוסיף את המילה "בינלאומי" לקורות החיים שלו. למטה חיכתה לימוזינה שחורה, ובפתחה יו"ר אפולון לימסול, פריקסוס סאווידס. לצדו עמד לא אחר מאשר יו"ר ההתאחדות הקפריסאית, קוסטאקיס קוטסוקומניס. "ברוך הבא מר אסולין", חייך סאווידס ופתח את הדלת. "אני נפעם מהכבוד הרב", השיב הצעיר כשעיניו נישאות אל קוטסוקומניס. "אנו גאים על שהסכמת לשחק במדינתנו", אמר יו"ר ההתאחדות הקפריסאית והחווה בידו אל פנים הרכב.

עיניו של אסולין ספגו את מראות האגם המלוח הידוע, שנמצא בסמוך לשדה התעופה. "לכם יש את ים המלח המפורסם", צחק סאווידס, "אבל גם האגם המקומי פה יפה, לא?". אסולין הנהן, אך התפלא בלבו מדוע אין השלושה נוסעים מערבה אל לימסול. "האם יש עוד טפסים שצריך לחתום עליהם? אני מת לראות את המגרש ולפגוש את החברים החדשים", אמר החלוץ הישראלי כשהלימוזינה עצרה בפתחו של בניין משרדים מאובק. השניים שתקו. ליד המעלית ראה אסולין שלט קטן באנגלית: "ליגת 'מרפין לייקי בנק' – קומה 4, חדר 6".

שחקנה לשעבר של הפועל תל אביב הרגיש כמעין שגריר ישראלי, ולא רצה להביך את אורחיו יתר על המידה, אולם לבו ניבא לו שמשהו לא כשורה. השלושה נכנסו מבעד לדלת עץ ישנה, אל חדר קטן ואפלולי. סאווידס הדליק אור עמום, ואסולין, שניסה להתרגל לריח הטחב, זיהה שולחן פורמייקה פשוט, עליו מחשב, ולידו קבוצת דפים ועיפרון.

השלושה התיישבו, וקוטסוקומניס הסיר את מעטה המסתורין. "מר אסולין, הצטרפת בזאת לקבוצה מכובדת מאוד של אנשי מקצוע ושחקנים מכל העולם, שהיו והנם חלק בלתי נפרד מהליגה הקפריסאית. כפי שאתה רואה, הכל כאן פשוט, ללא גינונים, כשהדבר החשוב מכל הוא שמירת הסוד. אתה תבין בהמשך, שאין אנו צריכים אותות ומסדרים בדומה לאגודות סתרים אחרות כמו 'הבונים החופשיים', הסימבוליזציה והאיקונוגרפיה רחוקים מאיתנו. אנחנו כמו משפחה שהולכת וגדלה, אך שומרת על ייחודה".

אסולין ההמום לא הבין על מה מדבר הקפריסאי שמולו. "זו הליגה הקפריסאית", הצביע סאווידס על המחשב האפור, "אין כאן שחקנים ומאמנים פעילים, לא אימונים, שופטים, או קהל. הכל נעשה דרך כאן. הכל פיקציה". אסולין התקשה לעכל את מה ששמעו אוזניו, פיו ועיניו נפערו לרווחה, וקולו נאלם. "פעם בשבועיים", הצית קוטסוקומניס סיגריה, "אתה תצא מכפר הנופש הסגור שלמרגלות החוף, מלווה בשני שומרים, ותעדכן ממחשב זה את הנתונים שנעביר לך. זה לוקח בערך שעתיים, שלאחריהן תוכל לחזור לכפר הנופש, ולהמשיך לעשות בו, ורק בו, ככל העולה על רוחך". אסולין חש כי כל גופו רועד. תערובת של אימה, זעם ובלבול אחזו בו.

"אם אין כאן ליגה בפרט, או כדורגל מקצועני בכלל, אתם מוכנים להסביר לי איך זה שיש קבוצות קפריסאיות שמתחרות באירופה, אצטדיונים ונבחרת לאומית?", רעד קולו של הישראלי. "זה פשוט מאוד", השיב סאווידס, "כלקח לאחר מונדיאל 1990, שהיה הגרוע במונדיאלים, אופ"א ופיפ"א פנו לקפריסין, כשבאמתחתם תוכנית לשיפור הכדורגל העולמי. המונדיאל ב-1990 גרם לשבר בכדורגל העולמי, הרבה אנשי מקצוע לא התאוששו ממנו, וקרסו נפשית. בפיפ"א החליטו שקפריסין תהפוך לבית ההבראה של עולם הכדורגל. הכדורגל המקומי בוטל, הוקם כפר נופש, וכל מה שנעשה במדינה הפך לוירטואלי. בעידן העיתונות זה היה נוח מאוד, היה צדיק אחד בשם קוסטה גבראס שעידכן הכל לבדו, אולם האינטרנט טרף את הקלפים, ולכן יש צורך לעדכן הכל בצורה אינטנסיבית. בתורך, אתה תעדכן באתר הליגה והקבוצות את תוצאות מחזור, כרטיסים צהובים, אדומים ושאר ידיעות רכילותיות כמו העברות או סכסוכים בתוך הקבוצות, שכמובן, כלל לא קיימות".

אסולין הבחין לפתע כי הוא עומד, בזמן שקוטסוקומניס נטל את רסן השיחה. "כל מאמן, שחקן או מישהו שקשור לענף, שחווה שנה קשה או שבר בקריירה, מגיע לכאן, ובתום תקופת ההחלמה חוזר לארצו. ההסדר הזה חשוב מאוד לאי הצנוע שלנו, שכן 'האגף לשיפור איכות הכדורגל', שהוקם באופ"א בדיוק למטרה זו, מזרים למדינתנו עשרות מיליוני יורו בשנה. הנה רק ביוני האחרון חנך מישל פלאטיני את משרדי ההתאחדות החדשים בבירה ניקוסיה. העניין הוא שרק שני חדרים משמשים אותנו שם כמחסן ביגוד, ובינתיים הבניין הפך לבית חולים".

"הנבחרת הלאומית שלנו והקבוצות שמייצגות אותנו באירופה מורכבות מחיילים שכירים, שזה שירותם הצבאי. האצטדיונים נבנו להשכרה בלבד, ולהזכירך, אתם הישראלים השתמשתם בהם לא מעט בעתות מצוקה, כשלא התאפשר לנבחרת ישראל או מי מקבוצות ליגת העל לארח בארץ הקודש".

"אתם הישראלים גיליתם את האי רק בשנים האחרונות", המשיך סאווידס, "אבי תקווה לא הסתדר עם הלוזונים והגיע לכאן לנוח. הצבנו אותו בקבוצת 'אנוסיס ניאון פראלימני'. אגב, לאנוסיס הנחמד אין רק נורות ניאון, הוא מנהל חנות מכשירי חשמל שמשלמת חסות מכובדת לליגה, ומממנת תענוגות רבים בכפר הנופש אליו תגיע. על מה שעבר אלי גוטמן בבית"ר ירושלים ואחר כך במכבי נתניה חבל להכביר מילים. ניר קלינגר, כמו שאתה בטח יודע, עדיין מתאושש מטראומת ה'גלאקטיקוס' ומכבי תל אביב". אסולין נותר שמוט שפה.

שערי הברזל של כפר הנופש נסגרו מאחורי זיפיו האופנתיים של החלוץ, והוא קיבל בקבלה את הסיפרה 6, שתייצג את חשבונו מעתה ואילך בחדר האוכל, הבריכה, מגרשי הספורט, אולם הקולנוע וחדרי הספא. אסולין שוטט בכפר הנופש, והנה פגש על החוף סוף סוף את מי שאמור להיות מאמנו, יוסי מזרחי, שזוף מתמיד.

"יוסי", נסדק קולו של אסולין, ודמעות נקוו בעיניו. "אל תבכה, ליאור, אני מבין אותך. קפצתי משמחה כששמעתי שאתה מגיע. ביום הראשון שלי כאן עינו אותי במכות חשמל, כי ניסיתי לברוח, אבל אתה תראה שעשית את הצעד הנכון ביותר שלך בקריירה. זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך". מזרחי פינה לאסולין את הכיסא, ונשכב על המגבת. "הנה, תראה את אלי. הוא טיפוס חזק, התאושש מבית"ר, וקיבל אחר כך את נתניה, עכשיו יש לו את הפועל תל אביב. הוא גם איש עבודה כמונו, אבל מי כמוך יודע שאחרי עונה בליגה הישראלית, אם יש משהו שמאמן צריך זה ניקוי ראש, וריחוק מהרפש שקיים בליגת העל". אסולין ההלום הביט בים. "ולאן הולכים כל השחקנים והמאמנים הגדולים, איך זה שהם לא פה?". מזרחי הניח את השייק בצד, "להם הקימו את ה-MLS. אחרי מה שבקהאם עבר בריאל, תאמין לי שהוא לא מצטער שהוא שם. פעם בחודש הוא מצטלם על הדשא, ומביאים לו כמה היספנים שישמשו כקהל, וזהו".

הרוח הקלה בידרה את תלתליו של אסולין, והנה הרגיש טיפות מים על עורפו. "מה נשמע חמוד", זרח לעברו קלינגר, ובידו חצי ליטר בירה. "אהלן ניר, אני רואה שאתה התאקלמת פה מהר". קלינגר התיישב על החול. "שמע ליאור, אתה יודע, אחרי שאלי כהן פוטר ממכבי, הנהלת הכפר קיבלה פניה שאני מועמד", חייך קלינגר, "בוועדה הרפואית אמרתי להם שאני מוכן לחזור לקרית שלום רק אם נמני יהיה המנהל המקצועי מעלי וייתן לי הוראות. תכף שיחררו אותי על אי שפיות, וקבעו לי עוד חצי שנת החלמה. תאמין לי, מי צריך אמריקה, כשיש את זה. פה אין כישלונות". אסולין תהה אם בעוד כמה חודשים גם הוא יהפוך לכזה. "ניסיתי לסדר לאלי כהן", המשיך קלינגר, "הם התקשרו אליו שיבוא לאמן את פראלימני, והוא אמר שזה לא מתאים לו. לא נורא, הוא יגמור את העונה בבני יהודה, וגם יבוא הנה".

מזרחי נשען לאחור, נותן לקרני השמש החמימות ללטף את פניו. "תגיד ניר, השייק טעים?". "קח שלוק, אבל אל תתמלא, עוד מעט יש ארוחת ערב". הים הפתוח והמלצריות החינניות ריככו את אסולין. זה לא ייקח כמה חודשים, אלא מקסימום כמה שעות עד שאתרגל לנוחות הזו, הוא חשב לעצמו. "תגידו, איך מבלים פה בלילות?", שאל את שני המאמנים. "יש פה מה שאתה רק רוצה", השיב קלינגר. "וגם קזינו", הוסיף מזרחי. "תגיד, יוסי", תהה אסולין, "רק עוד שאלה אחת. האחראי אמר לי בפגישה הראשונה שהכל פיקציה. למה הוא היה צריך לנבל את הפה?"

אבל האגו דיגדג. הצמד של אליניב ברדה במדי גנק גמר את אסולין, ועוד באותו ערב הוא התנדב להחליף את "בלמה" החולה של של קבוצת איי.סי אומוניה במשימת העדכון. אחרי שהעלה ידיעה על כך שמאמן אפואל ניקוסיה ליכלך על אחד משחקניו, וכתב על מכת הפציעות שפקדה את א.א.ק לרנקה של קלינגר, הוא ניגש למלאכה. מי זה אליניב הזה שיגנוב לי את ההצגה, חשב לעצמו. אסולין הקליד מיד ידיעת משחק בה הוא כבש שער בדקה ה-60, בתיקו 2:2 של קבוצתו מול פראלימני. כעבור כמה דקות האתרים הישראלים כבר תרגמו את הידיעה וחלקו מחמאות לחלוץ. "היית צריך לראות איזו בעיטה לחיבורים הבאתי", כתב במסנג'ר לאחד מחבריו.

כשחזר לכפר, ניגש הישר אל הפאב להרוות את צמאונו. "מה עשית, טמבל", ניגש אליו מזרחי, מתנשף כולו. נו טוב, מזרחי הרי תמיד מתנשף. "מה קרה יוסי, תרגיע, כולה סידרתי לעצמי כמה קומפלימנטים". מזרחי היטיב את בלוריתו הכסופה. "תקשיב, ילד, אתה לא כובש מעכשיו לפחות חודש, כי אם תמשיך ככה, עוד תקבל טלפון מגיא לוזון ומכבי פתח תקוה. אתה מבין עכשיו? אל תיכנס פה פתאום לכושר". אסולין תפס את הראש. "ווי, ווי, יוסי, מתי אתה מעדכן, בחיאת, מתי אתה מעדכן"?, "לקראת סוף השבוע", השיב המאמן. "מעולה, תרשום שהתחצפתי אליך באימון והושעתי לשבועיים. יאללה, מה אתה שותה?".

* מיותר לציין כי מדובר בסיפור בדיוני בלבד