מאמן על חוטים

הדבר הכי מפתיע בקריירה של גיא לוזון היה ההליך שבסופו התמנה למאמן מכבי פתח תקווה, במהלך עונת 2001/02, כשהוא בסך הכל בן 26. מאותו רגע, את המהלכים של לוזון הצעיר יכול היה כל בר דעת לקרוא. הגיבוי המשפחתי והחמימות העוטפת של הדוד עמוס (שאפשרו לו להמשיך לעבוד בקבוצה גם כשהיא הייתה מועמדת לירידה), הרגע שבו ניסה להוכיח את עצמו במועדון אחר, הכישלון הגדול והחזרה לחיק המשפחה. כל אלה היו כתובים באותיות של קידוש לבנה. גיא לוזון הוא האדם היחיד בכדורגל הישראלי שכדי לחזות את העתיד שלו לא צריך ללכת לקוראת בקפה או מיסטיקנים אחרים.

אילו היה גיא לוזון מאמן מכבי פתח תקווה במשחק מול בית"ר ירושלים, אף אחד לא היה מזמן אותו לפגישה לילית. 25 נקודות יש לקבוצה, 13 מהקו האדום, 15 מהמקום הראשון. זה המקום הטבעי של מכבי פתח תקווה בשלב הזה של העונה. בעשרת המחזורים הראשונים תמיד סופרים אותה בין המועמדות לאיים על הסגנות, אחר כך היא מתחילה לפחד מהצל של עצמה. אילו היה גיא לוזון מאמן את מכבי פתח תקווה אחרי ההפסד לבית"ר, הדוד עמוס היה יוצא בכותרת "גם אם נרד ליגה, גיא ימשיך בקבוצה". הוא הרי עשה את זה גם כשהיא הייתה מתחת לקו האדום, לפני שנתיים. הוא גם דרש את אותה סבלנות מראשי הפועל תל אביב כלפי מאמנה בתחילת העונה, אבל לדוד עמוס לא היה שמץ מאותה הגינות כלפי עופר פביאן – בשר מבשרה של מכבי פתח תקווה, שוער ומאמן עבר באגודה, שדינו נחרץ מהרגע הראשון, למרות שקיבל קבוצה שלא הוא בנה.

אילו היה לגיא לוזון קצת כבוד עצמי, הוא היה מנסה לבנות את עצמו מאפס, לנקות את המערכת ולהתחיל מהתחלה, להוכיח שהוא יכול להצליח גם מחוץ למכבי פתח תקווה. הייתה לו הזדמנות לקחת את בני יהודה, אבל האפשרות הזו בוטלה כמעט מייד. על באר שבע הוא לא חשב אפילו. באשדוד אמורה להתפנות משרה, בהרצליה אף אחד לא יודע מתי תפוג הסבלנות של שיימן ובעוד שבוע או שבועיים יתחילו לעוף עוד ראשים בליגה הלאומית. גיא לוזון התגלה, כמה לא מפתיע, כרכיכה חסרת עמוד שדרה וחזר לקן האוהב והחמים. ומי שחושב שהמינוי הזה נולד בן לילה ולא היה פרי חתרנות של שבועות רבים, מהרגע שבו יוסי מזרחי טס לקפריסין, שיקום.

הכוחניות של עמוס לוזון והדאגה לילד המובטל הם בכלל לא הנושא המרכזי בסיפור. העניין פה הוא שמדובר באיש קטן וחסר כל בושה, שבחתרנותו כי רבה הודה בעצם מינויו הנוכחי שהוא כישלון. אדם נטול יכולת להתמודד עם סביבה סטרילית מלוזונים אחרים, שלכל מקום שאליו ילך יזרקו אותו מכל המדרגות אחרי שבעה, שמונה או עשרה מחזורים. גיא לוזון תמיד ידע שבמכבי פתח תקווה השחקנים חייבים להקשיב לו, אחרת יבוא דוד עמוס ויגיד להם דברים לא נעימים. רק שם הוא יכול לזרוק את אנדרה קאלדיירה ומארסיו ג'ובאניני מייד אחרי שהתחצפו אליו במחצית, רק אצלם הוא יגרום לפטריק סופו להיות בן אדם. כי גיא לוזון, כבר אמרנו, הוא איש שיש לו כישרון מקצועי אחד בלבד – לשחק בארגז החול של הקטנים עם שמירה צמודה.

מגיע לגיא לוזון להתפוגג עם מכבי פתח תקווה, מגיע לו להיזכר כמאמן שכמעט הוריד את הפועל תל אביב ליגה, מגיע לו שאף אחד מחוץ לאורווה לא יספור אותו בתוכניות לעונות הבאות. מגיע לעמוס לוזון שהאחיין המחונן ינהיג את הקבוצה שלו לבינוניות אין קץ ולא יממש אף פעם את הפוטנציאל הטמון בה. מי שלא מגיע להם הם האוהדים, שבעצמם קראו את המהלך והתנגדו לו מהרגע שמזרחי הלך. הם חזו זאת כי הם ידעו בדיוק מאלו חומרים גיא לוזון עשוי.