וול סטריט

כריס בוש (טורונטו ראפטורס):

מי צריך את האמריקאים האלה? ארה"ב מתעללת בבורסות בכל העולם בימים האחרונים, כך שאני את העסקים שלי מעביר לקנדה הרגועה. לא שאני מתלונן, ב-NBA דווקא לא חסרות מניות חזקות והמאבק על מקום ברביעייה הפותחת היה קשה במיוחד השבוע (אפילו לקארים ראש היה קייס, ואם אתם רצים לבדוק באיזה קבוצה הוא אני לא מאשים אותכם). אבל כמו בחיים האמיתיים, בזמן שכל תנודה בניו יורק מכניסה את העולם לטירוף (ג'מאל קרופורד כמעט נכנס), הקנדים מתקדמים בשקט וביעילות עד שיום אחד נתעורר ונגלה שהם השתלטו על העולם.

אמנם השחקנים של הראפטורס הם לא קנדים עסלים (לג'מאריו מון יש רבע טוניסאי), אבל הם מתאימים את עצמם לאווירה. טורונטו משתפרת כל דקה ועם שבעה נצחונות בתשעה האחרונים התמקמה חזק במאבק על מקומות 3-6, כאשר המקום בפלייאוף נראה מבוטח עם אופציה להארכה אוטומטית. הטקטיקה שעובדת עבורם היא לא להחטיא - קלדרון קולע ב-53.4 אחוזים בינואר (15 נקודות וגם 10 אסיסטים, 2 חטיפות והייפ רציני לאולסטאר), פארקר צולף ב-52.8 אחוזים מאז שהחלפנו קידומת ובעיקר כריס בוש שבעשרה האחרונים אחראי על 28.3 נקודות ב-62.3 אחוזים מהשדה ו-85 אחוזים מהעונשין. בכל שנה יש לטקסני תקופה כזאת, בדרך כלל לקראת האולסטאר, נראה אם הפעם הוא יצליח לשמור על היכולת הגבוהה ואולי אפילו לקלוע סל גם בפלייאוף. עכשיו כולם רק מחכים שברניאני יתעורר ליותר מפעם בשבועיים.

בארון דייויס (גולדן סטייט ווריירס):

בזמן שבצמרת ניו אורלינס פותחת פער על פיניקס בזכות הפרש סלים, העניין האמיתי במערב עובר למרכז הטבלה. יוטה ויוסטון מנצחות 9 מה-11 האחרונים (נקודה מעניינת - ביוטה זה בדיוק מאז שקייל קורבר הגיע), פורטלנד חותמת על צ'ק מהמציאות ובדנבר ישנים עם עין אחת פתוחה בידיעה שכל הבלאגן תיכף קופץ לבקר גם אותם. גולדן סטייט כבר תקועה עמוק בתוך הבלאגן הזה ותיכף חוזרת לתפקיד הרודפת במשחק התופסת האכזרי על מקום בפלייאוף (עובדה לא קשורה - אינדיאנה במקום השמיני במזרח עם 43 אחוזי הצלחה).

מי שמחזיקים את הלוחמים בתמונה הם בעיקר צמד הגארדים, לאחר שסטיבן ג'קסון נרגע (במובן האלברט איינשטייני של המילה). מונטה אליס נמצא בזון ובשמונת המשחקים האחרונים (שישה נצחונות) קלע 23.3 נקודות ב-57.3 אחוזים מהשדה, כולל 39 על הראש של הנטס. וזה עוד כלום ליד הבארון, שממשיך השנה את היכולת והמנהיגות מהפלייאוף. הוא נמצא בתקופה כזאת שאין דרך לדעת למה לצפות ממנו - יום אחד הוא מחלק 19 אסיסטים, יום אחד מתפרע עם שבע חטיפות ושני גגות, יום אחד 40 נקודות ויום אחד טריפל דאבל. וכל הימים האלה היו בשמונת המשחקים האחרונים, בהם המספרים שלו הם 24 נקודות, 2.8 שלשות, 6 ריבאונדים, 8.6 אסיסטים ו-3.4 חטיפות.

ג'ראלד וואלאס (שארלוט בובקאטס):

אני משחק באש עם אלוהי הנאחס היום. בוש עוד מילא, אבל גם הבארון וגם ג'ראלד חיים על זמן שאול ועדיין לא הפסידו את 20 המשחקים הקבועים. במקרה של וואלאס זה יהיה חבל במיוחד אם הוא ייפצע עכשיו, כי אחרי פתיחה מהוססת הוא נכנס לעניינים בענק ועושה מה שהוא יודע - הכל. שימו לב מה הוא עושה ב-16 המשחקים האחרונים - 24.7 נקודות, 1.6 שלשות, 7.6 הליכות לקו, 8.5 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים, 2.4 חטיפות, גג וגם 3.6 איבודים כדי לא להרוס את האסתטיקה של השורה.

ומה שהכי חשוב הוא שהחתולות נראות כמו קבוצה, אולי יותר מאי פעם. ג'יי-ריץ' מעט נרגע אבל ממשיך לקלוע המון שלשות ואוקאפור פתאום נראה כמו שחקן פנים שלם עם 16.3 נקודות ב-62.3 אחוזים מהשדה, 10.5 ריבאונדים ו-1.8 גגות בשמונה האחרונים. שארלוט ניצחה שישה מה-11 האחרונים למרות לוח קשה במיוחד ואם אף אחת אחרת לא מוכנה לקחת את המקום השמיני במזרח הם ישמחו לקבל אותו (בוסטון תעדיף שלא). אם שון מיי ישחק כדורסל אי פעם ואדם מוריסון יבין שהוא שחקן שישי קלאסי, יכול להיות לשארלוט יופי של בסיס לעתיד. רצוי רק למצוא מישהו רציני יותר מריימונד פלטון לפוינט.

אנדרו בוגט (מילווקי באקס):

הקטגוריה היא גבוהים שנבחרו גבוה מאוד בדראפט בשנים האחרונות ועדיין לא הוכיחו את עצמם. עד עכשיו נתקלנו כבר בברניאני ואוקאפור, הפעם המסע העולמי מוביל אותנו לאוסטרליה. בדומה לניגרי/אמריקאי, גם בוגט נראה לאחרונה טיפה יותר כמו סנטר רציני. אחרי פתיחה גרועה הוא פתאום התחיל לבלוק בלי הבחנה ולאט לאט גם קצב צבירת הנקודות תפח.

אם נהיה נחמדים ונתעלם לרגע מהטבח שטורונטו ביצעה במילווקי הלילה (צריך להחזיר טובה לאוסטרלים על כל הרעש שעשינו להם בשבועיים האחרונים, לא?), עד אליו בוגט קלע בדאבל פיגרס כל החודש וב-11 האחרונים הוא קלע 19.3 נקודות ב-61.3 אחוזים מהשדה והוריד 10.5 ריבאונדים. אם הוא יצליח להתייצב על 20,10 הוא יכפר על התחרות המרתקת בין שני הפאוור פורוורדים של הבאקס, וי ו-יי, על תואר השחקן הכי פחות יעיל שניתן לדמיין. ליי יש לפחות את תירוץ קיר הרוקיס שמשפיע כרגע על כולם (כשדוראנט זורק שלשה בחודש האחרון בסיאטל מפעילים 'צבע אדום'), אצל צ'רלי זה סתם קיר.

דוויט הווארד (אורלנדו מג'יק):

כל אורלנדו פרט להידו טורקוגלו הייתה יכולה להיכנס לכאן. ג'אמיר נלסון ידע מתי להיפצע והשאיר לי דו קרב בין רשאד לואיס לדוויטי. רשאד נשאר בחוץ כי לא משלמים לו מספיק כדי לשמור, למסור ולאחרונה גם לקלוע (15 נקודות למשחק בחמישה האחרונים), ובכל מקרה, הירידה בתפוקה של הווארד היא הסיבה העיקרית לנפילה של אורלנדו מאחת משלוש הגדולות במזרח לעוד קבוצה במאבק על מקומות 3-6.

איפשהו באמצע דצמבר קבוצות התחילו להבין איך להתמודד עם המפלץ ומאז הוא קלע רק שלוש פעמים יותר מ-24 נקודות. ב-20 המשחקים האחרונים הוא קולע פחות מ-20 נקודות למשחק וגם האחוזים יותר קרובים לחמישים מאשר לשישים. את האמת, עדיף ככה. דוויטי זנח כמעט לחלוטין את פיתוח הקליעה מחצי מרחק וגיוון היכולות עם הפנים והגב לסל כי הכל הלך לו יותר מדי בקלות. אם לרגע הוא חשב אחרת, עכשיו כבר ברור שיש לו עוד הרבה עבודה על העונות הבאות של אמא'לה.

ראשיד וואלאס (דטרויט פיסטונס):

בזמן שצ'ונסי בילאפס וריפ המילטון ממשיכים לעשות עבודת קודש ומשחקים טוב מתמיד, שאר הפיסטונים מזייפים לאחרונה. טיישון מזגזג במרץ, למקדייס בא רק בימי שישי וכל הספסל המתושבח סיפק ביחד שישה סלים למשחק בעשרת המשחקים האחרונים. בולטת במיוחד הדעיכה של ראשיד. לא שזה מפתיע בגיל 34 וחצי, אבל זה בהחלט קריטי מבחינת דטרויט. כבר חודשיים שזה לא ממש זה, ראשיד קולע בתקופה הזאת כ-11.5 נקודות למשחק באחוזים איומים מכל הטווחים וזורק מהשלוש פי 2.5 יותר פעמים מאשר מהעונשין. משחק טוב נגד אורלנדו עצר רצף של שבעה משחקים בהם הוא לא עבר את ה-40 אחוזים מהשדה (כולל 3 מ-23 מהשלוש) ורצף עוד יותר מוזר של 11 משחקים בלי שהוא קיבל טכנית. במקרה של ראשיד, זה בכלל לא סימן חיובי.

זאת רק הוכחה נוספת לכך שלדטרויט השנה אין סיכוי לעשות כלום ובפלייאוף הם בטח שוב יעופו ברגע שיפגשו קבוצה רצינית (תשובות לשלוש השאלות הבאות: כן - כתבתי את זה רק כדי לעצבן את אוהדי דטרויט למרות שאני לא חושב ככה. כן - אני יודע שאני גונב רעיונות מביל סימונס. לא - זה לא מפריע לי).

בן וואלאס (שיקגו בולס):

הצרות במשפחת וואלאס פוגעות גם בבן האובד (זה הוואלאס השלישי שמופיע היום. יש רק עוד וואלאס אחד בליגה - ברנדון וואלאס, אבל כמה שניסיתי לא מצאתי שום דבר להגיד עליו). אם לרגע חשבתי שביג בן מצליח לאושש את מעמדו אצל השוורים, השבועיים האחרונים לא הותירו מקום לאופטימיות. אני לא מדבר על 5.5 נקודות ב-40 אחוזים מהשדה ו-35 מהעונשין בתשעה האחרונים, זה עוד נחשב לשיפור אצלו (!!), אלא על הסתפקות ב-7.7 ריבאונדים, 1.3 אסיסטים, 0.9 חטיפות ו-1.1 גגות.

מכיוון שג'ו סמית' חזר לעשות את הכלום שהביא אותו עד הנה, טיירוס תומאס נכנס לראש רשימת הגבוהים שנבחרו גבוה ולא מצדיקים זאת, וארון גריי (או כמו שכותבים באנגלית - אארון) יצא מהרוטציה, זה משאיר מקום לג'ואקים נואה לבלוט. דווקא אחרי שהוא שיחק את תפקיד הילד הבעייתי והושעה לשני משחקים (השני בעידוד השחקנים), הוא קיבל צ'אנס והכניס קצת פלפל לשיקגו רגע לפני שכולם נרדמים שם. בנצחון על דטרויט (0:3 משונה לבולס במאצ'-אפ הזה השנה) הוא שיחק במאני טיים במקום ביג בן, מה שהחזיר את השמועות על נסיון להיפטר מהאיש, האפרו והחוזה המוגזם. אולי זה מה שיעזור לבולס לנצח ברצף (עד עכשיו השיא הוא שני נצחונות רצופים), אחרת הם ימשיכו לראות סביבם את מילווקי, שארלוט ופילי.

ברוס בואן (סן אנטוניו ספרס):

ומעניין לעניין באותו עניין. בדיוק כמו בשנה שעברה, באיזשהו שלב בואן פשוט הפסיק לקלוע. וכאשר שחקן שכל מה שהוא יודע לעשות בהתקפה זה לקלוע שלשות קולע 3 מ-22 הזריקות האחרונות שלו, זה אומר שלספרס יש שחקן פחות בהתקפה. מכיוון שגם פינלי מתקשה ללחוץ על הגז, ברנט בארי פצוע רוב הזמן, אוברטו יכול להחליף את עצמו בבובה ואף אחד לא יכול לשים לב והורי הבטיח להתעורר בפלייאוף אבל לא בטוח שעדיין אפשר לסמוך על זה, פרט לשלושת הגדולים אין לספרס כלום בזמן האחרון.

מאחר וגם השלושה היו פצועים וחזרו לא בשיאם (בעיקר פארקר), הספרס שוב נראים לא משהו בינואר. כבר למדנו לא להתייחס לזה, אבל אי אפשר שלא לתהות שוב - האם גם בגילאים 35, 37 ו-38 פינלי, בואן והורי יצליחו לבצע את הסוויץ'? אולי מתישהו זה פשוט ייגמר להם? השנה הייתה לי תחושה שפופ מעדיף להימנע מהצורך במרץ-אפריל קטלניים רק כדי לוודא שיש יתרון ביתיות רוב הזמן, אבל שוב לא תהיה ברירה. מה שבטוח, בכל מה שקשור להגנה בואן לא איבד כלום. הריטואל הקבוע בו לפני משחק מול הספרס הכוכב של היריבה הולך להתחבא מתחת לשולחן בבית של אמא והמאמן צריך לבוא ולגרור אותו למגרש עדיין מתקיים, ובגדול.