"לא העריכו מספיק את העבודה שלי"

התבוסה 104:70 ביד אליהו היוותה את שיא השפל מבחינת עירוני נהריה של השנתיים האחרונות. אם אחרי הכישלון בהפעלה לפיינל פור של העונה שעברה קיוו בקבוצה הצפונית שהפתיחה של 1:4 בליגה העונה מהווה דף חדש, הרי שההדחה הכואבת מול גלבוע/עפולה ברבע גמר הגביע, ושלוש התבוסות האחרונות בליגה, כבר לא הותירו מקום לספק: נהריה בשקיעה.

מיקי ברקוביץ', המנהל המקצועי של הקבוצה בעונה שעברה, חזר אתמול משבוע בחו"ל, בדיוק כדי לראות כיצד הקבוצה בה הפך לאגדה דורסת את הפרויקט האחרון שלו. "ראיתי חלק מהמשחק בטלויזיה, וראו שיש קבוצה אחת על המגרש", הוא אומר. "כמי שהיה בנהריה התוצאה לא נעימה. יש לי עדיין הרבה סנטימנטים למקום".

ברקוביץ', שבנה את הקבוצה של העונה שעברה מראשית הדרך, מנסה לתת פרשנות למה שעובר על הסגולים של היום. "המאמן בחר את השחקנים והוא יודע למה הוא בחר אותם, אבל הם נראים כבויים ואני לא יודע מה הסיבה. אין את החדווה, החשק וההתלהבות שניסיתי להשרות למאמן ולשחקנים בשנה שעברה", הוא מסביר, אבל שומר את הקלפים קרוב לחזה. "אני לא זה שיעביר ביקורת על מה שקורה בנהריה. האנשים שחיים את הקבוצה צריכים לעשות את זה", הוא אומר.

ברקוביץ' עדיין מאמין באריאל בית הלחמי, אותו החתים בזמנו על חוזה לשנתיים, ומספר כי כבר בשנה שעברה הוא מנע ממנו לקחת אחריות על המצב. "לפני שנה בית הלחמי התפטר אחרי ההפסד הביתי הראשון לגליל", הוא מספר. "הוא הודיע בחדר ההלבשה לשחקנים שהוא עוזב ונסע הביתה, ואני החזרתי אותו חזרה. אבל לא יודע אם השנה הוא יעשה את זה. מה שכן, אני בטוח שבנהריה עוברות מחשבות לגבי איך ומה צריך לשפר".

ברקוביץ' נמצא היום מחוץ לכדורסל, אבל גם החודשים שחלפו לא מקהים את תחושת הפספוס הגדול של הקבוצה שבנה. "היתה לנו קבוצה חזקה מאוד, ואלמלא פציעות ברגעים קריטיים היינו מגיעים בטוח לפיינל פור, ויכול להיות שכבר ארבעה או חמישה מחזורים לפני סוף העונה, כשפנינו לגמר", הוא נזכר.

"פתחנו את העונה כמו קבוצה שהולכת לאליפות: היה לנו סגל מדהים גם מקצועית וגם חברתית, דרסנו את הליגה בהתחלה, אבל אז נפצעו לנו שני שחקנים דומיננטיים, רביב לימונד וג'ף גריר, והגענו למשחק מכריע באירופה בלי שני הרכזים. הסגל של השנה שעברה נכנס השנה לפיינל פור בהליכה", אומר ברקוביץ'. השנה, רק לשם השוואה, הודחה נהריה כבר בשלב המוקדם של היורוקאפ, והודחה מגביע המדינה אחרי תבוסה של 18 נקודות בעפולה.

"כשהחלטתי לבוא לנהריה, התכנון היה שזה לא יהיה לשנה, אלא להיות שם לטווח ארוך", מספר האיש שהובא לעין שרה בקול תרועה, אך עזיבתו בקושי זכתה לאיזכור. "רציתי לבנות משהו חזק ויציב ולא מהיר, ובגלל זה החתמתי שחקנים לשנתיים. אני לוקח אחריות על כל הנושא המקצועי של השנה שעברה, כי אני בחרתי במאמן ובשחקנים ואני לא בורח מזה. כל שינויי השחקנים נעשו בגלל פציעות, שליוו אותנו כל העונה. השחקנים ששיחקו אצלנו בשנה שעברה, כמו רביב לימונד, ג'ף גריר ו-ודראן ווקושיץ', מככבים העונה באירופה. אז איפה שגיתי?".

ברקוביץ' שמע את הקולות שייחסו לו את הכישלון של העונה האחרונה, אבל דבק באמונה בתרומה שלו למערכת. "אם תשאל את האנשים בנהריה, מהאפסנאי שוקרון ועד ירון היסטר ועמרם זעפרן (חברי ההנהלה, ש.נ.), אז יהללוך אחרים ולא פיך. עבדנו יחד בהרמוניה. למרות שהייתי דומיננטי בקבלת ההחלטות, לא הרגשתי שמאשימים אותי במצב, וגם היום אני מקבל מיילים והודעות SMS מאוהדים שאומרים כמה אני חסר. מעבר להיבט המקצועי, אני חושב שתרמתי את חלקי בגדול גם בהיבט השיווקי".

אלא שבהנהלת נהריה חשבו אחרת, ואחרי שבועות ארוכים של המתנה, הוא קיבל הקיץ את ההודעה שכבר היתה ברורה לכולם: הרומן הסתיים. "זה הפריע לי והפתיע אותי שהתשובה לגבי העונה הקרובה נמשכה יותר מדי זמן, למרות שהרגשתי שאני כבר מחוץ למערכת, ולחששו שאני לא מעורב. זה פגע בי", אומר ברקוביץ'.

"אולי לא העריכו מספיק את העבודה שלי בקבוצה ומסביב לקבוצה, אבל הכל משמיים. גם להגיע לנהריה ברכבת שלוש-ארבע פעמים בשבוע ולחזור הביתה בחצות לא היה קל", ממשיך ברקוביץ' שמבהיר ש"אין לי כעס על המערכת. זה הסתיים לא לרוחי אבל אני בקשר איתם ומאחל להם הצלחה".

בקיץ האחרון אמור להגיע לסיומו החוזה של חברת ישקאר עם עיריית נהריה, מה שמטיל צל כבד על עתיד הקבוצה שהפכה בשמונה השנים האחרונות לפנינה של הכדורסל הישראלי. אלא שאולי דווקא מברקוביץ' תגיע הגאולה. "האוהדים רוצים שאני אבוא ואקח את הקבוצה. אקבל את הניהול, אביא ספונסרים, אבל כרגע לקחתי פסק זמן מכדורסל לעסקים, חופשות ומשפחה", הוא מספר. "מה יקרה אם יפנו אלי ויבקשו שאחזור? אני לא שולל שום דבר".