התקווה של הניקס

בפעם האחרונה שהניקס פגשו את בוסטון כל אמריקה זכתה לראות אותם מובסים 104:59. מאז לא השתנה הרבה בבוסטון. ריי אלן, קווין גארנט ופול פירס עדיין שולטים בבית האטלנטי ובליגה כולה, והניקס עדיין מדשדשים בתחתית הטבלה. אבל בכל זאת, הניקס היום אינם אותה הקבוצה שהושפלה בנובמבר.

ראשית, הם משחקים ללא סטפון מארבורי, שככל הנראה יסיים את העונה בעקבות ניתוח בקרסול, ושנית, משהו השתנה אצל הניקס - בזמן שעבר מאז המפגש האחרון הם למדו לנצח. ולא רק זה, נראה כאילו הם אפילו נהנים מהמשחק פה ושם. אולי עוד מוקדם מדי להוציא את השמפניה, אבל בכל זאת, הניקס ניצחו ארבעה מתוך חמשת המשחקים האחרונים שלהם לפני הההפסד לסלטיקס אמש (שני), חלקם נגד קבוצות איכותיות כמו דטרויט ו-וושינגטון, וזה כבר לא הולך ברגל.

אייזיה תומאס אוהב לייחס את ההצלחה למשחק הקבוצתי. "יש כאן יותר אמון בין השחקנים בהגנה ובהתקפה", אמר המאמן רגע לפני המשחק מול בוסטון. "יש יותר כנות במשחק שלנו, יש מאמץ כן ומחויבות כנה. אנחנו מנסים לעבוד על שני הערכים האלה, כנות ואמון במשחק שלנו". אכן, מילים כדורבנות, אבל אי אפשר להתעלם מגורם נוסף להצלחה - ג'מאל קרופורד. הגארד שהגיע לניו יורק משיקגו עדיין לא התרגל להיות במרכז העניינים, שם הוא נמצא מאז נטש מארבורי את הספינה הטובעת. בידיים מכונסות בין ברכיו הוא משתדל כמיטב יכולתו לענות לקבוצת העיתונאים המציפה את תא ההלבשה שלו בצהרי יום קפוא, יום מרטין לותר קינג.

"זה היה לפני כמה חודשים, אבל אתה לא שוכח דברים כאלה", אמר קרופורד על הפגישה האחרונה בין הקבוצות. "זה היה מביך, וכל אמריקה ראתה אותנו. לא יכולנו לבחור לילה גרוע יותר לשחק כדורסל כל כך רע... למרות שלא דיברנו על זה לפני המשחק, זה נמצא אצל כולנו בראש, אבל אנחנו משחקים טוב יותר עכשיו, אז נראה מה יהיה".

ביקשנו לדעת האם הגארד האופטימי עדיין מאמין שאפשר להציל את העונה הנוכחית.

"כן, למה לא? אם היו רק עוד חמישה משחקים לשחק הייתי אומר שלא, אבל עם 42 משחקים, יש עוד הרבה זמן. אנחנו לא מדברים על זה הרבה, אבל אנחנו בסך הכל חמישה משחקים מתחת למקום השמיני במזרח, צריך להמשיך לשחק ולראות מה קורה".

מבחינה אישית, מה השתנה אצלך במשחק? האם זה רק הדקות הנוספות או משהו אחר שגורם לך לשחק טוב יותר?

"אני חושב שזה הצעד הבא בקריירה שלי. זה הזמן שלי לקחת אחריות, להיות יותר עקבי, להשמיע את הקול שלי. אני תמיד מנסה להנהיג במעשים, אבל המצב עם סטפון הכריח אותי להתבגר מהר יותר, להיות מנהיג".

קרופורד בהחלט נותן למעשים שלו להשפיע על שאר חברי הקבוצה. הוא ממוקם שלישי בליגה במספר הדקות למשחק (40.9), מרכז את המשחק בהעדר מארבורי, קולע ממוצע של 24 נקודות ומוסר שישה אסיסטים בחמשת המשחקים האחרונים. אבל הוא לא בדיוק הרכז הטיפוסי. "התחלתי כרכז בשיקגו, אבל אז התחלתי לקלוע יותר, נכנסתי למשבצת של קלע ועברתי לעמדת השוטינג גארד. אחר כך חזרתי לרכז וככה המשכתי למזגזג בין שתי העמדות".

גם אייזיה מתקשה להחליט היכן הוא מעדיף למקם את הגארד הזריז, למרות שלאחרונה הוא נוטה לכיוון עמדת הרכז. לקרופורד אין שום בעיה עם זה. השחקן שהפך לחביב הקהל תודות למספר קליעות של הרגע האחרון בעונה שעברה ולמטר שלשות העונה, מוכן לשחק בכל עמדה, העיקר להצליח. "לא משנה לי מה שהוא רוצה לעשות איתי, רכז, קלע. מה שלא יהיה, אני רק רוצה לנצח, עם או בלי הכדור".

מול הסלטיקס קלע קרופורד 22 נקודות, אבל הרצון שלו לנצח נתקל בקבוצה הרבה יותר טובה. הגארדן היה מלא במיוחד, למרות שזהו משחק צהריים באמצע השבוע. הסלטיקס תמיד מצליחים להביא איתם קהל, במיוחד השנה. פה ושם בולטות חולצות ירוקות ביציע, אבל הרוב השולט הוא קהל אוהדים מקומיים שמסרבים לוותר על הניקס למרות הכל. קרופורד, דייויד לי ונייט רובינסון הם היחידים שעדיין זוכים למחיאות כפיים מהאוהדים הנאמנים, שלא שוכחים לקבל את פניו של אייזיה בקריאות בוז בכל פעם מחדש, ומתלהבים יותר לראות בקהל שחקנים מקבוצת הג'יאנטס האהובה, שעלתה אתמול לסופרבול.

היה קשה לאוהדים לבוא אל הגארדן בחודשים האחרונים. גם היום מביך להיות אוהד של הניקס מול קבוצה כל כך יותר טובה. אבל עכשיו, לפחות, הם באים לראות משחק. במקום לכסות את העיניים בבושה, הם יכולים להתענג על הטבעה מדהימה של רובינסון או ריבאונד יצירתי של לי. ואם זה לא מספיק, הם יכולים לראות את קוונטין ריצ'רדסון ופול פירס נכנסים זה בזה ומורחקים מן המשחק. אבל הכי הם אוהבים את השלשות של ג'מאל קרופורד, אלה שנראות בהתחלה בלתי אפשריות, וכשהן נכנסות, הן נותנות לניקס הזדמנות לקחת משחק נוסף בעונה שבה הניצחונות נדירים יותר מחסימה של אדי קרי.