הקפיאו את המוח, חיממו את הלב

מתוך הרגל השכבתי את הילדים לישון ב-7:30 בערב, רק כדי להיזכר שיש עוד שעתיים וחצי עד תחילת המשחקים. עצבים ומתח, אבל יש הזדמנות לראות מה רואים בטלוויזיה בימי ראשון כשאין פוטבול. זאת אומרת, כלום. כבר עדיף להשאיר על הערוץ של ג'יזס ולראות שירים נוצריים או משהו כזה.

המשחק הראשון היה שיעמומון, כמה חבל שלא ויתרתי עליו והלכתי לישון מוקדם, לצבור כוחות לדבר האמיתי. ככל שטומלינסון (איבד את הזכות להיקרא LT2, הכוסית הזה) מתחפר יותר עמוק במעיל ככה שרואים רק את קצה המשקף, מבינים עד כמה אין לצ'ארג'רס סיכוי. עוד פעם מגיעים לתוך ה-10 ונעצרים ואין אפילו קלוז-אפ על השחקן הכי טוב בליגה ברד-זון שנמצא על הקווים, עטוף במעיל. בושה.

כמה חבל שפייטון לא כאן, לג'איינטס יש סיכוי טוב, וכמו שהפטריוטס נראים אנחנו מאבדים סיכוי לסופרבול משפחתי. בעצם, לא בטוח שפייטון היה עושה יותר ואיליי עוד צריך לעשות את העבודה שלו, אז נעזוב את האם ואולי, ונתרכז במה שיש כאן ועכשיו.

ומה שקיבלנו היה חתיכת בן זונה של משחק. קודם כל, מזג האוויר. נכון, כאן בקיבוץ לא מינוס 20, וגם לא מינוס 6 כמו בשבוע שעבר, אבל בטח לא חם. ועדיין, כשמגיעות התמונות מלמבו, אני מרגיש צורך להתעטף בפוך. רק שפחדתי להיראות כמו טומלינסון והלכתי על וודקה.

המשחק מתחיל עם פליי-אקשנים של פארב ששוברים בקלות את הלחץ, אבל כשהפאקרס מגיעים לאמצע הם מנסים לרוץ ונתקעים, ולעומת זאת פלקסיקו בורס מגיע. ואיזו הגעה מפוארת. מה שהג'איינטס עושים מהרגע הזה והלאה הוא פשוט לא ייאמן. כבר הזכרתי את הלב, שמשחק אצלם שעות נוספות, אבל הפעם צוות האימון חיבר להם תוכנית משחק אדירה.

נתחיל בהתקפה. גרין ביי רצתה שהכדור יהיה בידיים של איליי, אבל מסתבר שגם הלבנים רצו בדיוק אותו דבר. הם ראו את הקורנרים הפיזיים של גרין ביי ובמקום להיבהל קווין גילברייד אמר "עם מסירות מדוייקות אנחנו מחסלים אותם". לכאורה, יש בעיה, כי איליי הוא לא בדיוק אח שלו בכל מה שקשור לדיוק במסירה וההיסטוריה שלו ברוחות ובקור היא לא בדיוק מבטיחה, אבל בניו יורק החליטו שהם מאמינים בו והולכים עליו ועל פלקסיקו, עוד שחקן שבחצי השני של העונה לרוב נעלם.

במקום שהבאמפים יוציאו את פלקס מהריכוז, הוא מנצל אותם נגד אל האריס ומשאיר לו אבק כל פעם מחדש. רק מה - הדרייב הראשון של הג'איינטס, ובעצם גם השני, מזכירים יותר מדי את המשחק הקודם שבו הצ'ארג'רס רק הגיעו לפי הבאר. השילוב של המסירות של איליי עם קצת ריצה של ג'ייקובס ואז קריאת מהלכים שבלונית ליד האנדזון משאירים את ניו יורק עם 0:3 קטן, אבל הפאקרס ממשיכים לשחק לידיים שלהם.

תוכנית המשחק ההגנתית היתה קודם כל לסגור את כל נתיבי הריצה של גרנט. במילים אחרות, גם ניו יורק, בדיוק כמו גרין ביי, רצתה שהכדור יהיה בידיים של הקוורטרבק שמולה. למי שזה לא ברור, אני אחזור על זה. גרין ביי אמרה "בואו נכריח את איליי לנצח אותנו". הג'איינטס אמרו "בואו נכריח את ברט פארב לנצח אותנו". ובקור של מינוס 19 מעלות, מול קהל מטורף, דווקא האסטרטגיה של האורחים השתלמה. חייבים להוריד את כל הכובעים בפני קווין גילברייד, סטיב ספאגנולו, וכמובן טום קאפלין.

בתחילת הרבע השני זה לא נראה ככה, אחרי שעוד ביקור ברד-זון הסתיים רק עם שער שדה, ומנגד קורי וובסטר התחיל את היום הארוך של הקורנרים הניו יורקרים. קורן רובינסון לא הצליח להשתלט על בעיטת הפתיחה וגרין ביי נתקעה על קו ה-10 יארד, כשוובסטר נעמד מול דולנד דרייבר בזמן ששני הסייפטים היו יותר לכיוון האמצע ופנימה בציפיה למהלך ריצה. למרות שלא היה מאחוריו מי שייגן עליו, ולמרות שזה בדיוק הדרך שבה פלקס השאיר עד עכשיו מאחוריו את אל האריס, וובסטר ניסה להיות אגרסיבי, ובעצם נתן לדרייבר את ההזדמנות לברוח לו. טאצ'דאון קל, אולי המהלך היחיד שהלך בקלות לפארב ולחברים כל היום.

המשך הרבע השני הכין את הבמה למה שנראה אחרי המחצית. בהגנה הג'איינטס המשיכו לסגור את נתיבי הריצה של גרנט, ובמקביל לגרום לפארב לזרוק מהר מדי. בהתקפה הם המשיכו לנצל את הכיסוי האגרסיבי של הקורנרים, ובמיוחד של אל האריס, אבל בינתיים לא הצליחו לממש את היתרונות הללו לנקודות, והדבר החשוב מכולם הצטרף למיקס: התחלנו לראות את הדגלים הצהובים. אם במשחק הקודם כמעט לא היו עבירות, או יותר מדוייק יהיה להגיד שכמעט לא נשרקו עבירות, עכשיו השופטים היו דומיננטיים מדי, ברמה שבה שתי הקבוצות יכלו להתלונן על קיפוח.

מספרי המחצית מספרים סיפור מדהים שרק יילך ויתגבר: ברט פארב עם 10 מ-18 ל-163, ואם מורידים את הטאצ'דאון הוא 9 מ-17 ל-73 יארד. גרנט? 7 ריצות ל-12 יארד, וקטעי זמן ארוכים מדי בין נגיעה לנגיעה. ממול, איליי היה עם 10 מ-22 ל-131 יארד, מתוכם 7 תפיסות ו-105 יארד הגיעו לבורס. 6 מתוכן היו על הראש של האריס. ג'ייקובס ובראדשו חלקו נשיאות, סה"כ 14 ל-55 יארד.

3:30 בבקר, אצלם קפוא, אבל גם אצלי 2 מעלות בחוץ, לא ישנתי כל הלילה, והמחצית השניה מתחילה ומביאה איתה אקשן מקפיץ נון-סטופ.

הג'איינטס התחילו וההתאמה ההגנתית של גרין ביי במחצית היתה, כנראה, "תהיו יותר אגרסיביים". האגרסיביות הזאת עלתה בשתי עבירות לדאון ראשון ו-20 יארד, ועוד פעמיים מתוך קו ה-5 עבירות של פולס סטארט. העבירה הכי מטומטמת היתה של ניק קולינס, שנכנס באיליי כל-כך באיחור, עד שהכדור כבר הספיק ליפול לקרקע. האובר-אגרסיביות הזאת שיחקה בקלות לידיים של הניו יורקים, שעלו רגועים ומפוקסים והחזירו לעצמם את היתרון עם דחיפה פנימה בכל של ג'ייקובס ממרחק חצי יארד. הבעיה העיקרית היתה, שבמהלך הדרייב איליי ביזבז טיים-אאוט בגלל שהשעון כמעט נגמר. זאת לא היתה הפעם הראשונה, והחלק הזה של ניהול השעון ופסקי הזמן היה החלק הכי חלש מצד ניו יורק לאורך כל המשחק.

גרין ביי, עם בעיטת החזרה מצויינת, מקבלת את הכדור על קו ה- 40 של ניו יורק, ומתברר שהג'איינטס נשארים עם אותה הגנה: לסגור את הריצה ולהכריח את פארב לזרוק מהר מדי. הטקטיקה עובדת, ולמרות נקודת הפתיחה המצויינת, ההגנה עוצרת את גרין ביי בדאון שלישי. הבעיה היא שסם מדיסון מחזיר על הטעות של קולינס מהדרייב הקודם, עם עבירה הרבה לאחר שהמהלך נגמר. פארב מייד מעניש עם טאצ'דאון לדונלד לי ולמבו רותח. 13:17 לגרין ביי, ופעם שנייה שקורנר של ניו יורק מסדר לגרין ביי 7 נקודות על הלוח.

כבר אמרנו שזאת קבוצת ג'איינטס אחרת, קבוצה שמאמינה בעצמה ולא מוותרת. קבוצה שלא מפחדת מהתנאים וממשחקי חוץ. שילוב של ריצה ומסירות, ולתת לאיליי לנצח היתה המנטרה מההתחלה והמנטרה הזאת גם נשארה. ואיליי ניצח, או לפחות עשה את המקסימום שהוא יכול בשביל זה. עכשיו, ביחד עם האריס, יש עוד שחקן שעוזר לדאבל-טים על פלקס, מה שמשאיר יותר שטח פנוי לטומר, סמית ובוס. איליי מנצל את זה וממשיך לשבור את הכיסוי של 1-על-1 עם השחקן הפנוי, בעיקר טומר. עוד דרייב מצויין מסתיים בריצה של בראדשו שמחזירה את היתרון לאורחים.

הדרייב הבא התחיל בתור הדרייב הכי טוב של המקומיים. הליין הצליח לתת לפארב קצת יותר זמן למסור, גרנט התחיל למצוא טיפה מקום לרוץ והפאקרס הגיעו לדאון ראשון מה-30. בליץ משולב, אוסי מגיע לפארב שמנסה לברוח ורואה את סטריי סוגר אותו. הוא לוקח עוד צעד אחורה ומנסה זריקה קשה תוך כדי תנועה. נגד סיאטל זה הצליח לו, אבל ההיא היתה מסירה קצרה לשחקן פנוי. הפעם זאת היתה מסירת עומק שנגמרה בידיים של מקווארטרס, עם החטיפה השלישית שלו בפלייאוף.

למזלו של פארב, וכבר אמרנו שהיום הקורנרים של ניו יורק לא יכולים לעשות פעולה טובה בלי להגיב בפעולה נגדית מטומטמת, מקווארטרס, שחטף את הכדור 8 יארד מהאנדזון שלו, התחיל לרוץ קדימה. 13 יארד בערך זה הלך בסדר, אבל אז הוא נתקל. במקום לרדת הוא התחיל לרוץ אחורה ולרוחב, כשהכדור מוחזק ביד אחת ואפילו לא צמוד לגוף. גרנט, שקיווה בסך הכל לתקל אותו, הוציא לו את הכדור מהיד והכדור חוזר לגרין ביי. לא סתם חוזר, זה אפילו פירסט דאון מקו ה-19 יארד. אז הכדור חזר לפאקרס, אבל הג'איינטס שוב התעוררו ועצרו את הדרייב על שער שדה בלבד. שיוויון 20 בתחילת הרבע האחרון. מכאן הבלגאן רק גדל. השילוב של הקור, המעמד שבכל זאת היה חדש לרוב השחקנים, רבע אחרון, וכל הלחץ הזה התנקז לדרייב הבא של הג'איינטס.

עוד החזרה טובה של היקסון היעיל, וניו יורק שוב מתחילה מה-40 שלה. מסירות לטומר ופלקס, ביחד עם ריצות של בראדשו, והג'איינטס מגיעים לדאון 3 ו-5 יארד מקו ה-33 של גרין ביי. בלבול, והם נאלצים לקחת את הטיים-אאוט השני כשיש עוד 10 דקות לשחק. כבר הזכרנו שניהול שעון לא היה הצד החזק? חוזרים עם מהלך מסירה לא מדוייק לטומר, ובמקביל נשרקת עבירה של הפרעה התקפית נגד טומר. מק'ארתי מעריך שהג'איינטס יילכו על דאון רביעי ולוקח את העבירה (החלטה נכונה, אין טעם לפאנט משם ושער שדה זה קצת רחוק ברוח הזאת). דאון 3 ו-15 יארד, מסירה קצרה לבראדשו, שכמו רוב המשחק מתחמק מהתיקול הראשוני וחוזר למקום שבו היתה העבירה. דאון רביעי ל-5 יארד, ואכן קאפלין מחליט ללכת על זה. שוב מסירה לטומר, הכדור פוגע בו וקופץ לידיים של סטיב סמית שתופס אותו קרוב מאד לקו של הדאון הראשון. נשרקת גם עבירה של הפרעה הגנתית נגד וודסון, והתקפת ניו יורק נשארת על המגרש. שתי מסירות לא מדוייקות של איליי, ולורנס טיינס מנסה לבעוט ממרחק של 43 יארד. יש לו את הגובה, אבל הרוחות לוקחת את הכדור שמאלה. כדור עובר.

בגרין ביי ידעו שהם ניצלו במזל ושיש להם בעיה רצינית להאט את התקפת הג'איינטס. במקום ללכת על דרייב ארוך שיסחט את השעון (לשתי הקבוצות נשאר רק טיים-אאוט אחד ועוד הטיים-אאוט האוטומטי של שתי הדקות האחרונות) פארב ניסה ללכת על שתי זריקות עומק לא מדוייקות ועוד מסירה קצרה, שלא מספיקה לדאון ראשון ופחות מדקה אחת ירדה מהשעון.

6 דקות לסוף. ניו יורק מצליחה להתקדם אבל נתקעת באמצע המגרש. הפאנט שוב דוחק את גרין ביי רחוק מהאנדזון, ושוב הפאקרס הולכים על שלושה מהלכי מסירה שלא מקדמים אותם לשום מקום ולא מורידים זמן מהשעון (שזה דבר קריטי, כי לג'איינטס לא נשארו אחרי הדרייב הזה טיים-אאוטים שלהם, אבל נשאר האוטומטי של 2 הדקות).

אבל כל זה נשכח ברגע שהגיע הפאנט, ואיתו הפישול האחרון של קורנרי ניו יורק. מקווארטרס תופס את הכדור באמצע המגרש ומתחיל לרוץ קדימה. גם הפעם הכדור לא מוחזק מספיק טוב, ובפעם השנייה הוא מפמבל. הכדור מתחיל לקפץ על המגרש לידי קבוצה בירוק. למייקל ג'ונסון, הרוקי של ניו יורק, נרשם בכל המשחק תיקול אחד, אבל כאן הוא שולח יד ארוכה ומעיף את הכדור, שממשיך לקפץ, מדלג בין עוד שנתיים עד שבוס מושך אותו מבין הרגליים של מגן מגרין ביי ונשכב עליו. כדור של ניו יורק, על קו ה-48 יארד, בדיוק המקום שבו מקווארטרס תפס אותו מלכתחילה.

מי שחשב שהדרמה הסתיימה כאן ראה במהלך הבא את אחמד בראדשו משתחרר משני תיקולים ורץ עד לטצ'דאון, רק כדי לראות שזה נפסל בגלל שריקת הולדינג גבולית. ניו יורק אמנם הלכה 10 יארדים אחורה, אבל מי שחשב שהולכים להארכה לא הבין באיזה זון איליי נמצא. הוא מסר כדור נהדר לסטיב סמית, שהיה אמור להבטיח דאון ראשון, רק שסמית התבלבל ואחרי שתפס אותו במרחק של יארד אחד מקו הדאון הראשון, במקום להתגלגל נשאר על הקרקע. השופטים קבעו דאון ראשון, ובעזרת הילוך חוזר תיקנו, ובדרך עזרו ללחץ הדם הגבוה ממילא לעלות עוד קצת. הג'איינטס השיגו בסופו של דבר את הדאון הראשון והגיעו לקו ה-18 יארד עם 2 שניות על השעון. הסנאפ היה גבוה, הכדור הונח טיפה על הצד, והבעיטה התגלגלה החוצה.

ניו יורק, שהיתה יותר טובה במחצית הראשונה, השתפרה בחצי השני והשליטה שלה במשחק הפכה מוחלטת. ההתקפה הפכה ליותר דומיננטית עם שילוב של יותר רסיברים, וההגנה עצרה את פארב וגרנט על 97 יארד כוללים. לכל אורך החצי השני, שבו גרין ביי התייאשה מהריצה, היה לחץ רצוף על פארב, שאמנם לא נגמר באף סאק אבל הסתיים בהרבה מסירות לא מושלמות. אבל שתי החטאות של שער שדה וטעויות קשות בהגנה שנתנו לפאקרס 10 נקודות, מביאות אותנו בכל זאת להארכה.

גרין ביי ניצחה בהטלת המטבע, וקפיצות השמחה הזכירו לרגע את ההארכה הקודמת שהיתה בלמבו. האם ההסטוריה תחזור על עצמה בצורה כל כך אכזרית? כן. שוב הקבוצה שקיבלה את הכדור ראשונה מפסידה, שוב זה קורה עקב חטיפה, רק שהפעם הצד המפסיד הוא הצד של ברט פארב. מסירה נוראית שלו נחטפת על ידי קורי וובסטר שמחזיר את הכדור לקו ה-34 יארד של גרין ביי.

אותו וובסטר, שטעות שלו התחילה את הלילה הארוך של הקורנרים האורחים, החזיר עם ריבית, אבל המשחק עדיין לא נגמר. אחרי הכל, בשני הדרייבים הקודמים של הג'איינטס לורנס טיינס החטיא 2 שערי שדה, של 43 ו-36 יארד. אחרי שלושה מהלכים קאפלין נאלץ לקבל החלטה קשה: האם ללכת על דאון רביעי ו-5 יארד מה-29 של גרין ביי, או להמר על נסיון לשער שדה של 47 יארד. טיינס סימן לו שהוא מוכן והוא אכן נשלח למגרש. סנאפ טוב, בעיטה גבוהה וחזקה שמקזזת את הרוח וניו יורק ג'איינטס מנצחת את משחק החוץ השלישי שלה בפלייאוף והעשירי ברציפות.

קאפלין עשה את ההתאמות הקטנות הדרושות במהלך המשחק, וקריאת המהלכים שלו היתה נכונה לאורך כל הדרך. הוא זיהה את המיסמצ'ים ולא פחד ללכת עליהם, גם אם זה אומר לתת לאיליי לנצח. ואיליי לקח את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים, לא עשה אף טעות רצינית והוביל את הקבוצה שלו לכל אורך המשחק.

עוד שבועיים באריזונה, מול הניו אינגלנד פטריוטס, יבוא המשחק על העונה המושלמת. בליצ'יק לא מפסיד משחקים שיש לו שבועיים להתכונן אליהם ובריידי לא צפוי לחזור על התצוגה שלו מיום ראשון במזג אוויר הנעים של אריזונה. לג'איינטס אין טיפת סיכוי, אבל בינינו - מתי היה להם?