חג שמח, מיסטר לורנס

אז עכשיו זה 0:18, ועוד משחק אחד מה-0:19 הכל כך מתבקש. בלילה שבין ה-3 ל-4 בפברואר, בפיניקס, אריזונה, תקבל ניו אינגלנד פטריוטס הזדמנות לעשות את מה שאף קבוצה לא עשתה מעולם, ולהשלים עונה של 19 משחקים ללא הפסד. הפטריוטס ניצחו את סן דייגו 12:21, והעפילו לסופרבול בפעם הרביעית בשבע שנים.

המשחק השני של הלילה סיפק לנו מותחן אמיתי בכפור של "למבו פילד" בגרין ביי. הפאקרס והג'איינטס ניהלו קרב איתנים, ולורנס אחר, טיינס, התברר כגיבור המשחק. לאחר שהחטיא מ-36 יארד בתום המועד החוקי, שלח בהארכה הבועט של הג'איינטס כדור מדויק מ-47 יארד לבין הקורות, קבע 20:23 לענקים, וניו יורק תנסה להצליח במשימה בה כשלה במחזור האחרון של העונה הסדירה - להנחיל לניו אינגלנד הפסד ראשון ואחרון העונה.

בשבת ניצב רוג'ר פדרר בפני הדחה מאליפות אוסטרליה. כשהעניינים התחילו להתחמם מול הסרבי המפתיע יאנקו טיפסרביץ', פדרר העביר הילוך וסגר עניין. לפעמים נדמה שהשוויצרי אוהב לאתגר את עצמו, להידחק לפינות רק כדי לצאת מהן. לפעמים נדמה שטום בריידי הוא פדרר במובן הזה. 22 מ-33, 209 יארד, שלושה איבודים אוויריים - זה היה המאזן של ה-MVP של ה-NFL, ערב ירוד במיוחד, ועדיין - הוא ימצא את עצמו בלילה שבין ה-3 ל-4 בפברואר בפיניקס, אריזונה.

ולא בזכותו, ולא בזכות ה-MVP השני של הקבוצה, רנדי מוס. בריידי ייסע למדבר בעיקר בזכות ההקרבה הבלתי נדלית של הרצים לורנס מארוני, קווין פולק והית' אוואנס, שהזיזו את השרשראות במהלכים הקריטיים, שלעסו את השעון במחצית השניה ושהיו אחראים לפירוק ההגנה הקשוחה של סן דייגו. והגנה קשוחה ביותר זו הייתה.

בלי לדניאן טומלינסון, שפתח, אמנם, כהבטחתו, אולם יצא כמעט מיד מהמשחק, ועם משחק הקרבה של פיליפ ריברס הפצוע, הצ'ארג'רס נתנו קרב לפטריוטס במשך שלושה רבעים. ושוב, כפי שקרה גם לג'קסונוויל בשבוע שעבר, זה לא הספיק. אנטוניו קרומארטי המופלא, קוונטין ג'אמר וההגנה האחורית של סן דייגו הרגה את התופסים של הפטריוטס, מיררה לבריידי את החיים, אבל אז התעורר מארוני. אחרי מחצית של 16 יארדים בלבד, הרץ של ניו אינגלנד הוסיף 106 במחצית השניה, סגר משחק של 122 יארד ב-25 נשיאות והיה האחראי העיקרי לכך שהשליטה של הפטריוטס בכדור ברבע האחרון הייתה אבסולוטית.

למארוני יש להוסיף את המשחק האדיר של פולק. 82 יארד בשש תפיסות, כולל אחת וירטואוזית שסגרה עניין באופן סופי, היו לפולק במהלך הערב. פולק, נצר לאליפות הראשונה של ניו אינגלנד ב-2001, תרם מהניסיון ובעיקר חילץ את בריידי ומוס (18 יארד בתפיסה אחת בלבד) מסיטואציה מביכה של הפסד בקור של פוקסבורו.

ריברס פתח את המשחק עם המון נחישות, וגם כשטומלינסון עזב בשל הפציעה (הוא טען שרצה לחזור, נורב טרנר הפקיד את המשחק בידיים של מייקל טרנר), שיחרר מסירות אמיצות שמצאו את הידיים של כריס צ'יימברס ו-וינסנט ג'קסון. זה הספיק רק לארבעה שערי שדה של נייט קיידינג, הראשון שבהם שלוש דקות לסיום הרבע הראשון - 0:3. ניו אינגלנד הגיבה במהרה עם טאצ'דאון של מארוני - 3:7, ולאחר שער שדה נוסף של סן דייגו, חטף אסאנטה סמואל את הכדור לריברס, ועם מגרש קצר לא היו לבריידי בעיות למסור לג'אבאר גאפני באנדזון - 6:14. הצ'ארג'רס צימקו ל-9:14 וזו הייתה תוצאת המחצית.

מי שציפה שסן דייגו תישבר היה צריך לחכות. חטיפה של דרייטון פלורנס סידרה עוד שער שדה שצימק ל-14:12, ואז הצליח קרומארטי המעולה לחטוף את בריידי שני יארדים מהאנדזון. אבל המהלך לא צלח לצ'ארג'רס, הכדור חזר לניו אינגלנד, ואחרי עוד דרייב של מארוני מסר בריידי לווס וולקר - 12:21. מזה כבר לא יכלה סן דייגו לחזור. ההגנה הייתה עייפה מדי, מארוני ופולק טחנו וטחנו ובדרייב עצום של 9:13 דקות סגרו את סיפור המשחק.

ריברס סיים את המשחק עם 19 מ-37 ל-211 יארד, טרנר הגיח ל-65 יארד, ג'קסון סיים עם 93 יארד וצ'יימברס עם 90. סן דייגו נשארת עם המחמאות ועם עתיד שנראה ורוד לאור הכישרון הרב בקבוצה, ניו אינגלנד צריכה לנצח עוד משחק אחד.

יש דברים שקשה להסביר. קשה, למשל, להסביר איך קבוצה שנראית כל כך נורא במשך כמעט עונה שלמה, משנה פאזה ופתאום משחקת פוטבול כוחני ומאסיבי, גם בקור של מינוס 18 מעלות. קשה להסביר איך קוורטרבק שהפך למושא לעג של רבים לוקח קבוצה על הגב (כמעט) עד הסוף. קשה להסביר איך קבוצה מקבלת כל כך הרבה הזדמנויות לנצח, הבועט שלה מחטיא ניסיון פשוט לשער שדה ואחר כך שותל כדור קשה בהרבה ושולח אותה לסופרבול. וקשה להסביר איך קוורטרבק כל כך מנוסה בשנת רנסנס עושה שטות שעולה לקבוצה שלו בעונה שלמה.

קשה, אבל בשביל זה, הרי, משחקים את המשחק. אז דיברו על למבו פילד האיום בחורף, על המינוס העצבני בטמפרטורה, על הקסם של ברט פארב - ובאו איליי מאנינג והחבורה הגאה מניו יורק, והשתיקו את כולם. ועכשיו, הם נוסעים לפיניקס עם מטרה אחת - לעשות את מה שלא עשו בליל ה-30.12 ולנצח את ניו אינגלנד פטריוטס. אפשרי? מישהו חושב שלא?

לניו אינגלנד היה את הלורנס שלה, וגם הג'איינטס שלפו אחד. קוראים לו לורנס טיינס, והוא הבועט שלהם. ארבע שניות לתום הזמן החוקי ניסה טיינס לבעוט מ-36 יארד לשער שדה. המסירה לאחור לא הייתה טובה, ההנחה לא הייתה טובה והכדור חלף רחוק מהקורות. 20:20, הולכים להארכה. שתי דקות ומחצה בתוך ההארכה שוב קיבל טיינס הזדמנות, הפעם ממצב קשה יותר, מ-47 יארד. עוד החטאה? לא הפעם - כדור מדויק אל בין הקורות, והג'איינטס משאירים את כל וויסקונסין בהלם.

הניצחון של ניו יורק לא היה מתרחש בלי עזרתם של שני קוורטרבקים. האחד - צעיר ומושמץ, איליי מאנינג, שנתן את משחק חייו, עם אחוזי השלמה לא מדהימים (21 מ-40 ל-254 יארד) ובלי טאצ'דאונים, אבל גם בלי איבודים ועם ניהול משחק מבריק. השני - ברט פארב, שמסר, אולי, לחטיפה האחרונה בקריירת המשחק שלו, לידי קורי וובסטר בהארכה, וסידר לג'איינטס את הכרטיס לאריזונה. מי שחי על האקדח, מת על האקדח, והאקדח של פארב קטל הפעם את הפאקרס. אירוני, אבל דווקא עוף החול לא יגיע לפיניקס.

הג'איינטס, בראשות מאנינג ופלקסיקו בורס המצוין (154 יארד ב-11 תפיסות), הכתיבו את הקצב מהפתיחה ולא איפשרו לפאקרס לשלוט למרות האנרגיות שקיבלו מהקהל. אלא שהשליטה תורגמה לשני שערי שדה בלבד - 0:6. ואז, במהלך אחד, חתך פארב את הגנת ניו יורק עם מסירה לדונלד דרייבר, שרץ 90 יארד לטאצ'דאון - 6:7. גרין ביי הוסיפה שער שדה וירדה להפסקה ביתרון 6:10.

המחצית השניה הייתה דרמטית במיוחד, כשהטאצ'דאונים שהובקעו בו נרשמו בעיקר בגלל מאסות של דגלים צהובים על הדשא. ברנדון ג'ייקובס (67 יארד) הגיח לטאצ'דאון שהעלה את ניו יורק ל-10:13, אבל עבירה מטופשת של סאם מדיסון סידרה לפארב מסירה לדונלד לי - 13:17. אחמד ברדשו (63 יארד) החזיר את היתרון לג'איינטס - 17:20 בסיום הרבע השלישי, ושער שדה של מייסון קרוסבי איזן את התוצאה ל-20:20, 11:46 דקות לסיום.

ואז החלו העצבים לעבוד, וההחטאה של טיינס, שהזכירה לג'איינטס את המשחק האומלל בסן פרנסיסקו ב-2002, הגיעה גם היא, אבל ביום כזה, מישהו החליט שהכחולים צריכים להגיע לפיניקס. ניו אינגלנד פטריוטס - ניו יורק ג'איינטס. 4.2.07, 1:30 לפנות בוקר - תהיו שם.