אנחנו עוד נראה לכם. שוב

הזמן: יום ראשון, 16 בספטמבר 2007, שעה 4 אחה"צ. המקום: תחנת הרכבת סאות' סטיישן, בוסטון. דוכני העיתונים שבתחנה מלאים בתמונות של ביל בליצ'יק ובכותרות בנוסח SpyGate", "Cheater" . חבורות של אוהדי סן-דייגו בחולצות של טומלינסון ומרימן צוחקים, לעומת האוהדים של הפטריוטס ובריידי, ברוסקי וסימור מודאגים ורוב הזמן מסתתרים בין דפי העיתון.

השעה 8 וחצי בערב. ג'ילט סטדיום, פוקסבורו, מסצ'וסטס. הפטריוטס עולים לדרייב הראשון בלי אף שחקן בבקפילד, כשבריידי עומד בשוטגאן בלי אפילו מראית עין של כוונה לרוץ עם הכדור, והם משחקים נו-האדל כאילו הם בפיגור ברבע הרביעי. הקהל בפוקסבורו בהלם, לא מבין מה הקבוצה שלו עושה. בריידי יורה לייזר לווס וולקר , שמקבל את הכדור בצד שמאל ומשחק תופסת עם שחקני ההגנה של סן-דייגו, שמצליחים לעצור אותו רק על קו ה-7 יארד שלהם. במהלך הבא בריידי מוצא את בן ווטסון, שעומד בתוך האנדזון בלי אף שחקן הגנה לידו - בערך 20 מטר מהמקום שבו אני עומד - וכל הלחץ משתחרר בבת אחת. הפטריוטס כבר לא הסתכלו לאחור, ועד המחצית זה היה 0:24.

זה היה המשחק שסימן את ה-0:16 של הפטריוטס. עם הגב לקיר, כשכל הלחץ עליהם, הם השתיקו את כל המבקרים והכניעו יריבה חזקה ללא תנאי. ביום ראשון, 20 בינואר 2008, אותה יריבה, מחוזקת ומשופרת הפעם, תבוא לאותו מקום ותעמוד בינם לבין הופעה רביעית בסופרבול בשבע שנים.

לאף קבוצה השנה לא היה מענה למשך משחק שלם ל-Spread offence של הפטריוטס. 4-5 רסיברים מפוזרים לרוחב קו ההתנגשות, ויוצרים מרווחים גדולים בין שחקני ההגנה שמכסים אותם. ההתקפה הזו מבוססת על חוסר היכולת של ההגנות לכסות לאורך זמן את המטרות הראשיות (מוס ו-וולקר), על כך שגם המטרות המשניות (סטולוורת, ווטסון, גפני, פולק) הם שחקנים שיכולים לגרום הרבה נזק, וכמובן, על היכולת של בריידי לזהות במהירות את הכיסוי של ההגנה, לזהות את הרסיבר הפנוי ולמסור לו כדור מדוייק.

כל מתאם הגנה שצריך לתכנן את סכימת הכיסוי שהוא הולך לשחק נגד הפטריוטס עומד בפני הדילמה "מה לעשות עם רנדי מוס?" אם שומרים אותו באחד על אחד הוא עלול לשרוף את המגן שלו ולעשות מהלכים של הרבה יארדים. לעומת זאת, יש מחיר לכיסוי כפול ומשולש על מוס, ובשבוע שעבר בריידי הראה לג'קסונוויל כמה המחיר הזה גבוה. לצ'ארג'רס יש שני מגיני פינה מצויינים - ג'אמר וקרומארטי - בלי הרבה עומק אחריהם (פייטון מאנינג בשבוע שעבר מסר ל-400 יארד נגדם), וסביר מאוד שאחד מהם יקח את מוס באחד על אחד לפחות בחלק מהמשחק.

במשחק הקודם ביניהן הצ'ארג'רס שמרו על מוס עם שחקן אחד רוב הזמן, והוא תפס מעל 100 יארד באותו משחק ושני טאצ'דאונים. בשניהם הוא שרף את המגן שלו באותה צורה - פליי ראוט פשוט כשהוא מתחיל לרוץ, נעצר אחרי 5-10 יארד בערך ואז שוב יוצא בכל המהירות קדימה. בטאצ'דאון הראשון מי ששמר על מוס היה ג'אמר, בשני זה היה קרומארטי (באותו משחק הוא לא פתח ושיחק כקורנר שלשי ששומר על הסלוט-רסיבר. בטאצ'דאון השני שלו באותו משחק מוס נעמד כסלוט-רסיבר וקרומארטי כיסה אותו). ג'אמר וקרומארטי יכולים להתמודד עם מוס בכדורים גבוהים, ובריידי יצטרך להמנע ממסירות כאלו לכיוון שלהם. לעומת זאת, יהיה להם קשה להתמודד עם המהירות וכח הפריצה של מוס, והפטריוטס צריכים להיות מוכנים לשלוח את מוס לראוטים עמוקים, בהם הוא יכול לנצל את היתרון שלו עליהם.

כאמור, אין לצ'ארג'רס הרבה עומק אחרי ג'אמר וקרומארטי, ובריידי וג'וש מקדניאלס יצטרכו בשלב מוקדם ככל האפשר של המשחק לזהות את המיסמאץ' בסקנדרי של הצ'ארג'רס וללכת עליו. אפשרות סבירה למיסמאצ'ים כאלו הם בן ווטסון וקווין פולק - הצ'ארג'רס התקשו נגד טייט אנדס ורצים שתופסים כדורים מהבקפילד, ומה שעבד לקולטס בשבוע שעבר (דאלאס קלארק עם 6 תפיסות ל-95 יארד וג'וזף אדאי עם 9 ל-67 יארד) צריך לעבוד גם לפטריוטס.

שחקני הקו הקדמי יצטרכו לעבוד קשה מול הפאס-ראש של סן-דייגו - ביחוד מאט לייט התאקל השמאלי, שיצטרך לעצור את שון מרימן. הטייט אנד קייל בריידי יצטרך מדי פעם לתגבר את הקו הקדמי, והרצים יצטרכו לעזור בעצירה של בליצים. שבירה מוקדמת של הבליצים של פיליפס ומרימן תפרק את המערך ההגנתי של הצ'ארג'רס נגד המסירה.

בשבועות האחרונים הפאטס גילו מחדש שבפוטבול אפשר לפעמים גם לרוץ עם הכדור ולא רק למסור, ולורנס מארוני מקבל הרבה יותר נשיאות וגם מביא הרבה יותר יארדים בכל ניסיון ריצה. כשההגנה של הצ'ארג'רס תלך אחורה, יהיה למארוני הרבה מקום לרוץ וצריך לנצל גם את זה.

לכל מי שראה את המשחק בשבוע שעבר נגד ג'קסונוויל נוצר הרושם כאילו ההגנה של ניו-אינגלנד לא מסוגלת לעצור שום דבר, אבל כשהעשן התפזר, גילינו שהג'אגוארס רשמו בסך הכל 6 נקודות במחצית השניה. איך עושים את זה? עם שכל ועם ביטחון ביכולת של ההתקפה להחזיק בכדור ולשים הרבה נקודות על הלוח.

הפטריוטס לא צריכים לפחד ממסירות של 10 יארד לפה או לשם - הם צריכים קודם כל לעצור את משחק הריצה של סן-דייגו. עדיף להם שסן-דייגו תגיע לרד-זון ב 3-4 מסירות, ולא לתת ללדניאן טומלינסון לעייף את סיאו וברוסקי בדרייבים ארוכים. מגיני הפינה של הפטריוטס - הובס, גיי ובייחוד אסנטה סמואל - יצטרכו לעשות עבודה הרבה יותר טובה בכיסוי ממה שהם עשו במשחק נגד ג'קסונוויל, לא לחפש את החטיפה ולהתרכז במניעת המסירה מג'קסון וצ'יימברס, הרסיברים המסוכנים של סן-דייגו.

הפציעה של אנטוניו גייטס תקל קצת על רודני הריסון, אבל אסור לזלזל בשחקן כמו גייטס אפילו אם הוא לא 100%. ההתקפה של סן-דייגו הולכת הרבה לצדדים - מסירות לצדדים, ריצות סוויפ (ריצה הצידה דרך סידרה של חסימות) ומסירות סקרין. נגד הקולטס טומלינסון וטרנר גרמו את מירב הנזק בריצת סוויפ, ומסירות סקרין לטרנר וספרולס הרגו את ההגנה של אינדי (המהלך הכי גדול של הצ'ארג'רס נגד הקולטס היה מסירת סקרין לדארן ספרולס, שנגמרה בטאצ'דאון של 56 יארד). הפטריוטס צריכים להיערך לזה. קודם כל, צריך להפעיל לחץ דרך האמצע - אפשר מדי פעם להפתיע את הצ'ארג'רס ולעלות 4-3 במקום ה 3-4 הרגיל של הפטריוטס, כשג'ארוויס גרין מתגבר את ווילפורק, וורן וסימור בקו הקדמי, ולנסות לפרוץ את הקו הקדמי של הצ'ארג'רס דרך האמצע.

אחריות גדולה על עצירת מהלכי סקרין תיפול על הליינבקרים החיצוניים - מייק וורייבל ואדליוס תומאס. הם צריכים להראות פאס ראש מהצדדים, אבל להשאר בכיסוי ולהיות מוכנים לעצור את השחקן שמקבל את המסירה הצידה. בנוסף, הם צריכים לארוב להזדמנות ליירט מסירת סקרין - כשמסירה כזו נחטפת זה כמעט תמיד טאצ'דאון, ומהלך כזה יכול לגמור את המשחק.

בשורה התחתונה, יתרון מוקדם של הפטריוטס יקל מאוד את העבודה של ההגנה. כל התקפה השנה שניסתה לעמוד בקצב של בריידי וחבורת הרסיברים שלו עשתה טעויות, וגם הצ'ארג'רס יעשו טעויות - ההגנה של הפטריוטס צריכה לנצל את הטעויות האלו.

תחזית: בשבוע שעבר הקולטס סיימו 5 דרייבים שהגיעו לרד-זון של הצ'ארג'רס עם 0 נקודות (2 מהם בסוף המשחק, כשהם היו חייבים ללכת על דאון רביעי, אבל עדיין זה מספר מדהים). אם לסן-דייגו יהיה שוב כזה מזל הם אולי יוכלו להפתיע, אבל זה לא יקרה. ניצחון לניו-אינגלנד, וזה יהיה יותר קל מאשר נגד ג'קסונוויל.