במשך השבוע האחרון התבשרנו שניקולה וויצ'יץ' עומד לחזור לשחק. כולם דיברו על החיבור המחודש עם ניקולה, על הקאמבק לעיני ההורים ביציע בזאגרב ועל ההתאוששות "האיטית אך המבטיחה" מהפציעה הארוכה. את האמת רבים יודעים, אבל מתעקשים לטייח: וויצ'יץ' לא בקו הבריאות כבר יותר משנה, הוא מחמיץ לא מעט משחקים בשל בעיות גב וברכיים מעיקות והקבוצה לא מצליחה להסתדר בלעדיו. כשהוא על המגרש מנצחים, איכשהו, אבל תמיד קיים החשש שהוא שוב ייפצע וייעדר לתקופה ארוכה. גרסה קרואטית של אבי נמני, מינוס התככים ותפקיד הג'נרל מנג'ר.
לא הייתי מדבר, כמובן, על כדורסל ויורוליג, אלמלא היה יום חמישי האחרון מזכיר לי את יום ראשון, ובעיקר את השתלשלות האירועים שלפניו. הרגע המכריע במשחק בין אינדיאנפוליס לסן דייגו לא נרשם בגיחה של בילי וולק לטאצ'דאון או בניסיונות הכושלים של פייטון מאנינג בדקות הסיום. מה שהביא לתפנית במשחק היה הפאמבל של מרווין הריסון ברבע הראשון. בעולם לא מושלם אבל הגיוני, הריסון בריא ופחות חלוד לא מפמבל את הכדור ביתרון 0:7 ליד האנדזון של היריב. הריסון בריא ופחות חלוד נותן עוד תפיסה אחת ומעלה ל-0:14. הריסון בריא ופחות חלוד מדלל את השמירה על אנתוני גונזאלס, רג'י ויין ודאלאס קלארק, ופותח את הדרך לג'וזף אדאי לטחון את הקרקע. עם הריסון בריא ופחות חלוד, אינדיאנפוליס מנצחת את הצ'ארג'רס 7:41.
טוב, זו אולי הגזמה. אף אחד לא יודע מה היה קורה עם הריסון בריא ופחות חלוד, אף אחד לא יכול לנחש מה הייתה התוצאה בלי הריסון בכלל על המגרש, אבל דבר אחד בטוח - הקולטס היו נותנים לעצמם סיכויים גדולים בהרבה לניצחון אלמלא ביססו חלק מתוכנית המשחק שלהם על שחקן שלא מוכן ולא ערוך לקרב, שחקן שעל בריאותו הרפואית הטילו צל כבד במשך יותר מחודשיים, מיסכו את דו"ח הפציעות לגביו וגרמו לעצמם, בעיקר לעצמם, לתהות ולתעות בדרכם איתו.
ערפול רפואי אינו עושה חסד עם הקבוצה וגם לא עם השחקן. בסיום ההפסד נדרשו טוני דאנג'י והריסון לתת תשובות. שניהם עמדו במצבים לא נוחים, נדחקו לפינה. "כן, עשינו את הכל. כן, האחריות עליי. כן, חשבנו שמרווין כשיר". גם להנהלת הקולטס היה ברור ששחקן שלא ראה מגרש שלושה חודשים, לא יהיה סופרסטאר במשחק החזרה שלו, אבל הם ציפו לשניים או שלושה מהלכים גדולים מהריסון. במקום זאת הם קיבלו מהלך אחד שהוביל לפאמבל וערימת תירוצים. אריאל גרייזס דיבר לפני מספר שבועות על הטכניקה של מאמנים, של נטילת פסק זמן לפני בעיטה מכרעת לשער שדה, שמתבססת על אמונה שהוכחה כמופרכת, לפיה הבועט "יוקפא" ויחטיא. כך גם במקרה הריסון - כל ניסיונות ההטעיה של הנהלת הקולטס חזרו אליה כמו בומרנג, פשוט כי את אף אחד חוץ ממנה הם לא עניינו. לתשומת לבם של מוני פנאן וצביקה שרף.
מה המצב, אח שלו?
אני מודה שכשצפיתי בפיליפ ריברס ובלדניאן טומלינסון יושבים על הקווים ומריצים דאחקות בזמן שבילי וולק ומייקל טרנר מהנדסים את ההגנה של אינדיאנפוליס, זזתי בעצמי באי נוחות על הכסא. קורט שילינג והגרב המוכתמת בדם ב-2004, טרל אואנס בסופרבול של אותה שנה, קירק גיבסון וההומראן על דניס אקרסלי בוורלד סירייס של 1988, מייקל ג'ורדן הקודח מחום מול יוטה, שייע פייגנבוים, טרי בוצ'ר והתחבושות על הראש - כולם המציאו מחדש את המשמעות של "לעלות למשחק גם על רגל אחת". ושני אלה, שאמורים לסחוב התקפה שלמה של סן דייגו על הגב, מפקירים את שדה הקרב לבילי וולק ולמייקל טרנר.
אבל במבט לאחור, ובמיוחד לאחר מקרה הריסון, זו הייתה החלטה הגיונית ביותר. אולי לא פופולארית, אבל הגיונית. וולק הוא אחד המחליפים המנוסים ביותר בליגה, הוא יודע בדיוק מה צריך לעשות במצבים האלה. טרנר הוא רץ גיבוי טוב מאוד, ולמרות שאף פעם לא הייתם שמים את הכסף עליהם בהשוואה לטומלינסון לריברס, בסיטואציה שנוצרה במגרש, זה היה הפיתרון הטוב ביותר עבור הצ'ארג'רס, והוא תיגמל אותם ביג טיים. אם טומלינסון אמר למאמן שהוא לא יכול לשחק, רצוי לתת לו קרדיט ולהאמין שהוא לא יכול לשחק.
רק דוגמה קטנה מהעבר הלא רחוק: כשטום בריידי נפצע בגמר ה-AFC של 2001 בפיטסבורג והוחלף על ידי דרו בלדסו, אף אחד לא תהה האם הוא לוזר או פחדן. בלדסו היה טוב מאוד בתור מחליף, אבל בריידי היה זה שפתח וניצח בסופרבול. גם בגזרה הזו, של שיקול דעת לגבי יכולתו של הכוכב שלך, רשם נורב טרנר ניצחון על דאנג'י.
באד גאי
באד זליג, קומישינר ה-MLB, ימשיך בתפקיד עד 2012, לאחר שקיבל הארכה של שלוש שנים לכהונתו. כל זאת באחת התקופות הקשות ביותר לענף הבייסבול, חודש אחד בלבד לאחר פרסומו של דו"ח מיצ'ל.
זליג, בנו של סוחר מכוניות ממילווקי, מזכיר את הדמויות בסרטים שמציתות מהומה גדולה, וכשכולם מכסחים את כולם, יוצאות מהדלת האחורית עם חיוך ערמומי על פניהן. זליג הוא אחד האחראים הראשיים למתירנות הגדולה של שימוש בסמים בליגה מתחילת שנות ה-90, ובעוד ה-FBI מתחיל לנהל חקירות נגד מיגל טחאדה ורוג'ר קלמנס עסוק בהתכתשויות עם בריאן מקנאמי שהפלילו, האיש שבראש הפירמידה מקבל פרס וגורף לא מעט שבחים על פעילותו.
בכלל, השימועים וההאשמות נראים כעת כמו ציד המכשפות של מקארתי משנות ה-50. עשרות שמות נזרקים לחלל האוויר, כולם צריכים או שיצטרכו בעתיד לתת הסברים. היכל התהילה סוגר את שעריו בפני מארק מגווייר, ושולח מסרים עתידיים לגבי יחסו לשחקנים שהשתמשו בסמים. השאלה היא מתי יקום אותו שחקן שיראה כמה שהמלך הוא עירום, שלא ינסה להכחיש אלא יגיד: "כן, השתמשתי בהורמוני גדילה. זה לא היה אסור אז, ואתם לא יכולים להעניש אותי על פעולה חוקית שעשיתי". בינתיים, כולם עסוקים בהכחשות וזליג ממשיך להלך בין הטיפות, ממש כמו סוחר מכוניות. הכל נשאר במשפחה.
שלג, הביאו שלג
אני יודע שניג'סנו לכם הרבה על העניין הזה, אבל זה עדיין לא מספיק. פוטבול הוא משחק הכדור הקבוצתי היחיד שיכול להיערך בתנאים כל כך בלתי אפשריים, כמו אלה שהיו בשבוע שעבר או שיהיו ביום ראשון הקרוב בגרין ביי. רק כדי לסבר את האוזן - בזמן המשחק תהיה בלמבו פילד טמפרטורה של משהו כמו מינוס 18 מעלות, עם אפקט רוח שיביא אותה ליותר ממינוס 30. אם חיפשתם עוד סיבה לראות פוטבול, אל תזוזו מהמסכים ואל תשכחו להפעיל את תנור החימום שלכם, כי דרך מסך הטלוויזיה עשויים כל מיני איברים חיוניים לקפוא לכם. ראו, הוזהרתם.